יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם אביעזר ילין משתף את שולמית ידידתו בהתלבטות אם לעזוב את משרת ההוראה שלו בעקבות 'מלחמת השפות'
סיפור רקע
השנה היא תרע"ד (1913–1914), וברקע מלחמת השפות. אביעזר ילין, בנו של דוד ילין, משתף את ידידתו שולמית לוין בהתלבטות אם לעזוב את משרת ההוראה בבית הספר של חברת "עזרה" בעקבות ההחלטה על הוראה בשפה הגרמנית בטכניקום (הטכניון שבחיפה). הוא מתאר את התסיסה שההחלטה עוררה בקרב חבריו הסמינריסטים בבית המדרש למורים בירושלים (כיום -- מכללת דוד ילין) ואת אכזבתו מכל שהאספה הסתיימה בלי תוצאות.
המכתב המקורי שמור בארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
אביעזר ילין (1890–1971) היה השלישי מילדיו של דוד ילין, מראשי היישוב וועד הלשון העברית. גם אביעזר פעל להפצת הלשון העברית ולחם את מלחמתה.
בתקופת לימודיו בבית המדרש למורים היה חבר באגודת "מוריה", שחבריה הורו עברית בהתנדבות בשיעורי ערב. עם סיום לימודיו היה למורה בבית הספר למל, שבו למד בילדותו, וכן היה חבר פעיל במפלגת "הפועל הצעיר". בשנת 1912 היה מייסדי אגודת הספורט "מכבי"
המכתב המקורי שמור בארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
אביעזר ילין (1890–1971) היה השלישי מילדיו של דוד ילין, מראשי היישוב וועד הלשון העברית. גם אביעזר פעל להפצת הלשון העברית ולחם את מלחמתה.
בתקופת לימודיו בבית המדרש למורים היה חבר באגודת "מוריה", שחבריה הורו עברית בהתנדבות בשיעורי ערב. עם סיום לימודיו היה למורה בבית הספר למל, שבו למד בילדותו, וכן היה חבר פעיל במפלגת "הפועל הצעיר". בשנת 1912 היה מייסדי אגודת הספורט "מכבי" ואף נבחר בהמשך לנשיאה וערך את ירחונה.
בזמן מלחמת השפות, בחודשים אוקטובר 1913–פברואר 1914), כשחברת "עזרה" ביקשה שהשפה העיקרית במוסדות החינוך שייסדה תהיה גרמנית, היה אביעזר המורה הראשון שהגיש את התפטרותו.
בשנות מלחמת העולם הראשונה הוגלה עם אביו לדמשק, ושם היה ממייסדי בית ספר לבנות. אחרי המלחמה חזר לירושלים ולימד בבית הספר לבנות שבבניין ביה"ס למל. אביעזר נבחר לאספת הנבחרים ובהמשך היה מזכ"ל הסתדרות המורים וגם נשיאה.
ארועי התקופה
כתב היד
ירושלם, ז' חשון תרע"ד
ידידתי!
את דרישת שלומך אלי על ידי אחותך קבלתי ותודה.
שואלת את, מה בנוגע לעבודת הצבא? לעת עתה עוד טרם
הכתרתי ב"תאר הכבוד" [בתואר] "איש צבא לאמה [לאומה] העותומנית". אמנם דברתי
עם אבא, כי חושב אני לעזב [לעזוב] את ה"עזרה", ואז זכות זו שפטרתני
מעבוד בצבא תאבד, על זה ענני אבא: גם אם אומר אתה לעזב את
ביה"ס, הן אין השעה דוחקת שתעבד אתה, הן "מצוה" זו תמיד זמנה,
גם לאחר ג' חדשים. ואמנם הצדק אתו, אלא שחושש אני שזמנה יבוא מיד,
אולי עוד באלה הימים: לרגלי החלטת הקורטוריום בנוגע לשפת
ההוראה בטכניקום, ושמסבה זו יפטרוני או אולי אתפטר בעצמי, כמו שתקראי,
להלן.
בודי [בוודאי] קראת ב"הצפירה" או בגליון ה"Welt"" האחרון על דבר
החלטת הקורטוריום של הטכניקום המחפירה ששפת ההוראה בבית מדרש זה
תהיה השפה הגרמנית. החלטה מחפירה זו עוררה תסיסה עצומה כאן בחוגנו (אל
תדמי כי לחוג המורים הצעירים אני מתכוון, אלה יִשְנו להם הלאה את
שנתם הנעימה והמתוקה…). היום אחהצ צריכה היתה להיות
אספה של תלמידי בית המדרש למורים. בתור מורה צעיר איני יכל לקחת
חלק באספה זו, אחרי שאין הם, כלומר הסמינריסטים שקרוב אני אליהם ברמת,
[עמוד 2]
רשאים לעשות יוצא מן הכלל. אם תהיינה להם איזו החלטות בודי [בוודאי] יודיעוני,
ואם תהינה הן מענינות אודיען גם לך. מלבד זה תהיה אספת מחאה
באור ליום ג' שבוע הבא, שבה ישתתפו כל המוסדות, או יותר נכון רוב
המוסדות. תשתתף גם כן אגדת [אגודת] ה"מכבי", שבשמה אדבר אני. יכל
להיות שאדבר גם בשם "הפועל הצעיר". מובן, שמעשה זה, שעומד
אני לדבר מעל במת "בית העם" כנגד הקורטוריום של הטכניקום,
שרבים מחבריו עומדים בראש "העזרה" וכנגד השפה הגרמנית
"הקדושה", עורר התנגדות מרבה [מרובה] אצל הנהלת "העזרה"
כאן. אמנם המנהל עוד טרם דבר [דיבר] אתי, אבל ה' פרס, סגן מנהל
בית-ספרנו, רמז לי כבר היום שלא טוב אעשה, בתור מורה ב"עזרה"
צאתי לדבר כנגד הקורטוריום, בודי [בוודאי] יקראני עוד המנהל אליו,
ו"יפקד" עלי לא לדבר. אולם הפעם איני שומע להם. חושב
אני, כי לא נאה כלל וכלל לאיש למכר [למכור] את עצמו ונפשו בשביל הפרוטה
הבזויה. את דעותי אני לא אמכר [אמכור] בשביל נזיד עדשים, בכלל, לא
תהיה להם כל רשות להניאני מדבר כנגד הקורטוריום.
אמנם בביה"ס אני מורה, ועלי למלא אחרי תעודת המורה
וחובותיו. אולם מחוץ לביה"ס הריני איש, איש שיש לו
הרגשותיו הוא, דעותיו הוא, ואידאליו הוא, ואם
באים אנשים, ולו גם אלה שבמוסדם אני עובד, ודורסים
ברגל גאוה את אידאלי אני, אין אני רשאי לעבר [לעבור]
[עמוד 3]
על זה בשתיקה. תוצאות מעשה זה איני יודע, בודי [בוודאי] תהינה לא טובות
אולם אין אני שם לב לזה. סוף סוף עודני צעיר, ובזה שאעזב [שאעזוב] בי"ס,
שבכל אפן הוא נגד רוחי, עוד טרם אבד לי דרך בחיים.
רציתי לכתב אליך ע"ד מצבי, אולם מצב-רוחי עכשיו אינו
נותן לי, נרגז הנני יותר מדי, זה עכשיו באו והודיעו לי, כי אספה
זו של הסמינריסטים הנה בלי כל תוצאות, אמנם הספיקו שנות
הלמוד [הלימוד] בבתי הספר של "עזרה" להמית ולשעבד את הרגשותיהם
של התלמידים. זוהי ה"עזרה", או יותר נכון, אלה הם, או
זהו העומד בראש "העזרה" כאן בארץ….
מה אתך? הקבלת את המשרה בביה"ס? ומה עם ה"מכבי"? ?
ונפתחו "שעורי הערב"? ההתחילו להתעמל, ומה בנוגע להתאחדות
שני הסניפים?
שלום רב להוריך, למיכאל, מה שלומו? ושלום ידו? באמת
שהנני מתגעגע אחריו. אם ירשה לו הזמן, הייתי שמח מאד, לו
היה כותב אלי. אני חשבתי היום לכתב אליו, אבל הן תבינו שאי
אפשר לי לכתב. העיקר ש"הכונה רצויה היתה" שלום רב ליתר
אחיך. שלום רב לך. אקוה [אקווה] שתבואי לחנכה לירושלם [לירושלים], ואם לא
ישתנה המצב, אפשר יהיה לבלות יפה מאד את הזמן.
ידידך מכבדך ומוקירך
אביעזר
[?] את מכתבך ששלחת אלי קבלתי בשובי מירושלם,
במוצ"ש היתה אספתנו הכללית של ה"מכבי", תוצאות
האספה – במכתב הבא.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
