ירושלים 10.9.48

[עמ' 1]
שלום יקירים.
בזה אני באה לבשר לכם בשורה משמחת ביותר:
התחלנו לאכֹל [לאכול] בפנימיה וארוחות צהרים. לעת עתה זה
עדיין לא מסודר כל כך, בעיקר בפנימיה, אבל העיקר שלא
צריך ללכת לחנות ולעשות חשבונות פעוטים של גרושים
ומילימים ליום. אנו אמנם עורכות את השולחן ומורידות ממנו
אבל אין לנו כל דאגה לאֹכל.
בינתים עברו כבר ימים אחדים ואני לא כתבתי בגלל
סבות שונות כך שהספיקו להתרחש כאן דברים שונים.
בדרך כלל אפשר לאמר שנכנסתי כבר עמוק עמוק
בתוך הלמודים. מיד כשאני באה מהלמודים אני מתישבת על
יד השולחן ומכינה את שיעורי למחרת היום, מעתיקה מחברות ועוברת
על החֹמר [החומר] ויש לציין שהשגתי כבר כמעט בכל המקצועות
את הכיתה. יש ואני מרגישה את עצמי עיפה [עייפה] מאד או
אז אני שוכבת וישנה זמן מה ואז אני יכולה
להמשיך לשבת. כי לעתים קרובות מאד אני שוכבת מאוחר ולקום
הכי קמים מוקדם, כך שחסרה שינה. תשאלו למה אני שוכבת
מאוחר? פשוט מכיוון שכשאין חשמל אני נוהגת לחכות
עד שעה 11 שאז מגיע החשמל חזרה ואז אני עוד
עושה משהו. או שסתם מבלים ערב ויוצא לשכב מאוחר.
למשל היו אצלי השבוע שנים מהפלוגה הקודמת בחי"ש (אחד
מהם הילד הנחמד איציק שספרתי לכם עליו) וכמובן ירדנו העירה
והיינו בקולנוע. אחר-כך נכנסנו לקפה ופגשנו חברים נו, ולהגיע
לבית הכרם מאוחר בערב… כך ששכבתי מאוחר.
[עמוד 2]
או למשל אתמול בערב היתה מסיבה לחבר פנימיה שהיה
חייל ונפצע ואתמול היה יום הלדתו. ישבנו, אכלנו דברים-טובים
ושמענו מוסיקה. יותר מאוחר נכנסו שלושה מהמבריאים. והתחילו לעשות
כל מיני להטים ולספר בדיחות ורק כשהם הלכו יכולתי לשכב.
בכלל המבריאים הללו עושים לנו שמח. קֹדם כל בבֹקר הם מתחילים
לצלצל בפעמון כדי להעיר את כלם ועכשיו יש להם מכשיר מיוחד לזה.
ממש כמו במחנה – חצוצרה. הבחור שמחצרץ כנראה שאינו יודע
הכי טוב בעולם ומאליו מובן איזה סוג קונצרטים אנו שומעים
כל היום. לעבור את המדרגות ולעלות לחדר איני יכֹלה בשקט.
שריקות, צעקות וקולות מקולות שונים עוברים אחרי. כך הם משעשעים
אותנו ומפריעים לנו. אני רק מקווה שבמשך הזמן כשנכיר כבר אחד
את השני זה לא יענין אותם ולא יפריעו לנו.
בינתים התחילו הצרות עם כאב השנים [השיניים].
הייתי אתמול אצל רופא ושמעתי דין וחשבון מחריד: יש לי חור
אחד גדול, זה שכאב לי ובו תעלה סתימה שיעשה לו הרופא..
2 לירות. את החניכים [ החניכיים] הוא מקוה לתקן במהירות והצרה
הגדולה ביותר היא שהוא מצא לי עוד 8 חורים בשנים [בשיניים] שמהם
תעלינה סתימות אחדות 60 גא"י ומהן תעלינה 75. לקופת חולים
ולא רציתי ללכת כי הם לוקחים ממילא כסף והתקונים שלהם
גרועים וכעת איני יודעת מה לעשות. אולי תיעצו לי.
יש לי אמנם עוד מה לכתוב אבל אין לי רצון
לקחת נייר חדש, על כן, אסיים
בנשיקות מאורה.
ד"ש למכ[ירי]ם
למה עוד לא קבלתי מכם מכתב