אוֹצָרוֹת
סיפורי מכתבים / סיפורי מכתבים

מולנו העיר עזה

אוצרות 09.05.24
החלוצים עלו מעיראק ובנו את ביתם בנגב המערבי. משפחתם של כרמלה ויעקב צמח.

אחד מהנופלים על הגנת קיבוץ בארי היה שחר צמח, חבר כיתת הכוננות ובן הדור השלישי בקיבוץ. מכתבים שכתבו בני המשפחה זה לזה במהלך מלחמת ששת הימים מתווים סיפור של שלושה דורות הנלחמים על הבית

יעקב צמח, שנולד בבגדד ב־1930, הצטרף בגיל 15 למחתרת הציונית שנוסדה בעיראק ב־1941 בעקבות פרעות הפרהוד. מדי בוקר ראה יעקב בדרכו לבית הספר אנשים שנתלו על ידי השלטון, רובם יהודים או קומוניסטים, וללא ידיעת הוריו החל להכין את עצמו בחשאי לעזוב את עיראק. ב־1950 הוא עלה בגפו ארצה, ולאחר תקופת הכשרה של כארבעה חודשים בקיבוץ חולתה התגייס לנח"ל, לגרעין שנועד לחזק את קיבוץ בארי שבנגב המערבי.

הקיבוץ היה מ־11 הנקודות שהוקמו בנגב ב־1946 בשיטת חומה ומגדל במטרה לחזק את הדרישה שהנגב ייכלל בתחומם של היהודים בחלוקה הצפויה של הארץ. הקיבוץ נקרא בשמו העברי של ברל כצנלסון, מנהיגה האהוד של מפלגת אחדות העבודה ומייסד עיתון 'דבר' שנפטר כשנתיים קודם לכן. מקימי הקיבוץ היו גרעין הכשרת הנוער העובד והלומד שהגיע ממעוז חיים וגרעין של הצופים ב'. כשגרעין הנח"ל שהורכב מעולי עיראק, ובהם יעקב צמח, הגיע לבארי הוא כבר שכן במיקומו החדש, אחרי שהנקודה המקורית – שהוקמה בחולות נחביר סמוך לגבול הנוכחי עם עזה – הותקפה ונפגעה קשה במלחמת העצמאות. בקיבוץ פגש יעקב את כרמלה, ויחד הם הקימו משפחה.

בני המשפחה שמרו על קשר באמצעות פתקים ומכתבים שהעבירו נערי הקיבוץ מכיתה ט' ומעלה בין המקלטים והמוצבים בקיבוץ. יעקב צמח, ששהה במוצב המקורית של בארי, כותב לביתו.

בפתקאות

במלחמת ששת הימים ספג קיבוץ בארי הפגזות רבות. יעקב הוצב סמוך לקיבוץ, ובני המשפחה האחרים ישבו במקלטים שונים ברחבי הקיבוץ. רונן בן הארבע שהה במקלט עם אמו, וחן בת התשע ודורון בן ה־14 היו כל אחד במקלט אחר עם בני גילם. בני המשפחה שמרו על קשר באמצעות פתקים ומכתבים שהעבירו נערי הקיבוץ מכיתה ט' ומעלה בין המקלטים. פתקים ומכתבים אפשרו לקבל אות חיים גם מחברים שישבו במוצבים סביב הקיבוץ או שהיו מגויסים ליחידות צבא שונות.

יעקב צמח, ששהה במוצב באזור נקודת ההתיישבות

המקורית של בארי, תיאר לבתו חן את מיקומו:

מוצב המשמש שוכן בין חלקת המשמש הצעירה והקידוח, והוא שולט על כל המכתש כמעט. מולנו העיר עזה ומחנות הפליטים … עד צד שמאל (דרום) חאן יונס ורפיח. כאן אנו עוקבים ורואים את התקדמות כל הצבא שלנו לאזור הרצועה, ובלילה רואים את היריות וכיוונם. זהו בינתיים. שלום ולהתראות. שלך באהבה אבא.

הפתקים שהועברו בין המקלטים מאפשרים הצצה לתקשורת יומיומית שבדרך כלל מתרחשת בעל פה ואינה נשמרת. חן בת התשע כתבה לדורון:

אנחנו משתוללים, קוראים ומשחקים במשחקים שהבאנו מהבית. אני לא אוכל לכתוב לך כל כך הרבה כי לא כל הזמן הולכים למקלט שלכם. אמא הביאה לי את הפנס המאותת. מחן.

אחיה הבכור השיב לה:

לחן שלום! מה שלומך? שלומי טוב, מצב הרוח פה מצוין. במשך כל הלילה לא ישנו, ועכשיו חלק ילדים ישנים, חלק משחקים וחלק קוראים. חן תזיזי ידייך ותכתבי לי משהו. היום, לא כמו אתמול, אנחנו כבר לא רעבים. פעם נותנים לנו לשתות, פעם לאכול וכדומה. פרסנו כאן מזרנים ישנים. איך אתם מבלים שם? יש מה לעשות? על זה מקווה שתכתבי לי בפתקה הבאה. שלך מתגעגע, דורון.

ניכר שדורון נהנה מאוד לכתוב לאביו. הוא כתב בטון רציני ואיחל לו "חזק ואמץ":

לאבאל'ה שלום! וחזק ואמץ. מפאת אי המקום במכתב הקודם אספר לך על היום בלילה. היום כבר היה הרבה מקום, כי חלק ילדים הלכו למקלט של ההכשרה וחלק הלכו למקלט של [קבוצת] רימון, וכולם ישנו על מזרונים.

דורון צמח כותב לאביו ממקלט קבוצת שיבולים שבקיבוץ.

מזכרות

המלחמה מספקת לילדים גם מפגש מרגש עם המלחמה:

אתמול באו חברים וחילקו רסיסים של פגזים. לקחתי אחד למזכרת, ואני מקווה שהוא יישאר אצלי הרבה זמן. את המכתב אני כותב לך כי אני מרגיש שאתה רוצה כבר לדעת עלינו, כמו שאנו רוצים לדעת עליך. אני רוצה גם להנעים את זמנך (ואפילו אם זה יהיה לדקותיים). דרך אגב, יש לי הנאה מרובה בכתיבת מכתב לך, שלך באהבה דורון.

נראה כי רסיסי הפגזים היו מזכרת מבוקשת, והילדים לא הסתפקו באלה שנפלו בקיבוץ. במכתב נוסף, לאחר דיווח על מצב הבריאות, מבקש דורון אספקה נוספת:

חזק ואמץ, מכולם!!! לאבאל'ה שלום! מה שלומך? שלומי טוב. כשהלכת נכנסנו שוב למקלטים לכ־3/4 שעה ועכשיו אנו בחוץ. אני מקווה שהמכתבים הם לא מעמשה [מעמסה] עליך ושהם לא נמאסו לך (ודרך אגב, זה לא מחייב אותך לכתוב לי אם אין לך זמן). חן מרגישה בסדר, רק אצלנו במקלט עינת הקיאה, מדדו לה את החום ויש לה קצת חום אבל זה לא מדאיג. רק אני יודע שבמקלט שקד רוב ילדי חצב חולים בחזרת, ואני תקווה שיבריאו מהר. אבא, אם תוכל ותפגוש (אל תחפש) רסיס של פגז אשמח, כי אני רוצה אחד למזכרת.

לצד איסוף קדחתני של מזכרות נחוצות אפשרה המלחמה לנער להשתכנע בצדקת הדרך הישראלית באמצעות הידיעות ששמע על המלחמה:

דרך אגב, יש לי חדשה יפה בשבילך – טיס מיראז' אחד הפיל מיג 21 והרסיסים של המיג פגעו במיראז והפילו, וכל זה היה ליד תעלת סואץ. בלילה בא הליקופטר בלי אורות, חיפש את האיש, וכשאיתרו אותתו לו. הטיס רץ וניצל. הוא אמר: אם ככה דואגים לכל אדם, בזכות זאת צה"ל מנצח. וטיס אחר הלך יומיים עד שהגיע לקווי ישראל וניצל גם כן. שלך באהבה, בנך במקלט שיבולים, דורון צמח.

אז והיום

דורון צמח, שכתב לאביו לפני למעלה מ־56 שנה ממקלט קבוצת שיבולים, המשיך להתגורר בקיבוץ בארי, נישא והקים משפחה. בשמיני עצרת השחור נהרג שחר, בנו של דורון, שהיה חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ. הוא התמקם ליד המרפאה, נלחם במחבלים והציל תושבים רבים עד שנגמרה לו התחמושת. שחר, בן 39 בנפילתו, היה איש של שלום, אהוב וטוב לב. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

קבלו את כל החדשות

רוצים להתעדכן בכל מה שקורה באוצרות?

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות