אוֹצָרוֹת
1948 29 בנובמבר

אורה כותבת למשפחתה על הימים בסמינר, על חוויות מהשבת ועל התסכול משיעורי ספרות

אורה רבינוביץ (כהן) ירושלים פורסם על ידי אורלי אילני
אורה רבינוביץ' בעמדה בארזה, 1948

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

כ"ט בנובמבר לא עורר באורה או בסביבתה התרגשות מיוחדת והמכתב עוסק בנעשה בסמינר. בנות רבות חסרות, אבל אורה נשארה בפנימייה ונהנתה מהחברה ומביקור של אחד הבחורים. בייחוד קשה לאורה הקור הבלתי נסבל בירושלים והשעמום בשיעורי ספרות. היא מותחת ביקורת קשה על מנהל הסמינר ד"ר מהלמן ועל גישתו כלפי הסטודנטיות. במלחמת העצמאות הייתה אורה רבינוביץ' סטודנטית בת 19 בסמינר דוד ילין בירושלים. עם פרוץ המלחמה גויסה אורה לכוחות ההגנה, ואחד מתפקידיה היה לבקר את הפצועים ולעודדם. מירושלים הנצורה כתבה אורה מכתבים להוריה בחיפה ולאורי כהן בן המושבה כנרת, לימים בעלה.

כ"ט בנובמבר לא עורר באורה או בסביבתה התרגשות מיוחדת והמכתב עוסק בנעשה בסמינר. בנות רבות חסרות, אבל אורה נשארה בפנימייה ונהנתה מהחברה ומביקור של אחד הבחורים. בייחוד קשה לאורה הקור הבלתי נסבל בירושלים והשעמום בשיעורי ספרות. היא מותחת ביקורת קשה על מנהל הסמינר ד"ר מהלמן ועל גישתו כלפי הסטודנטיות. במלחמת העצמאות הייתה אורה רבינוביץ' סטודנטית בת 19 בסמינר דוד ילין בירושלים. עם פרוץ המלחמה גויסה אורה לכוחות ההגנה, ואחד מתפקידיה היה לבקר את הפצועים ולעודדם. מירושלים הנצורה כתבה אורה מכתבים להוריה בחיפה ולאורי כהן בן המושבה כנרת, לימים בעלה.

כתב היד

עמוד 1/2

ירושלים. 29.11.48

[עמ' 1]
שלום יקירי
ביום היסטורי נכתב מכתב זה. אולם מכיון שלא
הרגשתי בתכונת חג בסביבתי הקרובה לא תהיה
חגיגיות מיוחדת במכתבי מלבד התאריך. יש אמנם מקום
לעמוד ולעשות את חשבון הנפש מה אבדנו במשך
השנה וזה רב מאד ומה השגנו וגם זה
לא מעט. אבל עוד לא הגיעה השעה לסיכום סופי
עוד החשבון לא נגמר ולכן נשאיר זאת לשנים הבאות.
בינתים המציאות מתבקשת להתבטא. קר פה ועוד
איך. כמה שמתלבשים אין הדבר עוזר. קר וקר.
בבוקר אין כלל חשק לצאת מהמיטה כי הרגלים אך זה
הספיקו להתחמם ואת מכריחה את עצמך לשבת בסימינר
ולרעֹד מקֹר וכשאת באה הביתה הרי הדבר המחוכם
ביותר הוא ללבוש את החלוק החם מעל הסודר ולהכנס
אל תחת שמיכת צמר-גפן וכך לשכב עד שתתחממי.
מובן שאין זה המצב הנֹח ביותר ללימודים וישנה השתמטות
מלבד זה אל תשכחו שהבנות רוצות קצת חופש. קמו
איפֹא בנות הפנימיה ונסעו לשבת כלן. נשארנו
4 אנשים בפנימיה לשבת והיה נחמד מאד. בחוץ
היה קר וגשם ואנו ישבנו בבית ושמענו תקליטים קצת
סגרנו קצת קראנו וכשפתאֹם כמן השמים הופיע בן-דודה
של תמר שהוא בנו של עבר-הדני והוא בחור חמד הרי שכלל
[עמוד 2]
לא היה משעמם כמובן אם תוסיפו לכם בלוי
של ערב בקולנוע ובקפה עם חברה נחמדה ומענינת
הרי תהיה התמונה מושלמת. כלומר אנו לא הפסדנו
מזה שנסעו כל הבנות.
אבל לעומת זאת בסמינר היה רעש איום. איני
יודעת אם מהלמן (הוא המנהל) שואף לעשות צחוק מעצמו
או מהסימינר או שהוא סתם תמים. הוא אסף את
שארית הבנות ונתן נאום שתמציתו הן המלים:
…בימים טרופים אלה… עתידו של העם… האחריות הגדולה…
סכנה גדולה נשקפת.. וכדומה במבחר הפרזה העברית
מנהגו מאז ומעולם ולא הרגיש איך השאלה והוא
בעצמו נעשים מגוחכים בעינינו. הוא שוכח שאנו מבוגרים
וחושב להשפיע עלינו על ידי שישחק כאילו זו שיחה
והוא רוצה לדעת מהן סבות החסורים ואיזה עצות
אנו מציעים – התמים!!! אני כמעט התפרצתי
אבל במקרה הצלחתי להתאפק. בכל אופן אני מבסוטה
שלא אני הייתי החסרה.
בכל המורה הזה עולה לי על העצבים עם הפריזוליטה
שלו. שיעורי הספרות הם בשבילי ענוי נפשי. הוא מקלקל
את יצירות הספרות הטובות ביותר ואני יושבת
בשעוריו מלאה כעס, זלזול, חֹסר תשומת לב ובחילה
ואיני יודעת לאיזה רגש לשים לב יותר.
נקוה להפטר ממנו בקרוב ואתכם להתראות.
שלכם, אורה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אורה רבינוביץ (כהן)
מיקום: ירושלים
תאריך: 29.11.1948

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת רבינוביץ'
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

ירושלים. 29.11.48

[עמ' 1]
שלום יקירי
ביום היסטורי נכתב מכתב זה. אולם מכיון שלא
הרגשתי בתכונת חג בסביבתי הקרובה לא תהיה
חגיגיות מיוחדת במכתבי מלבד התאריך. יש אמנם מקום
לעמוד ולעשות את חשבון הנפש מה אבדנו במשך
השנה וזה רב מאד ומה השגנו וגם זה
לא מעט. אבל עוד לא הגיעה השעה לסיכום סופי
עוד החשבון לא נגמר ולכן נשאיר זאת לשנים הבאות.
בינתים המציאות מתבקשת להתבטא. קר פה ועוד
איך. כמה שמתלבשים אין הדבר עוזר. קר וקר.
בבוקר אין כלל חשק לצאת מהמיטה כי הרגלים אך זה
הספיקו להתחמם ואת מכריחה את עצמך לשבת בסימינר
ולרעֹד מקֹר וכשאת באה הביתה הרי הדבר המחוכם
ביותר הוא ללבוש את החלוק החם מעל הסודר ולהכנס
אל תחת שמיכת צמר-גפן וכך לשכב עד שתתחממי.
מובן שאין זה המצב הנֹח ביותר ללימודים וישנה השתמטות
מלבד זה אל תשכחו שהבנות רוצות קצת חופש. קמו
איפֹא בנות הפנימיה ונסעו לשבת כלן. נשארנו
4 אנשים בפנימיה לשבת והיה נחמד מאד. בחוץ
היה קר וגשם ואנו ישבנו בבית ושמענו תקליטים קצת
סגרנו קצת קראנו וכשפתאֹם כמן השמים הופיע בן-דודה
של תמר שהוא בנו של עבר-הדני והוא בחור חמד הרי שכלל
[עמוד 2]
לא היה משעמם כמובן אם תוסיפו לכם בלוי
של ערב בקולנוע ובקפה עם חברה נחמדה ומענינת
הרי תהיה התמונה מושלמת. כלומר אנו לא הפסדנו
מזה שנסעו כל הבנות.
אבל לעומת זאת בסמינר היה רעש איום. איני
יודעת אם מהלמן (הוא המנהל) שואף לעשות צחוק מעצמו
או מהסימינר או שהוא סתם תמים. הוא אסף את
שארית הבנות ונתן נאום שתמציתו הן המלים:
…בימים טרופים אלה… עתידו של העם… האחריות הגדולה…
סכנה גדולה נשקפת.. וכדומה במבחר הפרזה העברית
מנהגו מאז ומעולם ולא הרגיש איך השאלה והוא
בעצמו נעשים מגוחכים בעינינו. הוא שוכח שאנו מבוגרים
וחושב להשפיע עלינו על ידי שישחק כאילו זו שיחה
והוא רוצה לדעת מהן סבות החסורים ואיזה עצות
אנו מציעים – התמים!!! אני כמעט התפרצתי
אבל במקרה הצלחתי להתאפק. בכל אופן אני מבסוטה
שלא אני הייתי החסרה.
בכל המורה הזה עולה לי על העצבים עם הפריזוליטה
שלו. שיעורי הספרות הם בשבילי ענוי נפשי. הוא מקלקל
את יצירות הספרות הטובות ביותר ואני יושבת
בשעוריו מלאה כעס, זלזול, חֹסר תשומת לב ובחילה
ואיני יודעת לאיזה רגש לשים לב יותר.
נקוה להפטר ממנו בקרוב ואתכם להתראות.
שלכם, אורה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: #VALUE! #VALUE!
מיקום: בקום צבא

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת רבינוביץ'
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות