אוֹצָרוֹת
1965 06 ביולי

אבינועם כותב לאחותו שבשוויץ על חדרו החדש, על רישיון הנשק והאימונים ועל חרקים

אבינועם טאוב ואימו חיפה
אבינועם בצעדת ערד ב־1964

כתב היד

5 עמודי מכתב

סיפור רקע

מכתב מאבינועם טאוב לאחותו אריאלה, אשר למדה בשוויץ ובקיץ 1965 נסעה לאנגליה לצורך לימודים. הוא כותב מכתב זה זמן רב לאחר שחשב כי כבר שלח לה מכתב תשובה. הוא מתאר בפרוטרוט את החדר החדש שלו, מספר על הרובה החדש שאביו קנה לו ועל התקדמותו באימוני ירי בגדנ"ע. מן המכתב עולה ירידת המתח בחודש האחרון ללימודים לצד התעניינות גוברת בחרקים ובלימודי ביולוגיה. אבינועם כותב את המכתב בהתלהבות, והקשר החזק והדאגה לאחותו מורגשים מאוד. גם האם הוסיפה פסקה קצרה בסוף המכתב, ובו היא מבטאת את הדאגה לבתה וללימודיה. אבינועם טאוב נולד ב־8 במאי 1950 וגדל בעיר חיפה. הוא למד בבית הספר התיכון ליאו בק בעיר, וכבר כנער בגיל 13 התגלתה בו אהבה לפיסול. בשנת 1968התגייס אבינועם לצה"ל והוכשר למפקד טנק בדרגת סמל. במאי 1970, במלחמת ההתשה, נפל בסיני באזור תעלת סואץ, במהלך פעולת חילוץ של צה"ל.

מכתב מאבינועם טאוב לאחותו אריאלה, אשר למדה בשוויץ ובקיץ 1965 נסעה לאנגליה לצורך לימודים. הוא כותב מכתב זה זמן רב לאחר שחשב כי כבר שלח לה מכתב תשובה. הוא מתאר בפרוטרוט את החדר החדש שלו, מספר על הרובה החדש שאביו קנה לו ועל התקדמותו באימוני ירי בגדנ"ע. מן המכתב עולה ירידת המתח בחודש האחרון ללימודים לצד התעניינות גוברת בחרקים ובלימודי ביולוגיה. אבינועם כותב את המכתב בהתלהבות, והקשר החזק והדאגה לאחותו מורגשים מאוד. גם האם הוסיפה פסקה קצרה בסוף המכתב, ובו היא מבטאת את הדאגה לבתה וללימודיה. אבינועם טאוב נולד ב־8 במאי 1950 וגדל בעיר חיפה. הוא למד בבית הספר התיכון ליאו בק בעיר, וכבר כנער בגיל 13 התגלתה בו אהבה לפיסול. בשנת 1968התגייס אבינועם לצה"ל והוכשר למפקד טנק בדרגת סמל. במאי 1970, במלחמת ההתשה, נפל בסיני באזור תעלת סואץ, במהלך פעולת חילוץ של צה"ל. קישור לדף היזכור שלו: https://leobaeck.gal-ed.co.il/Web/He/SearchResults/Page/Default.aspx?ID=711 המכתב הועלה במסגרת מיזם אוצרות - תיכון ליאו באק, חיפה, תשפ"ב.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/5

                          6.7.65
[עמוד 1] 
לאריאלה היקרה שלום!
אלף אלפי סליחות! קרה משהו שפשוט אינני יודע 
כיצד קרה – סידרתי אתמול את המגרות בשולחן ומצאתי 
מכתב שהייתי בטוח ששלחתי לך כבר לפני חודש 
בערך. אני פשוט לא מבין כיצד זה קרה. אבל 
מה שעוד אני לא מבין זה מדוע לא רמזת בכלל 
במכתביך על העובדה שבמשך למעלה מחודשיים לא שמעת 
ממני מלה. גם אם את היית אחות טובה וזכרת שאני 
לא אוהב לכתוב מכתבים, האם את מאמינה באמת שאני 
מסוגל לא לכתוב לך מלה במשך חודשיים. איני יודע 
אם צריך אני להטיל האשמות בך או בי, אך בכל 
אופן אני מקווה שאת סולחת לי, וכפצוי אשתדל שמכתב 
זה יהיה ארוך במקצת מהמכתבים שאת רגילה לקבל 
ממני. ודרך אגב, השתדלי לא להזכיר במכתבך את העובדה 
שלא כתבתי לך במשך זמן כה רב, משום שאם הדבר יוודע 
לאמא, היא פשוט "תהרוג" אותי, אבל אם להודות על האמת, 
בצדק.
טוב, אז קודם כל, דבר שרצית מאד לשמוע עליו, החדר 
שלי. החדר הוא לפי דעתי נהדר, וגדול הרבה יותר מכפי 
שאפשר היה לקוות ממרפסת כה קטנה. ואני חושב 
שכשתראי אותו, ואם הוא עוד יהיה במצב טוב, תקנאי בי 
"עד מעל לאוזניים". לתאר את החדר יהיה קשה במקצת 
אבל אשתדל.   
[שרטוט]
[עמוד 2] 
השרטוט הקטן והלא מדויק ביותר הוא נסיון לשרטט או 
אולי לשרבט את החדר "ממבט ציפור". לפני שאחל 
בתאור החדר, נסי לתאר לעצמך את המרפסת כפי 
שאת זוכרת אותה. הקיר ליד מס' 1 הוא הקיר 
עם שני החלונות (זוכרת?) והקיר ליד מס' 3 
הוא הקיר המשותף לחדר שלנו לשעבר ולמרפסת (לשעבר), 
והדלת, נפתחת לחדר האורחים. עכשיו אתחיל לתאר לך 
את החדר.
אז ככה זה. מספר 1 הינו למעשה שולחן 
כתיבה וארון מחוברים. גובה שניהם שווה כך ששניהם 
מהווים למעשה משטח אחד בגובה שולחן ובאורך של 
כשלושה מטרים. החלק הרחב יותר הינו השולחן
שרוחבו 60 ס"מ, והחלק השני, שרוחבו 40 ס"מ הוא 
הארון. בשולחן יש לי 3 מגירות ענקיות ועוד תא 
גדול, ואלו בארון יש לי 4 מגירות קטנות יותר 
וגם ארבעה תאים בינוניים.
מספר 2 הוא גם כן ארון בגובה של כ- 70 
ס"מ. יותר מחצי ממנו משמש תא ענק שבו אני 
מכניס את כלי המיטה שלי. והיתר, הם עוד 
שני תאים, קטנים בהרבה.
מספר שלוש היא המטה. כרגע אני משתמש 
בספה שלך (המטה שלי כבר איננה), אבל ברגע שההורים 
יעשו ריהוט חדש לחדר האורחים, אקבל את הספה 
מחדר אורחים, שהיא למעשה מותאמת לחדרי.
מספר ארבע הינו ארון. שוב ארון, אבל הפעם ארון 
הבגדים. גובהו ואורכו כמטר, ורוחבו כ- 30 ס"מ, אך 
הוא בנוי בצורה כזאת שחציו משמש לתלית מכנסיים 
[עמוד 3]
וכותנות, וחציו האחר מחולק לארבעה תאים קטנים, שבהם 
אני שם את הלבנים וכל השאר.       נוסף לזה יש 
לי בחדר עוד 7 אצטבות ענקיות, מהן 
שלוש מעל מס' 4 וארבע מעל למספר 2.
זה היה אולי תאור ארוך מדי, אבל אני מקווה 
שבעזרתו נצטיירה לעינייך תמונה מסוימת (או אולי עדיין 
לא?).
בקשר למתנה שקיבלתי מאבא – הרובה. תארי לעצמך 
את אליקו ואותי חוזרים הביתה במקרה יחד, בשעה 11:50,
ושנינו מוצאים בתיבות הדואר שלנו מכתבים המודיעים לנו 
שאנו יכולים לגשת כל יום עד שעה 12:00 ולקבל את הרשיונות 
לרובים. ומאחר ובדרך כלל שנינו איננו גומרים את 
הלימודים לפני 12:00, וידענו שלא תהיה לנו הזדמנות לפני 
החופש לקחת את הרשיונות, החלטנו לגשת תיכף 
ומיד למשרד הפנים הנמצא מול בית העיריה. ומאחר ונותרו 
רק מספר דקות, התחלנו שנינו לרוץ "כמו משוגעים", 
כשכל האנשים ברחוב מסתכלים עלינו. אבל הגענו 
בזמן – עשינו את הדרך בפחות מחמש דקות. ואחרי 
זה היית צריכה לראות את שנינו יושבים שם במשרד 
ומזיעים כמו אני לא יודע מה. אינני יודע איך 
אני נראיתי, אבל אני יודע שאליקו היה ממש רטוב כולו, 
וכל הזיעה שנגרה על פניו, זרמה ללא הרף לעבר 
הסנטר ומשם טפטפה טיפות טיפות לריצפה.
קיבלנו את הרשיונות ושאר המסמכים, ומשם- הופ... 
לזיניוק. קנינו את הרובים והתחמושת ועלינו הביתה.
תוך יומיים גמרתי 500 כדורים. יתכן שאת חושבת 
שזה בזבוז, אבל זה בכלל לא נכון – 100 כדורי 
סְטַארְטֶר עולים 3 ל"י ואילו 500 כדורי רובה אוויר עולים 
2 ל"י. גם מאמא קבלתי מתנה – 25 ל"י, אבל 
עדיין אינני יודע מה שימוש אמצא בהן.
[עמוד 4]
ואם כבר מדברים על רובים. בגדנ"ע עשיתי לפני 
כשלושה שבועות שיא חדש (בשבילי) במקבץ; עשיתי 
מקבץ של 16 מ"מ. שיאי הקודם היה 38 מ"מ. 
התחלתי לירות גם מיצועים ובינתיים השיא שלי הוא 17 
נקודות מתוך 20 אפשריות.    אבל חכי, זה עוד 
לא הכל.     לפני כשבוע וחצי העבירו אותי לשלב 
מתקדם יותר, לרובה הנקרא בשם "אַנְשוּץ".  הרובה הזה 
זה פשוט "דבר לא נורמלי". זהו רובה גדול ומסובך בהרבה 
מה"מַאוּזֶר", ויחד עם זה הרבה יותר עדין (נגיעה קלה בהדק 
ואפילו "ליטוף", גורמים ליריה. וגם סגירת בריח חזקה מדי גורמת 
לפליטת כדור), והרבה יותר מדויק.    אחרי ששה שבעה 
מקבצים באנשוץ, הגעתי לתוצאה של 5 מ"מ (!). הדבר 
נשמע אומנם כדבר פנטסטי, אבל מסתבר שלחניכים הותיקים 
יותר, זוהי תוצאה ממוצעת ברובה הזה, ואצל אחדים, נחשבת 
תוצאה כזאת כבינונית. 
בקשר לבית הספר. מסתבר שאמא כבר כתבה 
לך, כך שלמעשה אין לי מה לחדש לך. כנראה שאני 
לא הייתי בסדר, או יותר נכון זה אפילו בטוח, 
ומסתבר שאפילו אני עצמי הרגשתי שהמתח אצלי ירד 
בחודש האחרון ללמודים, דבר שהשפיע מאד על הציונים. 
יתכן שמה שאכתוב לך כעת לא יספק אותך, ותחשבי זאת 
לעתים תרוץ, אבל האמת היא שהמתח ירד אצל כולם 
בכתה, ואף אחד כמעט לא למד. אפילו המחנך ציין את 
זה לפנינו.
ואם כבר מדברים על בית הספר. את זוכרת 
את החרקיה? ובכן, כשהגשתי למורה את החרקיה 
(שהכילה 34 חרקים), ראיתי גם חרקיות של ילדים 
אחרים, והחלטתי שבעצם זה דבר נורא מעניין, ולכן, 
כשהמורה רמזה שבשנה [הבאה] נצטרך להכין צמחים מיובשים, 
[עמוד 5]
שאלתי אותה אם אני יכול להמשיך עם החרקים במקום הצמחים, 
והיא ענתה לי בחיוב, ואפילו בשמחה. כעת, פחות 
מחודש מתחילת החופש, יש לי כבר 50 חרקים, 
וזה באמת נורא מעניין. פשוט לא תיארתי לעצמי 
שאהנה מזה עד כדי כך. ולפעמים חושב אני באמת 
אם לא כדאי היה יותר שאלך למגמה ביולוגית. אבל 
בעצם מה יצא לי מזה? נוסף לכל קניתי לי גם 
מרעלה לחרקים, ויש להגיד שזה פטנט לא רע. במקום 
להחזיק בחדר עשרות צנצנות עם חרקים במשך שבועות, מכניסים
את החרקים למרעלה, ותוך 2-5 דקות הם מתים. 
בקשר לחופש. תוכניות מיוחדות [אין] חוץ מאשר 
הקייטנה בירושלים. אני אהיה שם מה-25 לח.ז. [לחודש זה] ועד ל-6 
לאוגוסט. חשבתי גם לעבוד בחופש, אך זה לא 
יצא לפועל. בינתיים אני לומד ומכין שעורים שקבלנו 
לחופש.
אני אסיים פה, כי כבר מאוחר, ואמא לא אוהבת כשאני 
הולך לישון מאוחר.
                            לילה טוב, 
                              והרבה הרבה נשיקות,
                                                          אבי. 

האם זה נקרא מכתב? כנראה שזה פצוי 
שמגיע לך,
         אני מחכה למכתב שלך ורוצה רק אחרי זה 
לכתוב, כי אחרת אף פעם זה לא יוצא כמו שצריך.
כבר מאד סקרנים לשמוע קצת מקמברידג - המכתב 
שלנו לודאי הגיע למחרת, ואחרי שהגעת לשמה.
אבא שלח שלשום כבר את ההקצבה - טוב עשית.
  בינתיים ד"ש ונשיקות
                                 שלך  אמא

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אבינועם טאוב ואימו
מיקום: חיפה
תאריך: 06.07.1965

מקבל/ת המכתב

שם: אריאלה אבירי
מיקום: קיימברידג', אנגליה

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/5

                          6.7.65
[עמוד 1] 
לאריאלה היקרה שלום!
אלף אלפי סליחות! קרה משהו שפשוט אינני יודע 
כיצד קרה – סידרתי אתמול את המגרות בשולחן ומצאתי 
מכתב שהייתי בטוח ששלחתי לך כבר לפני חודש 
בערך. אני פשוט לא מבין כיצד זה קרה. אבל 
מה שעוד אני לא מבין זה מדוע לא רמזת בכלל 
במכתביך על העובדה שבמשך למעלה מחודשיים לא שמעת 
ממני מלה. גם אם את היית אחות טובה וזכרת שאני 
לא אוהב לכתוב מכתבים, האם את מאמינה באמת שאני 
מסוגל לא לכתוב לך מלה במשך חודשיים. איני יודע 
אם צריך אני להטיל האשמות בך או בי, אך בכל 
אופן אני מקווה שאת סולחת לי, וכפצוי אשתדל שמכתב 
זה יהיה ארוך במקצת מהמכתבים שאת רגילה לקבל 
ממני. ודרך אגב, השתדלי לא להזכיר במכתבך את העובדה 
שלא כתבתי לך במשך זמן כה רב, משום שאם הדבר יוודע 
לאמא, היא פשוט "תהרוג" אותי, אבל אם להודות על האמת, 
בצדק.
טוב, אז קודם כל, דבר שרצית מאד לשמוע עליו, החדר 
שלי. החדר הוא לפי דעתי נהדר, וגדול הרבה יותר מכפי 
שאפשר היה לקוות ממרפסת כה קטנה. ואני חושב 
שכשתראי אותו, ואם הוא עוד יהיה במצב טוב, תקנאי בי 
"עד מעל לאוזניים". לתאר את החדר יהיה קשה במקצת 
אבל אשתדל.   
[שרטוט]
[עמוד 2] 
השרטוט הקטן והלא מדויק ביותר הוא נסיון לשרטט או 
אולי לשרבט את החדר "ממבט ציפור". לפני שאחל 
בתאור החדר, נסי לתאר לעצמך את המרפסת כפי 
שאת זוכרת אותה. הקיר ליד מס' 1 הוא הקיר 
עם שני החלונות (זוכרת?) והקיר ליד מס' 3 
הוא הקיר המשותף לחדר שלנו לשעבר ולמרפסת (לשעבר), 
והדלת, נפתחת לחדר האורחים. עכשיו אתחיל לתאר לך 
את החדר.
אז ככה זה. מספר 1 הינו למעשה שולחן 
כתיבה וארון מחוברים. גובה שניהם שווה כך ששניהם 
מהווים למעשה משטח אחד בגובה שולחן ובאורך של 
כשלושה מטרים. החלק הרחב יותר הינו השולחן
שרוחבו 60 ס"מ, והחלק השני, שרוחבו 40 ס"מ הוא 
הארון. בשולחן יש לי 3 מגירות ענקיות ועוד תא 
גדול, ואלו בארון יש לי 4 מגירות קטנות יותר 
וגם ארבעה תאים בינוניים.
מספר 2 הוא גם כן ארון בגובה של כ- 70 
ס"מ. יותר מחצי ממנו משמש תא ענק שבו אני 
מכניס את כלי המיטה שלי. והיתר, הם עוד 
שני תאים, קטנים בהרבה.
מספר שלוש היא המטה. כרגע אני משתמש 
בספה שלך (המטה שלי כבר איננה), אבל ברגע שההורים 
יעשו ריהוט חדש לחדר האורחים, אקבל את הספה 
מחדר אורחים, שהיא למעשה מותאמת לחדרי.
מספר ארבע הינו ארון. שוב ארון, אבל הפעם ארון 
הבגדים. גובהו ואורכו כמטר, ורוחבו כ- 30 ס"מ, אך 
הוא בנוי בצורה כזאת שחציו משמש לתלית מכנסיים 
[עמוד 3]
וכותנות, וחציו האחר מחולק לארבעה תאים קטנים, שבהם 
אני שם את הלבנים וכל השאר.       נוסף לזה יש 
לי בחדר עוד 7 אצטבות ענקיות, מהן 
שלוש מעל מס' 4 וארבע מעל למספר 2.
זה היה אולי תאור ארוך מדי, אבל אני מקווה 
שבעזרתו נצטיירה לעינייך תמונה מסוימת (או אולי עדיין 
לא?).
בקשר למתנה שקיבלתי מאבא – הרובה. תארי לעצמך 
את אליקו ואותי חוזרים הביתה במקרה יחד, בשעה 11:50,
ושנינו מוצאים בתיבות הדואר שלנו מכתבים המודיעים לנו 
שאנו יכולים לגשת כל יום עד שעה 12:00 ולקבל את הרשיונות 
לרובים. ומאחר ובדרך כלל שנינו איננו גומרים את 
הלימודים לפני 12:00, וידענו שלא תהיה לנו הזדמנות לפני 
החופש לקחת את הרשיונות, החלטנו לגשת תיכף 
ומיד למשרד הפנים הנמצא מול בית העיריה. ומאחר ונותרו 
רק מספר דקות, התחלנו שנינו לרוץ "כמו משוגעים", 
כשכל האנשים ברחוב מסתכלים עלינו. אבל הגענו 
בזמן – עשינו את הדרך בפחות מחמש דקות. ואחרי 
זה היית צריכה לראות את שנינו יושבים שם במשרד 
ומזיעים כמו אני לא יודע מה. אינני יודע איך 
אני נראיתי, אבל אני יודע שאליקו היה ממש רטוב כולו, 
וכל הזיעה שנגרה על פניו, זרמה ללא הרף לעבר 
הסנטר ומשם טפטפה טיפות טיפות לריצפה.
קיבלנו את הרשיונות ושאר המסמכים, ומשם- הופ... 
לזיניוק. קנינו את הרובים והתחמושת ועלינו הביתה.
תוך יומיים גמרתי 500 כדורים. יתכן שאת חושבת 
שזה בזבוז, אבל זה בכלל לא נכון – 100 כדורי 
סְטַארְטֶר עולים 3 ל"י ואילו 500 כדורי רובה אוויר עולים 
2 ל"י. גם מאמא קבלתי מתנה – 25 ל"י, אבל 
עדיין אינני יודע מה שימוש אמצא בהן.
[עמוד 4]
ואם כבר מדברים על רובים. בגדנ"ע עשיתי לפני 
כשלושה שבועות שיא חדש (בשבילי) במקבץ; עשיתי 
מקבץ של 16 מ"מ. שיאי הקודם היה 38 מ"מ. 
התחלתי לירות גם מיצועים ובינתיים השיא שלי הוא 17 
נקודות מתוך 20 אפשריות.    אבל חכי, זה עוד 
לא הכל.     לפני כשבוע וחצי העבירו אותי לשלב 
מתקדם יותר, לרובה הנקרא בשם "אַנְשוּץ".  הרובה הזה 
זה פשוט "דבר לא נורמלי". זהו רובה גדול ומסובך בהרבה 
מה"מַאוּזֶר", ויחד עם זה הרבה יותר עדין (נגיעה קלה בהדק 
ואפילו "ליטוף", גורמים ליריה. וגם סגירת בריח חזקה מדי גורמת 
לפליטת כדור), והרבה יותר מדויק.    אחרי ששה שבעה 
מקבצים באנשוץ, הגעתי לתוצאה של 5 מ"מ (!). הדבר 
נשמע אומנם כדבר פנטסטי, אבל מסתבר שלחניכים הותיקים 
יותר, זוהי תוצאה ממוצעת ברובה הזה, ואצל אחדים, נחשבת 
תוצאה כזאת כבינונית. 
בקשר לבית הספר. מסתבר שאמא כבר כתבה 
לך, כך שלמעשה אין לי מה לחדש לך. כנראה שאני 
לא הייתי בסדר, או יותר נכון זה אפילו בטוח, 
ומסתבר שאפילו אני עצמי הרגשתי שהמתח אצלי ירד 
בחודש האחרון ללמודים, דבר שהשפיע מאד על הציונים. 
יתכן שמה שאכתוב לך כעת לא יספק אותך, ותחשבי זאת 
לעתים תרוץ, אבל האמת היא שהמתח ירד אצל כולם 
בכתה, ואף אחד כמעט לא למד. אפילו המחנך ציין את 
זה לפנינו.
ואם כבר מדברים על בית הספר. את זוכרת 
את החרקיה? ובכן, כשהגשתי למורה את החרקיה 
(שהכילה 34 חרקים), ראיתי גם חרקיות של ילדים 
אחרים, והחלטתי שבעצם זה דבר נורא מעניין, ולכן, 
כשהמורה רמזה שבשנה [הבאה] נצטרך להכין צמחים מיובשים, 
[עמוד 5]
שאלתי אותה אם אני יכול להמשיך עם החרקים במקום הצמחים, 
והיא ענתה לי בחיוב, ואפילו בשמחה. כעת, פחות 
מחודש מתחילת החופש, יש לי כבר 50 חרקים, 
וזה באמת נורא מעניין. פשוט לא תיארתי לעצמי 
שאהנה מזה עד כדי כך. ולפעמים חושב אני באמת 
אם לא כדאי היה יותר שאלך למגמה ביולוגית. אבל 
בעצם מה יצא לי מזה? נוסף לכל קניתי לי גם 
מרעלה לחרקים, ויש להגיד שזה פטנט לא רע. במקום 
להחזיק בחדר עשרות צנצנות עם חרקים במשך שבועות, מכניסים
את החרקים למרעלה, ותוך 2-5 דקות הם מתים. 
בקשר לחופש. תוכניות מיוחדות [אין] חוץ מאשר 
הקייטנה בירושלים. אני אהיה שם מה-25 לח.ז. [לחודש זה] ועד ל-6 
לאוגוסט. חשבתי גם לעבוד בחופש, אך זה לא 
יצא לפועל. בינתיים אני לומד ומכין שעורים שקבלנו 
לחופש.
אני אסיים פה, כי כבר מאוחר, ואמא לא אוהבת כשאני 
הולך לישון מאוחר.
                            לילה טוב, 
                              והרבה הרבה נשיקות,
                                                          אבי. 

האם זה נקרא מכתב? כנראה שזה פצוי 
שמגיע לך,
         אני מחכה למכתב שלך ורוצה רק אחרי זה 
לכתוב, כי אחרת אף פעם זה לא יוצא כמו שצריך.
כבר מאד סקרנים לשמוע קצת מקמברידג - המכתב 
שלנו לודאי הגיע למחרת, ואחרי שהגעת לשמה.
אבא שלח שלשום כבר את ההקצבה - טוב עשית.
  בינתיים ד"ש ונשיקות
                                 שלך  אמא

עמוד 1/5
עמוד 1/5
עמוד 1/5
עמוד 1/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: אריאלה אבירי
מיקום: קיימברידג', אנגליה

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות