אוֹצָרוֹת
1967 18 ביוני

אברהם גרין מתאר את מדבר סיני לאחר מלחמת ששת הימים; את ציוד הלחימה המוטל בכל מקום ואת גוויות החיילים המצריים

אברהם גרין סיני פורסם על ידי מערכת אוצרות
אברהם גרין על רקע חומות העיר העתיקה אחרי מלחמת ששת הימים

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

ההישג המרשים במלחמת ששת הימים לא הביא לידי סיום שירותם של אנשי המילואים, שהמשיכו בדרכם בחולות סיני דרומה - אל תעלת סואץ. במכתבו זה מתאר אברהם גרין – מחנך, מורה לספרות וללשון ומרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, את המראות הקשים שנגלו לעיניהם בדרכם, ואת השפעתם הקשה: "אוי לו לכבוד האדם באשר הוא אדם, שכך סופו להיות מוטל בשדה, טרף לזבובים (כמה נחילים!) ולשאר מזיקים [...]". למרבה הצער, חסר המשכו של המכתב. המכתב באדיבות תרצה גרין.

ההישג המרשים במלחמת ששת הימים לא הביא לידי סיום שירותם של אנשי המילואים, שהמשיכו בדרכם בחולות סיני דרומה - אל תעלת סואץ. במכתבו זה מתאר אברהם גרין – מחנך, מורה לספרות וללשון ומרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, את המראות הקשים שנגלו לעיניהם בדרכם, ואת השפעתם הקשה: "אוי לו לכבוד האדם באשר הוא אדם, שכך סופו להיות מוטל בשדה, טרף לזבובים (כמה נחילים!) ולשאר מזיקים [...]". למרבה הצער, חסר המשכו של המכתב. המכתב באדיבות תרצה גרין.

כתב היד

עמוד 1/2

18.6.67
[…] שלי,
ביומים האחרונים חזרתי לחוויות חיל-הים הישנות. לא מפני
שעזבתי את ים החולות המדבריים של סיני, אלא בגלל אפיזודה
אחת, וזה הדבר: בגבור השרב, כאשר השפתים המבוקעות והגרון
הניחר ביקשו משהו לח מצאתי במקרה בתרמילי שרידי שני תפוזים
שהתבשלו היטב, כנראה, אך אני בלעתי אותם בלי פקפוק והתוצאה
היתה, שקיבתי המעודנת הגיבה באופן קיצוני. הרופא שלנו,
נמלך בדעתו ושלחני למרפאה, שם לנתי ולאחר טיפול חזרתי לתיקוני
אלא שבינתיים זז "הבית" שלי הלאה למסעות בני ישראל
במדבר, ואנוכי עם כמה מחלימים אחרים הצטרפנו אל
המרפאה בדרכה למקום החדש, שם נפגש עם אנשינו.
בכלי בו נסעתי – מיטות דו=קומתיות ואני תפסתי
עמדה בעליונה. הטלטולים שטולטלנו במהמורות הדרך
הם שהזכירוני את הימים הרחוקים של חיל-הים, עת
נאחז הייתי במרומי דרגשי לבל אועף למטה
בעת הסערה. כאן אני כותב גם, בעת חניה,
שורות אלה ומכאן, כתב-היד…
הנוף שלפנינו הולך ונעשה יותר ויותר דיונות
שליד ים: האם סמן שאנו מתקרבים לתעלה?
לפני כן התנשאו צוקים וגבעות מבותרות ולפני
כן מישורים צחיחים. מפעם לפעם מלאים
שולי הדרך והשדות שרידי רכבי פרעה [המצרים] פגועים,
שרופים ומנותצים ובחלקם אף שלמים אך נטושים –
כמה טונות של ברזל ופלדה מופקרים ברחבי סיני! כמה
ארגזי תחמושת, נשק וציוד שהיו ערוכים לפעולה
שנועדה להשמידנו! הרכב מתוצרת רוסיה, במצב חדש
לרוב, לא סייע ל"גיבורים" המצריים הללו, במידה
וטרם נקברו מצחינים בשדות ובשולי דרכים עד שיש
צורך לאטום את החוטם.
טוב שמישהו מצא בושם
מצרי, כדי להפיג הריח…
בימים הראשונים עדיין היה דבר של חידוש במראה גויה
של חייל מצרי מוטלת ליד כלי רכב מופגז או מופצץ, הדעת
היתה נתונה למחשבה, שיכול היה להיות גם ההפך והחנוך
ההומניסטי קומם בנו חוש, שטען אוי לו לכבוד האדם
באשר הוא אדם, שכך סופו להיות מוטל בשדה, טרף
לזבובים (כמה נחילים!) ולשאר מזיקים. היו,
מהצעירים בעקר, שרוו נחת למראה הפגרים; אך עתה
נעשה המראה לשיגרתי ולזרא. אילו ראו בני מצרים
למה הביא נאצר את בניהם, ספק אם היו מתלהבים
למלחמה חדשה! נוכח "הווי" זה מה רחוקים נראים
מכאן חיים של ימי שלום. […]

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אברהם גרין
מיקום: סיני
תאריך: 18.06.1967

מקבל/ת המכתב

שם: תרצה גרין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

18.6.67
[…] שלי,
ביומים האחרונים חזרתי לחוויות חיל-הים הישנות. לא מפני
שעזבתי את ים החולות המדבריים של סיני, אלא בגלל אפיזודה
אחת, וזה הדבר: בגבור השרב, כאשר השפתים המבוקעות והגרון
הניחר ביקשו משהו לח מצאתי במקרה בתרמילי שרידי שני תפוזים
שהתבשלו היטב, כנראה, אך אני בלעתי אותם בלי פקפוק והתוצאה
היתה, שקיבתי המעודנת הגיבה באופן קיצוני. הרופא שלנו,
נמלך בדעתו ושלחני למרפאה, שם לנתי ולאחר טיפול חזרתי לתיקוני
אלא שבינתיים זז "הבית" שלי הלאה למסעות בני ישראל
במדבר, ואנוכי עם כמה מחלימים אחרים הצטרפנו אל
המרפאה בדרכה למקום החדש, שם נפגש עם אנשינו.
בכלי בו נסעתי – מיטות דו=קומתיות ואני תפסתי
עמדה בעליונה. הטלטולים שטולטלנו במהמורות הדרך
הם שהזכירוני את הימים הרחוקים של חיל-הים, עת
נאחז הייתי במרומי דרגשי לבל אועף למטה
בעת הסערה. כאן אני כותב גם, בעת חניה,
שורות אלה ומכאן, כתב-היד…
הנוף שלפנינו הולך ונעשה יותר ויותר דיונות
שליד ים: האם סמן שאנו מתקרבים לתעלה?
לפני כן התנשאו צוקים וגבעות מבותרות ולפני
כן מישורים צחיחים. מפעם לפעם מלאים
שולי הדרך והשדות שרידי רכבי פרעה [המצרים] פגועים,
שרופים ומנותצים ובחלקם אף שלמים אך נטושים –
כמה טונות של ברזל ופלדה מופקרים ברחבי סיני! כמה
ארגזי תחמושת, נשק וציוד שהיו ערוכים לפעולה
שנועדה להשמידנו! הרכב מתוצרת רוסיה, במצב חדש
לרוב, לא סייע ל"גיבורים" המצריים הללו, במידה
וטרם נקברו מצחינים בשדות ובשולי דרכים עד שיש
צורך לאטום את החוטם.
טוב שמישהו מצא בושם
מצרי, כדי להפיג הריח…
בימים הראשונים עדיין היה דבר של חידוש במראה גויה
של חייל מצרי מוטלת ליד כלי רכב מופגז או מופצץ, הדעת
היתה נתונה למחשבה, שיכול היה להיות גם ההפך והחנוך
ההומניסטי קומם בנו חוש, שטען אוי לו לכבוד האדם
באשר הוא אדם, שכך סופו להיות מוטל בשדה, טרף
לזבובים (כמה נחילים!) ולשאר מזיקים. היו,
מהצעירים בעקר, שרוו נחת למראה הפגרים; אך עתה
נעשה המראה לשיגרתי ולזרא. אילו ראו בני מצרים
למה הביא נאצר את בניהם, ספק אם היו מתלהבים
למלחמה חדשה! נוכח "הווי" זה מה רחוקים נראים
מכאן חיים של ימי שלום. […]

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אברהם גרין
מיקום: סיני
תאריך: 1967-05-31

מקבל/ת המכתב

שם: תרצה גרין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות