אולגה כותבת בגעגוע לאהובה אפרים ומתארת לו את מעשיה בבסיס באותו היום
סיפור רקע
"מה קורה לנערה בת 19 בשעות אלה? הרגשתי כמו מי שעומד מחוץ לאירוע ומסתכל עליו מהצד. מתפקד אך אינו מודע למתרחש. סוג של חלום בלהות. אין בכי, אין קיטורים... יש רק סיוט שנמשך ונמשך... בינתיים דיווחים ברדיו על הפגזות של פרוגים סוריים על יישובינו. ב־8 באוקטובר מדווח הרדיו בטיפשות מופלאה על נחיתת טילים במגדל העמק ובקיבוץ רמת דוד הנושק לבסיסנו. באותו ערב מפנים את החיילים ממגוריהם הקבועים, והם מעבירים את הלילה בדת"קים [דירים תת־קרקעיים]. רק החובשות נשארות במגוריהן שממול למרפאה במרחק של חציית כביש פנימי."
כך כתבה אולגה (אולי) ברמסון בזיכרונותיה ממלחמת יום הכיפורים.
בתקופת המלחמה הייתה אולי חובשת תעופתית ברמת דוד, אך במכתביה לאפרים, מי שהיה לבעלה במשך 35 שנים, כמעט לא סיפרה דבר על המרחש בבסיס. גם אפרים, מפקד טנק בסיני, מבקש מאולי שלא תספר למשפחתו על ההפצצות וההפגזות בחזית.
המכתבים שהעבירה
כך כתבה אולגה (אולי) ברמסון בזיכרונותיה ממלחמת יום הכיפורים.
בתקופת המלחמה הייתה אולי חובשת תעופתית ברמת דוד, אך במכתביה לאפרים, מי שהיה לבעלה במשך 35 שנים, כמעט לא סיפרה דבר על המרחש בבסיס. גם אפרים, מפקד טנק בסיני, מבקש מאולי שלא תספר למשפחתו על ההפצצות וההפגזות בחזית.
המכתבים שהעבירה אולגה (אולי) ברמסון לפרויקט אוצרות הם ביטוי לגעגועים המוצאים פורקן בהתכתבות על חיי היום־יום. באסופה גם מכתבים מבני משפחה אחרים.
כתב היד
23.10
חמודי שלי!
אני כותבת וכמעט לחינם משום שעד כה לא קבלתי רמז שקבלת
את מכתבי. אולם בשביל ההרגשה הטובה שלי, אני כותבת.
יש לי הרגשה לפחות בת כמה רגעים שאני מדברת אתך "מספרת" לך
למרות שאין הרבה מה לספר.
היום היו פה מבטאון חיל האויר, ראיינו אותי ושאלוני שאלות
מצחיקות ורצו שאספר קוריוזים מהמלחמה. אמרתי להם את האמת
שבשבילי מה שקורה במרפאה זה לא קוריוז ויציאה לטפול בשטח
גם כן לא. צלמו אותי גם כן אולם זאת בלי שאדע, (מצלמת
הסרטה) מה שברור שיראו במצלמה שאני משחקת בשיער (שהרי
לא השתניתי!) כן צלמו אותי לעוד עתון בחדר תרופות. ומכניסה אינפוזיה
בקיצור, (מחובשת לכמה שניות… לשחקנית…)
אתה כותב תמיד שלא אדאג, איך אפשר שלא?
חושבת עליך הרבה… ואוהבת המון
אולי.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
23.10
חמודי שלי!
אני כותבת וכמעט לחינם משום שעד כה לא קבלתי רמז שקבלת
את מכתבי. אולם בשביל ההרגשה הטובה שלי, אני כותבת.
יש לי הרגשה לפחות בת כמה רגעים שאני מדברת אתך "מספרת" לך
למרות שאין הרבה מה לספר.
היום היו פה מבטאון חיל האויר, ראיינו אותי ושאלוני שאלות
מצחיקות ורצו שאספר קוריוזים מהמלחמה. אמרתי להם את האמת
שבשבילי מה שקורה במרפאה זה לא קוריוז ויציאה לטפול בשטח
גם כן לא. צלמו אותי גם כן אולם זאת בלי שאדע, (מצלמת
הסרטה) מה שברור שיראו במצלמה שאני משחקת בשיער (שהרי
לא השתניתי!) כן צלמו אותי לעוד עתון בחדר תרופות. ומכניסה אינפוזיה
בקיצור, (מחובשת לכמה שניות… לשחקנית…)
אתה כותב תמיד שלא אדאג, איך אפשר שלא?
חושבת עליך הרבה… ואוהבת המון
אולי.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?