אוֹצָרוֹת
1967 02 ביוני

אברהם נמצא בשירות מילואים בסיני, הוא מתאר את ההווי הגברי בחום ובחול ואת המפגש עם תלמידין בצבא

אברהם גרין סיני פורסם על ידי מערכת אוצרות
אברהם גרין בבית ילדותו בבית עובד, סוף שנות השישים

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

בשנות השישים (למאה העשרים) כיהן אברהם גרין כמורה לספרות וללשון וכמרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. את שירות המילואים עשה אז כאלחוטאי בשריון. הקריאה לשירות מילואים התבצעה באותם הימים באמצעות אנשי קשר שהיו דופקים על הדלת, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות – דפיקה שגרמה לכל בני הבית חרדה רבה. בחודש מאי 1967 נקרא אברהם בצו 8 לשירות מילואים. כאלחוטאי וכאיש הצוות של "הזחל הטכני" נסע בעקבות לוחמי השריון דרומה, לעבר חולות סיני. אז החלה התקופה שכונתה "ההמתנה" – המתנה למלחמה שלא היה ידוע אם, מתי ואיך תפרוץ. הימים התמשכו, הניתוק מהבית העיק, ויותר מכול העיקה אי-הוודאות. הדברים הללו באים לידי ביטוי במכתבים שנכתבו אל העורף, הביתה.
המכתב באדיבות תרצה גרין.

בשנות השישים (למאה העשרים) כיהן אברהם גרין כמורה לספרות וללשון וכמרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. את שירות המילואים עשה אז כאלחוטאי בשריון. הקריאה לשירות מילואים התבצעה באותם הימים באמצעות אנשי קשר שהיו דופקים על הדלת, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות – דפיקה שגרמה לכל בני הבית חרדה רבה. בחודש מאי 1967 נקרא אברהם בצו 8 לשירות מילואים. כאלחוטאי וכאיש הצוות של "הזחל הטכני" נסע בעקבות לוחמי השריון דרומה, לעבר חולות סיני. אז החלה התקופה שכונתה "ההמתנה" – המתנה למלחמה שלא היה ידוע אם, מתי ואיך תפרוץ. הימים התמשכו, הניתוק מהבית העיק, ויותר מכול העיקה אי-הוודאות. הדברים הללו באים לידי ביטוי במכתבים שנכתבו אל העורף, הביתה.
המכתב באדיבות תרצה גרין.

כתב היד

עמוד 1/4

2.6.67
[…],
הדואר, אכן, פועל כתיקנו. אדרבא, ניתנת עכשיו עדיפות
לתקשורת אל ומאת המגויסים. את קבלת הכסף אישרתי כבר
כמדומני בגלויה. שמא לא הגיעה אליך? שם גם כתבתי,
כי מה שנחוץ הוא בעקר משחת גילוח (ללא מיברשת) כי
כזאת אין בשק"ם שלנו, "עזרה שניה" (לתיקון כפתורים וכו')
אולי כמה לבנים נוספים – ממילא יהא צורך לכבס מדי
פעם. במזון אין צורך. אנחנו קרובים אל המטבח (הנייד)
וכל עוד מגיעה אספקה טריה – אין בעיות. הורי שלחו
לי (קבלתי היום) חבילה ובה וולנסיה [תפוזים מסוג ולנסיה], עוגה וממתקים
ותפוחי עץ, ולנסיה יש כאן דוקא בשפע. משום מה
מגיע פרי יפה, שנראה כמיועד ליצוא אלינו
וע"כ חבל על המאמץ הגדול שהשקיעו בחבילה זו, אך
תשומת הלב נוגעת עד הלב ואני מתאר לי
אילו "צרות" עשתה הזקנה לזקן עד שקם
וארז יפה (כדרכו) את החבילה ושיגר
אלי. את הספר קבלתי ג"כ. תודה רבה.
עד להודעה חדשה יספיק לי. משתדלים למצוא
לנו תעסוקה ובשעות החום אין כֹח ריכוז
כך שהספר יספיק לזמן-מה.
אגב, מזג האויר: בשעות מסוימות קריר ונעים (לפנות
בקר ולפנות ערב) ברוב שעות היום חום מתיש ומערבולות
החול מלגלגלות [מגלגלות] למקלחת שרישומה אינו ניכר
כעבור זמן קצר.
המקלחת כאן היא אחד המרכזים החשובים
והחיוניים (כמה ברזים וסביב – שקי יוטה).
פגשתי שם את תלמידי לשעבר, פרומקיס הצעיר,
הנמצא בסביבה. אכן, מיפגשים נאים זימן
נאצר לבני הדור הזה – מורים ותלמידיהם
נפגשים במדבר ערומים כביום היוולדם. אני,
במקרה הייתי לבוש באותה עת. מי הברזים
קולחים במידרון בשטף עז – ומי שמוכן להשלות
את עצמו וכוח מדמה לו, יכול להעלות
על הדעת פלג מים ונוף מצל. אבל
כשפוקחים את העינים או את האזנים מרגישים
שהמים המשכשכים הם מי סבון שהדיחו
גופותיהם של חיילים מיוזעים ומאובקים
לבני-בשר, שחומי-עור, כחושים ושמנים
כל אלה מגיעים בהמוניהם פושטים בגדי-ים
ונותנים לברז המים לעשות את שלו בקולות
תרועה מחרישי אזנים.
רבים מהם נאלצים, אחרי הרבה-[?],
ליהפך לכובסות. כל אחד תופס כלי כלשהו
משרה בו את בגדיו, שלעתים הדמיון בינם
לבין הצבע המקורי הוא מקרי בלבד, עומדים
הם ערומים למחצה או לגמרי, איש איש
וחמוקי גופו ומשפשפים את הגופיה או
הגרבים ושאר ירקות. אכן, מראה מרהיב.
הבנות, כמדומה, אינן מגיעות למקלחת זו
אך לא אתפלא אם הן תתרגלנה גם לכך
בתוך ים הגברים המקיף אותן.
לא פעם מתגלגלת השיחה, כי במקומות כאלה
הופכת כל שמלה (הן לבושות מכנסים, כמובן,) למוצג
נדיר בעוד שלכל אחד בבית מחכה יפהפיה
העולה עשרת מונים (בעיניו) על כל אחת אחרת.
ובשיחות לעת ערב, בשקוע השמש, מעלים
שוב ושוב את זכר האשה והבנים, ואיך
היא מסתדרת ומה אומרים הפעוטות?
מי אינו רוצה "לתת קפיצה" – ולו לשעה
קלה בלבד – הביתה, לחבק לרעיה, לנשק לילדים
להתרחץ כהלכה ולטעום מן האוכל הביתי.
אבל בימים כגון אלו המשמעת היא חמורה
ומכאן יוצאים רק בתפקיד. אינני יודע מה הנוהג
במקומות אחרים, אף אני קראתי בעתון
שיש נשים שבאות לבקר; אולי במקומות
סמוכים יותר לבית אפשרי הדבר.
ונשאלת השאלה:" אם כבר שרויים אנו במצב
כזה, כלום אין לעשות את הכל, איש-איש במקומו
כדי לעמוד במשימה. המפקדים משתדלים להחדיר
את ההכרה, כי הכל ערוך ומוכן והנצחון
מובטח לצה"ל; אולם הפוליטיקאים הם הרשאים
לתת את האות. אילו היו נערכות עכשיו
בחירות – אפשר היה לראות בבירור במי
רוצים האנשים; אך ההרגשה, כי אנשים
שם נדבקים לכסאות ואנחנו פה נאלצים
לשבת ולהיות מועסקים במשהו, כדי לשמור
על המוראל והכוננות.
[…] קבלתי מתלמידת כתתי
(העובדת עכשיו בדואר!) גלויה. היא מצאה את
הכתובת שלי מתוך עבודתה וכתבה לי משהו
על חופש שיט ועל מוראל. (כתבתי לכיתתי!)
שמחתי על עזרת השכנים בענין המרתף [הכנת מרתף הבית למקלט],
בעת צרה – הכל חברים.
חיבוקים עזים מלב מתגעגע, ד"ש לכלם
(כתבתי גם להורים) אגב מה הד"צ של וולפנזון? ושוב חיבוקים, נשיקות
לילדות
משלך אברהם

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אברהם גרין
מיקום: סיני
תאריך: 02.06.1967

מקבל/ת המכתב

שם: תרצה גרין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

2.6.67
[…],
הדואר, אכן, פועל כתיקנו. אדרבא, ניתנת עכשיו עדיפות
לתקשורת אל ומאת המגויסים. את קבלת הכסף אישרתי כבר
כמדומני בגלויה. שמא לא הגיעה אליך? שם גם כתבתי,
כי מה שנחוץ הוא בעקר משחת גילוח (ללא מיברשת) כי
כזאת אין בשק"ם שלנו, "עזרה שניה" (לתיקון כפתורים וכו')
אולי כמה לבנים נוספים – ממילא יהא צורך לכבס מדי
פעם. במזון אין צורך. אנחנו קרובים אל המטבח (הנייד)
וכל עוד מגיעה אספקה טריה – אין בעיות. הורי שלחו
לי (קבלתי היום) חבילה ובה וולנסיה [תפוזים מסוג ולנסיה], עוגה וממתקים
ותפוחי עץ, ולנסיה יש כאן דוקא בשפע. משום מה
מגיע פרי יפה, שנראה כמיועד ליצוא אלינו
וע"כ חבל על המאמץ הגדול שהשקיעו בחבילה זו, אך
תשומת הלב נוגעת עד הלב ואני מתאר לי
אילו "צרות" עשתה הזקנה לזקן עד שקם
וארז יפה (כדרכו) את החבילה ושיגר
אלי. את הספר קבלתי ג"כ. תודה רבה.
עד להודעה חדשה יספיק לי. משתדלים למצוא
לנו תעסוקה ובשעות החום אין כֹח ריכוז
כך שהספר יספיק לזמן-מה.
אגב, מזג האויר: בשעות מסוימות קריר ונעים (לפנות
בקר ולפנות ערב) ברוב שעות היום חום מתיש ומערבולות
החול מלגלגלות [מגלגלות] למקלחת שרישומה אינו ניכר
כעבור זמן קצר.
המקלחת כאן היא אחד המרכזים החשובים
והחיוניים (כמה ברזים וסביב – שקי יוטה).
פגשתי שם את תלמידי לשעבר, פרומקיס הצעיר,
הנמצא בסביבה. אכן, מיפגשים נאים זימן
נאצר לבני הדור הזה – מורים ותלמידיהם
נפגשים במדבר ערומים כביום היוולדם. אני,
במקרה הייתי לבוש באותה עת. מי הברזים
קולחים במידרון בשטף עז – ומי שמוכן להשלות
את עצמו וכוח מדמה לו, יכול להעלות
על הדעת פלג מים ונוף מצל. אבל
כשפוקחים את העינים או את האזנים מרגישים
שהמים המשכשכים הם מי סבון שהדיחו
גופותיהם של חיילים מיוזעים ומאובקים
לבני-בשר, שחומי-עור, כחושים ושמנים
כל אלה מגיעים בהמוניהם פושטים בגדי-ים
ונותנים לברז המים לעשות את שלו בקולות
תרועה מחרישי אזנים.
רבים מהם נאלצים, אחרי הרבה-[?],
ליהפך לכובסות. כל אחד תופס כלי כלשהו
משרה בו את בגדיו, שלעתים הדמיון בינם
לבין הצבע המקורי הוא מקרי בלבד, עומדים
הם ערומים למחצה או לגמרי, איש איש
וחמוקי גופו ומשפשפים את הגופיה או
הגרבים ושאר ירקות. אכן, מראה מרהיב.
הבנות, כמדומה, אינן מגיעות למקלחת זו
אך לא אתפלא אם הן תתרגלנה גם לכך
בתוך ים הגברים המקיף אותן.
לא פעם מתגלגלת השיחה, כי במקומות כאלה
הופכת כל שמלה (הן לבושות מכנסים, כמובן,) למוצג
נדיר בעוד שלכל אחד בבית מחכה יפהפיה
העולה עשרת מונים (בעיניו) על כל אחת אחרת.
ובשיחות לעת ערב, בשקוע השמש, מעלים
שוב ושוב את זכר האשה והבנים, ואיך
היא מסתדרת ומה אומרים הפעוטות?
מי אינו רוצה "לתת קפיצה" – ולו לשעה
קלה בלבד – הביתה, לחבק לרעיה, לנשק לילדים
להתרחץ כהלכה ולטעום מן האוכל הביתי.
אבל בימים כגון אלו המשמעת היא חמורה
ומכאן יוצאים רק בתפקיד. אינני יודע מה הנוהג
במקומות אחרים, אף אני קראתי בעתון
שיש נשים שבאות לבקר; אולי במקומות
סמוכים יותר לבית אפשרי הדבר.
ונשאלת השאלה:" אם כבר שרויים אנו במצב
כזה, כלום אין לעשות את הכל, איש-איש במקומו
כדי לעמוד במשימה. המפקדים משתדלים להחדיר
את ההכרה, כי הכל ערוך ומוכן והנצחון
מובטח לצה"ל; אולם הפוליטיקאים הם הרשאים
לתת את האות. אילו היו נערכות עכשיו
בחירות – אפשר היה לראות בבירור במי
רוצים האנשים; אך ההרגשה, כי אנשים
שם נדבקים לכסאות ואנחנו פה נאלצים
לשבת ולהיות מועסקים במשהו, כדי לשמור
על המוראל והכוננות.
[…] קבלתי מתלמידת כתתי
(העובדת עכשיו בדואר!) גלויה. היא מצאה את
הכתובת שלי מתוך עבודתה וכתבה לי משהו
על חופש שיט ועל מוראל. (כתבתי לכיתתי!)
שמחתי על עזרת השכנים בענין המרתף [הכנת מרתף הבית למקלט],
בעת צרה – הכל חברים.
חיבוקים עזים מלב מתגעגע, ד"ש לכלם
(כתבתי גם להורים) אגב מה הד"צ של וולפנזון? ושוב חיבוקים, נשיקות
לילדות
משלך אברהם

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אברהם גרין
מיקום: סיני
תאריך: 1967-05-31

מקבל/ת המכתב

שם: תרצה גרין
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye
לעזרה בהוספת מכתבים ויצירת קשר שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות