אוֹצָרוֹת
1973 16 באוקטובר

אברהם כותב משכם בעיצומה של מלחמה לאשתו תרצה, מעודד אותה ומתעניין בשלום המשפחה המורחבת

אברהם גרין שכם
אברהם גרין, מורה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון

כתיבת יד

2 דפי מכתבים

סיפור רקע

בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים כיהן אברהם גרין כמורה לספרות וללשון וכמרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. את שירות המילואים (התכוף) עשה אז כאלחוטאי בשריון. מיד עם פרוץ המלחמה, במוצאי אותה שבת בלתי נשכחת (6.10.1973), נקרא לשירות והוצב במפקדה ששכנה בעיר שכם – משם נשלח המכתב המצורף. לימים היה למפקח בחינוך ההתיישבותי, למפקח מחוזי בירושלים, למורה-טיוטור בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך - למפמ"ר (מפקח מרכז) על לימודי הספרות והלשון בכל בתי הספר. במקביל, כתב ביקורות ספרותיות בכתבי עת, מאמרים בנושאי חינוך ופרסם ספרים. מקור התמונה: אלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון, מוזיאון ראשון לציון.

בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים כיהן אברהם גרין כמורה לספרות וללשון וכמרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. את שירות המילואים (התכוף) עשה אז כאלחוטאי בשריון. מיד עם פרוץ המלחמה, במוצאי אותה שבת בלתי נשכחת (6.10.1973), נקרא לשירות והוצב במפקדה ששכנה בעיר שכם – משם נשלח המכתב המצורף. לימים היה למפקח בחינוך ההתיישבותי, למפקח מחוזי בירושלים, למורה-טיוטור בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך - למפמ"ר (מפקח מרכז) על לימודי הספרות והלשון בכל בתי הספר. במקביל, כתב ביקורות ספרותיות בכתבי עת, מאמרים בנושאי חינוך ופרסם ספרים. מקור התמונה: אלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון, מוזיאון ראשון לציון.

כתיבת יד

עמוד 1/2

[...]			 ג' 16.10.73
במונחים של אורך-רוח התחיל, לפני דקות, היום העשירי 
למנין הימים המפרידים בין אותה שעת טרם בוקר 
שבה הקיץ הקץ על האשלייה ש"הפעם, יסתדרו בלעדיך" 
לבין הרגע בו יינתן לנו שוב להיות יחד – ולו לשעות ספורות 
והאמיני לי, לבי יוצא אליך ואל השלישיה (השלוֹשָרִיוֹת) שהשארתי 
בבית בלי סוכה. אחד הרגעים הקשים שעברו עלי היה הרגע 
בו התחילו סו"פ להעניק חופשות ותורי נקבע רק ליום ד' 
– ועד אז כמה דברים יכולים להשתנות בעולם. אבל נראה 
לי שאני כבר אחרי המשבר ומקווה שאכן יצא הדבר לפועל 
ולא תהיינה תקלות של הרגע האחרון כמו במלחמה הקודמת 
שרק התחילו לדבר על חופשות וכבר היא פרצה...
מה רוגז מעוררים אותם פכים קטנים של מכתב שנשלח 
ולא נמסר מיד אלא מטולטל ממקום למקום ואל תשובה 
המתמהמהת, השד-יודע-למה. אכן, בשעות כגון אלו נתונים אנו 
לעתים לשבט או לחסד בידי תעתועי הגורל המתגלם לעתים 
בדמות אנושית כלשהי שבין הלב והמֹח חל בה קצר. אך הן 
העיקר איננו בזוטות אלא במערכה הכוללת – וזו, כך הלב מקוה, 
תגמר בגמר חתימה טובה במהרה בימינו אמן.
המחשבה על "המחיר" של המלחמה הזאת מסמרת 
שיער. כאשר שומעים על מכרים נעשים הדברים מוחשיים 
אעפ"כ צריכים להחזיק מעמד איש איש במקומו. 
ואחד הדברים שכל מגויס חולם עליהם הוא למצוא 
בשובו את הבית כפי שהניח אותו ואת משפחתו, 
אשתו וילדיו בקו השלום השלווה והבריאות. אתך אני 
בכל הדאגות הקטנות והגדולות היום-יומיות.
בצאתי לקחתי אתי, משום מה, את אגרת הברכה 
ששלח דוג. היא שמשה לי סימניה בספר 
"שורש החיים", אך כשקראתי בה כאן חשבתי שצריך 
לכתוב לו לדוג. והנה את מספרת שהדודה 
רוזי צלצלה מאמריקה. מרחוק נראים הדברים 
מבהילים פי כמה. וכך גם הזקנים, ובעקר 
האידשע מאמע - דואגים ודואגים. ומה שלום 
סבא וסבתא של ראשון? איך סבתא מעכלת את 
המלחמה החדשה הזאת? באיזה עולם היא שרויה?
אכן, חשבנו, בחג לעלות סו"פ ירושלימה. 
מסכנה אביבה... ומה שלום דודה חנה ומשפחת ביגר 
והפרופסור מה אתו? דרשי בשלום כלם אם 
מזדמן לך. חג שמח, לב אוהב, חולה געגועים אליך
אברהם.

עמוד 2/2

רטי המכתב

הכותב/ת

שם: אברהם גרין
מיקום: שכם
תאריך: 16.10.1973

מקבל/ת המכתב

שם: תרצה גרין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתיבת יד

page 1/2

[...]			 ג' 16.10.73
במונחים של אורך-רוח התחיל, לפני דקות, היום העשירי 
למנין הימים המפרידים בין אותה שעת טרם בוקר 
שבה הקיץ הקץ על האשלייה ש"הפעם, יסתדרו בלעדיך" 
לבין הרגע בו יינתן לנו שוב להיות יחד – ולו לשעות ספורות 
והאמיני לי, לבי יוצא אליך ואל השלישיה (השלוֹשָרִיוֹת) שהשארתי 
בבית בלי סוכה. אחד הרגעים הקשים שעברו עלי היה הרגע 
בו התחילו סו"פ להעניק חופשות ותורי נקבע רק ליום ד' 
– ועד אז כמה דברים יכולים להשתנות בעולם. אבל נראה 
לי שאני כבר אחרי המשבר ומקווה שאכן יצא הדבר לפועל 
ולא תהיינה תקלות של הרגע האחרון כמו במלחמה הקודמת 
שרק התחילו לדבר על חופשות וכבר היא פרצה...
מה רוגז מעוררים אותם פכים קטנים של מכתב שנשלח 
ולא נמסר מיד אלא מטולטל ממקום למקום ואל תשובה 
המתמהמהת, השד-יודע-למה. אכן, בשעות כגון אלו נתונים אנו 
לעתים לשבט או לחסד בידי תעתועי הגורל המתגלם לעתים 
בדמות אנושית כלשהי שבין הלב והמֹח חל בה קצר. אך הן 
העיקר איננו בזוטות אלא במערכה הכוללת – וזו, כך הלב מקוה, 
תגמר בגמר חתימה טובה במהרה בימינו אמן.
המחשבה על "המחיר" של המלחמה הזאת מסמרת 
שיער. כאשר שומעים על מכרים נעשים הדברים מוחשיים 
אעפ"כ צריכים להחזיק מעמד איש איש במקומו. 
ואחד הדברים שכל מגויס חולם עליהם הוא למצוא 
בשובו את הבית כפי שהניח אותו ואת משפחתו, 
אשתו וילדיו בקו השלום השלווה והבריאות. אתך אני 
בכל הדאגות הקטנות והגדולות היום-יומיות.
בצאתי לקחתי אתי, משום מה, את אגרת הברכה 
ששלח דוג. היא שמשה לי סימניה בספר 
"שורש החיים", אך כשקראתי בה כאן חשבתי שצריך 
לכתוב לו לדוג. והנה את מספרת שהדודה 
רוזי צלצלה מאמריקה. מרחוק נראים הדברים 
מבהילים פי כמה. וכך גם הזקנים, ובעקר 
האידשע מאמע - דואגים ודואגים. ומה שלום 
סבא וסבתא של ראשון? איך סבתא מעכלת את 
המלחמה החדשה הזאת? באיזה עולם היא שרויה?
אכן, חשבנו, בחג לעלות סו"פ ירושלימה. 
מסכנה אביבה... ומה שלום דודה חנה ומשפחת ביגר 
והפרופסור מה אתו? דרשי בשלום כלם אם 
מזדמן לך. חג שמח, לב אוהב, חולה געגועים אליך
אברהם.

page 2/2

רטי המכתב

הכותב/ת

שם: גננדעל גראוס
מיקום: צ'כוסלובקיה
תאריך: 1941-02-05

מקבל/ת המכתב

שם: תרצה גרין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות