אוֹצָרוֹת
1913 11 בנובמבר

אביעזר ילין מתפטר ממשרת ההוראה במסגרת 'מלחמת השפות' בירושלים

אביעזר ילין ירושלים פורסם על ידי אורלי אילני

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

אביעזר ילין כותב לידידתו שולמית לוין על אירועי מלחמת השפות, ובהם אספת מחאה שהתקיימה בבית העם בירושלים וכן על התפטרותו ממשרתו כמורה מטעם חברת "עזרה". במכתב הוא מותח ביקורת על קדיש יהודה סילמן, והוא מקווה ש"חופשתו" הכפויה לא תימשך זמן רב. המכתב המקורי שמור בארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון. אביעזר ילין (1890–1971) היה השלישי מילדיו של דוד ילין, מראשי היישוב וועד הלשון העברית. גם אביעזר פעל להפצת הלשון העברית ולחם את מלחמתה. בתקופת לימודיו בבית המדרש למורים היה חבר באגודת "מוריה", שחבריה הורו עברית בהתנדבות בשיעורי ערב. עם סיום לימודיו היה למורה בבית הספר למל, שבו למד בילדותו, וכן היה חבר פעיל במפלגת "הפועל הצעיר". בשנת 1912 היה מייסדי אגודת הספורט "מכבי" ואף נבחר בהמשך לנשיאה וערך את ירחונה. בזמן מלחמת השפות, בחודשים אוקטובר 1913–פברואר 1914), כשחברת "עזרה" ביקשה

אביעזר ילין כותב לידידתו שולמית לוין על אירועי מלחמת השפות, ובהם אספת מחאה שהתקיימה בבית העם בירושלים וכן על התפטרותו ממשרתו כמורה מטעם חברת "עזרה". במכתב הוא מותח ביקורת על קדיש יהודה סילמן, והוא מקווה ש"חופשתו" הכפויה לא תימשך זמן רב. המכתב המקורי שמור בארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון. אביעזר ילין (1890–1971) היה השלישי מילדיו של דוד ילין, מראשי היישוב וועד הלשון העברית. גם אביעזר פעל להפצת הלשון העברית ולחם את מלחמתה. בתקופת לימודיו בבית המדרש למורים היה חבר באגודת "מוריה", שחבריה הורו עברית בהתנדבות בשיעורי ערב. עם סיום לימודיו היה למורה בבית הספר למל, שבו למד בילדותו, וכן היה חבר פעיל במפלגת "הפועל הצעיר". בשנת 1912 היה מייסדי אגודת הספורט "מכבי" ואף נבחר בהמשך לנשיאה וערך את ירחונה. בזמן מלחמת השפות, בחודשים אוקטובר 1913–פברואר 1914), כשחברת "עזרה" ביקשה שהשפה העיקרית במוסדות החינוך שייסדה תהיה גרמנית, היה אביעזר המורה הראשון שהגיש את התפטרותו. בשנות מלחמת העולם הראשונה הוגלה עם אביו לדמשק, ושם היה ממייסדי בית ספר לבנות. אחרי המלחמה חזר לירושלים ולימד בבית הספר לבנות שבבניין ביה"ס למל. אביעזר נבחר לאספת הנבחרים ובהמשך היה מזכ"ל הסתדרות המורים וגם נשיאה.

כתב היד

עמוד 1/4

ירושלם, י"א חשון תרע"ד

[עמוד 1]
ידידתי!
מכתבי, ששלחתי אליך בשבוע שעבר, בטח הגיע לידיך, ואולי הספקת
לענות כבר עליו. בינתים, והעיר ירושלם [ירושלים] רועשת, לרגלי החלטת
הקורטוריום על הטכניקום. הסמינרסטים הרגישו סוף סוף, כי אי
אפשר להם לעבר [לעבור] בשתיקה על החלטה זו, אחרי שתגרם בודי[בוודאי] , כי
גם בסמינר ילמדו את אותם המדעים המעטים שנלמדו עוד עד
עכשיו בעברית – – בגרמנית, כי אין כל ספק, שהרוח שתשרר [שתשרור]
בטכניקום תשפיע גם על הרוח בסמינר, ועל כן עומדים הם
עכשיו לעשות צעד חשוב רוצים הם להגיש דרישות אל
הנהלת הסמינר, שלפיהן יהיה הסמינר יותר עברי מאשר הוא
עכשיו. ואם לא תקבל ההנהלה את דרישותיהם, מוכנים
כשלשים [כשלושים] או שלשים וחמשה סמינריסטים לעזב [לעזוב] את הסמינר.
את המאמר "התפטרו" של ק. ל. ס-מן, היינו ק.ל.
סילמן, בודי [בוודאי] קראת. אמנם, צודקים הם דברי הכותב, אבל
כאן אין עלינו רק לשאל [לשאול] שאלה זו, עלינו גם לשאל מי הוא
כותבם: וכותבם ידוע לנו למדי. סלמן זה, שצועק עכשיו למורים
התפטרו, הוא דרש לפני זמן מה משרה ב"עזרה". ובטוח אנכי,
כי למרות זה שכתב במאמרו כי כל אלה שיכנעו ויקבלו את
[עמוד 2]
משרת המתפטרים – בוגדים יִקָראו, הוא , אם רק לא תהיה לא [לו]
משרה, יהיה הראשון, לפי דבריו הבוגר הראשון, שיבוא לקבל משרה
זו. ובכלל קל לו לאמר לאחרים התפטרו. מענין היה לי לדעת
אם הוא היה עומד בנסיון זה, לדעתי ודי [ודאי] לא.
ואמש ב"אספת המחאה" שהיתה בבית העם, ושקהל רב עד
מאד השתתף בה (קהל רב כזה ומנמר [ומנומר] שכזה לא ראו עוד בבית
העם), אחרי שגמרתי לדבר בשם ה"מכבי" ואחרי קראי למלחמה
את כל אלה שלבה פועם בקרבם, מלחמה במתבוללים,
בהתבוללות. ובאלה המורים והתלמידים שיעיזו לדרך [לדרוך] על מפתן
הטכניקום, וסילמן קרא עוד הפעם את הקריאה: ,ובכן,
אביעזר, התפטר אתה הראשון, לא יכלתי יותר להתאפק
ועליתי שוב הבמתה ואמרתי לו: כי כל מי שלב עברי
רגש[רגיש] לו, כל מי שהשפה העברית והרוח העברי יקר לו
מכל, לא יחכה לעצותיו של מי שהוא, והוא
ידע את אשר עליו לעשות. רעם של מחיאות כפים לווני,
עד שלא נשמעו דברי האחרונים, וסילמן מכרח [מוכרח] היה לשבת
על מקומו בבשת [בבושת] פנים.
ואמנם התפטרתי. בבקר [בבוקר] הגשתי את כתב הפטורין שלי.
אמנם, ודי [ודאי] רבים יהיו, שיאמרו, כשישמעו על דבר פטורי,
שמאמרו של סילמן פעל עלי, ואולם, את הן יודעת היטב,
[עמוד 3]
כי עוד בהיותי בראשון לציון בחג-הסכות [הסוכות], חשבתי כבר
על דבר התפטרות, ומלבד זאת, הן כתבתי לך כבר ביום הששי, היינו
תיכף אחרי שקראתי את ההחלטות של הקורטוריום, כי חושב
אני להתפטר ממשרתי. ובודי [ובוודאי] ימצאו גם כאלה, ואלה יהיו
בעיקר "חברי", שיאמרו שהתפעלתי מהמלים שכתב סלמן במאמרו
אודותי: "טפוס מלבב של מורה צעיר שאליו התפללנו" וכו"
איני זוכר בדיוק את דבריו, בודי [בוודאי] קראת אותם, ומלים אלו
פעלו עלי שאתפטר. אולם איני שם לב לכל אלה שידברו אם
טוב אם רע על דבר פטורי, אחת ידעתי שלא יכלתי להשאר
בשום אפן [אופן] בבית הספר והתפטרתי.
"אספת המחאה" בכללה עלתה יפה מאד, ביחוד הצטינו
בנאומים אהרונוביץ (עורך "הפועל הצעיר") אליעזר ("פועלי
ציון") ושילר (המדרשה העברית הירושלמית). על דבר
מהלך אספה זו והחלטותיה בודי [בוודאי] תקראי ב"החרות".
והיום הזה, יום ראשון הוא לי, ל"ימי החפש" שימשכו,
מי יודע עד אימתי, ומה אומר לך? לא טוב לי, לא נעים לי כלל
וכלל לראות איך אחרים עובדים, ואני יושב בחבוק ידים,
אמנם לא בחבוק ידים ממש, קורא אני, חוזר אני, אבל בכל
זאת אין זו עבודה קבועה, אקוה שלא ימשכו לזמן רב. כי
סוף סוף מקוה אני להשיג משרת מורה, מרצה אהיה אם
[עמוד 4]
אשיג משרה באחת המושבות. היום אפנה אל, "מרכז אגודת המורים"
לשאלם [לשואלים] ע"ד משרה.
מה בנוגע לביאתך ירושלימה? התבואי, ואימתי?
לכלכם, להוריך הנכבדים, מיכאל ויתר אחיך לשמותם,
דודתך ובתה הנחמדה רחל, זקנתך
ולך שלום רב
מידידך מכבדך ומוקירך
אביעזר
שלום למורים ולכל השואלים לי, (מספקני? הלא?)
דרישת שלום לכלכם מאחותך רחל.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביעזר ילין
מיקום: ירושלים
תאריך: 11.11.1913

מקבל/ת המכתב

שם: שולמית לוין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

ירושלם, י"א חשון תרע"ד

[עמוד 1]
ידידתי!
מכתבי, ששלחתי אליך בשבוע שעבר, בטח הגיע לידיך, ואולי הספקת
לענות כבר עליו. בינתים, והעיר ירושלם [ירושלים] רועשת, לרגלי החלטת
הקורטוריום על הטכניקום. הסמינרסטים הרגישו סוף סוף, כי אי
אפשר להם לעבר [לעבור] בשתיקה על החלטה זו, אחרי שתגרם בודי[בוודאי] , כי
גם בסמינר ילמדו את אותם המדעים המעטים שנלמדו עוד עד
עכשיו בעברית – – בגרמנית, כי אין כל ספק, שהרוח שתשרר [שתשרור]
בטכניקום תשפיע גם על הרוח בסמינר, ועל כן עומדים הם
עכשיו לעשות צעד חשוב רוצים הם להגיש דרישות אל
הנהלת הסמינר, שלפיהן יהיה הסמינר יותר עברי מאשר הוא
עכשיו. ואם לא תקבל ההנהלה את דרישותיהם, מוכנים
כשלשים [כשלושים] או שלשים וחמשה סמינריסטים לעזב [לעזוב] את הסמינר.
את המאמר "התפטרו" של ק. ל. ס-מן, היינו ק.ל.
סילמן, בודי [בוודאי] קראת. אמנם, צודקים הם דברי הכותב, אבל
כאן אין עלינו רק לשאל [לשאול] שאלה זו, עלינו גם לשאל מי הוא
כותבם: וכותבם ידוע לנו למדי. סלמן זה, שצועק עכשיו למורים
התפטרו, הוא דרש לפני זמן מה משרה ב"עזרה". ובטוח אנכי,
כי למרות זה שכתב במאמרו כי כל אלה שיכנעו ויקבלו את
[עמוד 2]
משרת המתפטרים – בוגדים יִקָראו, הוא , אם רק לא תהיה לא [לו]
משרה, יהיה הראשון, לפי דבריו הבוגר הראשון, שיבוא לקבל משרה
זו. ובכלל קל לו לאמר לאחרים התפטרו. מענין היה לי לדעת
אם הוא היה עומד בנסיון זה, לדעתי ודי [ודאי] לא.
ואמש ב"אספת המחאה" שהיתה בבית העם, ושקהל רב עד
מאד השתתף בה (קהל רב כזה ומנמר [ומנומר] שכזה לא ראו עוד בבית
העם), אחרי שגמרתי לדבר בשם ה"מכבי" ואחרי קראי למלחמה
את כל אלה שלבה פועם בקרבם, מלחמה במתבוללים,
בהתבוללות. ובאלה המורים והתלמידים שיעיזו לדרך [לדרוך] על מפתן
הטכניקום, וסילמן קרא עוד הפעם את הקריאה: ,ובכן,
אביעזר, התפטר אתה הראשון, לא יכלתי יותר להתאפק
ועליתי שוב הבמתה ואמרתי לו: כי כל מי שלב עברי
רגש[רגיש] לו, כל מי שהשפה העברית והרוח העברי יקר לו
מכל, לא יחכה לעצותיו של מי שהוא, והוא
ידע את אשר עליו לעשות. רעם של מחיאות כפים לווני,
עד שלא נשמעו דברי האחרונים, וסילמן מכרח [מוכרח] היה לשבת
על מקומו בבשת [בבושת] פנים.
ואמנם התפטרתי. בבקר [בבוקר] הגשתי את כתב הפטורין שלי.
אמנם, ודי [ודאי] רבים יהיו, שיאמרו, כשישמעו על דבר פטורי,
שמאמרו של סילמן פעל עלי, ואולם, את הן יודעת היטב,
[עמוד 3]
כי עוד בהיותי בראשון לציון בחג-הסכות [הסוכות], חשבתי כבר
על דבר התפטרות, ומלבד זאת, הן כתבתי לך כבר ביום הששי, היינו
תיכף אחרי שקראתי את ההחלטות של הקורטוריום, כי חושב
אני להתפטר ממשרתי. ובודי [ובוודאי] ימצאו גם כאלה, ואלה יהיו
בעיקר "חברי", שיאמרו שהתפעלתי מהמלים שכתב סלמן במאמרו
אודותי: "טפוס מלבב של מורה צעיר שאליו התפללנו" וכו"
איני זוכר בדיוק את דבריו, בודי [בוודאי] קראת אותם, ומלים אלו
פעלו עלי שאתפטר. אולם איני שם לב לכל אלה שידברו אם
טוב אם רע על דבר פטורי, אחת ידעתי שלא יכלתי להשאר
בשום אפן [אופן] בבית הספר והתפטרתי.
"אספת המחאה" בכללה עלתה יפה מאד, ביחוד הצטינו
בנאומים אהרונוביץ (עורך "הפועל הצעיר") אליעזר ("פועלי
ציון") ושילר (המדרשה העברית הירושלמית). על דבר
מהלך אספה זו והחלטותיה בודי [בוודאי] תקראי ב"החרות".
והיום הזה, יום ראשון הוא לי, ל"ימי החפש" שימשכו,
מי יודע עד אימתי, ומה אומר לך? לא טוב לי, לא נעים לי כלל
וכלל לראות איך אחרים עובדים, ואני יושב בחבוק ידים,
אמנם לא בחבוק ידים ממש, קורא אני, חוזר אני, אבל בכל
זאת אין זו עבודה קבועה, אקוה שלא ימשכו לזמן רב. כי
סוף סוף מקוה אני להשיג משרת מורה, מרצה אהיה אם
[עמוד 4]
אשיג משרה באחת המושבות. היום אפנה אל, "מרכז אגודת המורים"
לשאלם [לשואלים] ע"ד משרה.
מה בנוגע לביאתך ירושלימה? התבואי, ואימתי?
לכלכם, להוריך הנכבדים, מיכאל ויתר אחיך לשמותם,
דודתך ובתה הנחמדה רחל, זקנתך
ולך שלום רב
מידידך מכבדך ומוקירך
אביעזר
שלום למורים ולכל השואלים לי, (מספקני? הלא?)
דרישת שלום לכלכם מאחותך רחל.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם:
מיקום: דגניה

מקבל/ת המכתב

שם: שולמית לוין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות