אוֹצָרוֹת
1947 01 בדצמבר

אורה כותבת למשפחתה על השמחה והחגיגה בירושלים לאחר החלטת האום בכ"ט בנובמבר

אורה רבינוביץ (כהן) ירושלים פורסם על ידי אורלי אילני
אורה רבינוביץ' וחבריה בעמדה בארזה, 1948

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

אורה משתפת את משפחתה בחוויה המיוחדת שחוותה בירושלים במוצאי שבת שאחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, אך הנייר והזמן לא מספיקים כדי לתאר זאת. היא מספרת על ההיסחפות שלה בשמחה הכללית, על מעגלי הריקודים ועל נסיעה במשוריין אנגלי. לצד האירועים ההיסטוריים היא כותבת על קשרי החברות שיצרה, על הבחורים המתעניינים בה ועל היכרות עם בחור נחמד וידען. הקושי של החיים בירושלים הנצורה, נפגעים הרבים והמתיחות הביטחונית מבצבצים מבין שורות המכתב.

במלחמת העצמאות הייתה אורה רבינוביץ' סטודנטית בת 19 בסמינר דוד ילין בירושלים. עם פרוץ המלחמה גויסה אורה לכוחות ההגנה, ואחד מתפקידיה היה לבקר את הפצועים ולעודדם. מירושלים הנצורה כתבה אורה מכתבים להוריה בחיפה ולאורי כהן בן המושבה כנרת, לימים בעלה.


אורה משתפת את משפחתה בחוויה המיוחדת שחוותה בירושלים במוצאי שבת שאחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, אך הנייר והזמן לא מספיקים כדי לתאר זאת. היא מספרת על ההיסחפות שלה בשמחה הכללית, על מעגלי הריקודים ועל נסיעה במשוריין אנגלי. לצד האירועים ההיסטוריים היא כותבת על קשרי החברות שיצרה, על הבחורים המתעניינים בה ועל היכרות עם בחור נחמד וידען. הקושי של החיים בירושלים הנצורה, נפגעים הרבים והמתיחות הביטחונית מבצבצים מבין שורות המכתב.

במלחמת העצמאות הייתה אורה רבינוביץ' סטודנטית בת 19 בסמינר דוד ילין בירושלים. עם פרוץ המלחמה גויסה אורה לכוחות ההגנה, ואחד מתפקידיה היה לבקר את הפצועים ולעודדם. מירושלים הנצורה כתבה אורה מכתבים להוריה בחיפה ולאורי כהן בן המושבה כנרת, לימים בעלה.


כתב היד

עמוד 1/4

ירושלים

[עמ' 1]
שלום יקירים!
חבל, חבל, חבל ועוד הפעם חבל שאין אני יכולה
להגיע הביתה. אבל לו היו נותנים בידי את הברירה
בין הבית והמדינה העצמאית ברור שהייתי שוב בוחרת
במדינה.
באותו מוצאי שבת [?] היה כאן כפי שקראתם
די שמח. חשבתי שהנה [אבוא הבי]תה ואספר ואדבר
ולא אפסיק. אך לדא[בוני לא] אוכל לעשות כן
ובמכתב – לא יספיק. [קצר] הניר והזמן לכן
אספר לכם רק שהש[?] לבד בירושלים.
איבדתי חברים ומצאתי [?] וממש השתוללתי.
אי אפשר לאמר שאיני [זוכרת מה]היה שם
אבל הייתי כה מלאת [שמחה] לוהטת ורוטטת
עד כי אחרי שעבר הכל לא הבינותי איך
יכולתי לעשֹת זאת. אבל באותו רגע לא חשבתי
כלל. מהרגע שקמתי ממיטתי ב-2 בלילה והערתי
את כל הפנימיה – לא עמדתי יותר אף רגע.
רקדתי, נסעתי, הלכתי, רצתי ומי זוכר מה עוד עשיתי.
אפילו כשהגעתי העירה ורציתי ללכת ממקום למקום
[עמוד 2]
לא הלכתי אלא בדלוגים או בריצה. זה מלבד
הנסיעה במשורין כשאנגלי נוהג בו והרקודים בכל
מקום בו אפשר לרקוד בקיצור – חויה שכמֹה [שכמוה]
לא עברה עוד עלי. לא הרגשתי כיצד השמחה
שורפת אותי עם כל ההמון המשתולל. לא היה
בידי לעמֹד רגע ולחשוב בהגיון: אורה, לשמחה מה זו
עושה? אלא המשכתי בהתפרקות בלי מעצור
שעדים לה ר[חובות] ירושלים המלאים והירח
המלא גם הוא. [כדי] לתת תמונה ממה שהיה
שם באותו ל[ילה אספר] אם תחכו בסבלנות.
אופיע בחיפה [לכמה] ימים בעוד זמן מה
ואז אוסיף [סיפורים כהנה] וכהנה.
כרגע [נכנסה ה]שבת בירושלים כשהמצב די
מזפת. אבל [אני] מקוה שבימים לא רחוקים ביותר
יהיה עוד טוב וטוב במלֹא מובנה של המלה ובזאת
אני מתנחמת. אין לכם מושג באיזה קֹשי
השלמתי עם השארותי כאן. בתחילה התמרדתי וצעקתי
שזה בלתי אפשרי אך לאט לאט נרגעתי ונכנעתי.
בדרך כלל אין כל אותן היריות והדקירות
מרגשות ביותר ורק ברגע שאת מקבלת ידיעה
[עמוד 3]
על הרוג חדש או על אסור עם נשק הרי
זה כאילו נתקע בך עוד הפעם הסכין בלב.
כל הרוג וכל פצוע מוסיף עוד עצים על
תבערת הזעם והעם כלו עומד רותח
ובקרבו כעסו העצור המחכה להזדמנות להתפרץ
ואוי לו למי שיפגע בו כעס המון זה.
אשר לי הכרתי במשך השבוע הזה המון
המון אנשים וברור [שגם קיבלתי] הזמנות לקולנוע
ולקפה כרגיל ומחמאות [?]. אין אלה
עדיין האישים שאותם [חיפשתי]. בכל אופן הם
צעד די גדול [בדרך] אליה שאפתי.
לא רק בעיני [?]ם אני מוצאת
חן אלא אפילו בעיני[אדע].
פגשתי כאן בחורצ'יק [?] מהכתה השמינית
של הגימנסיה והתידדנו. הצלחה כזו שכמעט
שלא תאמינו שראיתי אותו רק פעם או
פעמים, זהו בחור חמוד בלי סוף. די גבוה
שערות מסולסלות בלונד כהה, עינים חומות
חמות כה ועדינות וגומת חן בלחי הימנית.
והוא מלא וגדוש ידיעות. אני עמדתי לפניו
[עמוד 4]
ככלי ריק והאזנתי לדבריו. מילא, זה שבעיני
מוצא ילד כזה חן זה דבר רגיל וידוע אבל
למה מצאתי אני חן בעיניו? דבר זה נעלם ממני.
הוא משוחח אתי ברצינות מספר ומסביר לי
ואני רואה שהוא שמח לעשות כן. האם לא
כדאי לי?
לעת עתה יש לי עוד כסף. נמצאות אצלי
עוד 3 לא"י [שעם] הזמן כנראה שתגמרנה
סוף סוף. א[ם אזדקק לכסף] אודיע.
הייתי רוצה [לדעת] בהקדם את המידות
של אבינועם [מכיוון שה]תחלתי לסרוג ועפ"י
מידות יל[ד אדע אם ] צריך להתיר. מוטב
שיהיה זה [?].
[היקרים] עתה שלום
ונשיקות חמות חמות מאורה
ד"ש לכולם וברכת חזקו ואמצו,
חבל שאיני יכולה לתת לכם דמי
חנכה כמו שחלמתי.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אורה רבינוביץ (כהן)
מיקום: ירושלים
תאריך: 01.12.1947

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת רבינוביץ'
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

ירושלים

[עמ' 1]
שלום יקירים!
חבל, חבל, חבל ועוד הפעם חבל שאין אני יכולה
להגיע הביתה. אבל לו היו נותנים בידי את הברירה
בין הבית והמדינה העצמאית ברור שהייתי שוב בוחרת
במדינה.
באותו מוצאי שבת [?] היה כאן כפי שקראתם
די שמח. חשבתי שהנה [אבוא הבי]תה ואספר ואדבר
ולא אפסיק. אך לדא[בוני לא] אוכל לעשות כן
ובמכתב – לא יספיק. [קצר] הניר והזמן לכן
אספר לכם רק שהש[?] לבד בירושלים.
איבדתי חברים ומצאתי [?] וממש השתוללתי.
אי אפשר לאמר שאיני [זוכרת מה]היה שם
אבל הייתי כה מלאת [שמחה] לוהטת ורוטטת
עד כי אחרי שעבר הכל לא הבינותי איך
יכולתי לעשֹת זאת. אבל באותו רגע לא חשבתי
כלל. מהרגע שקמתי ממיטתי ב-2 בלילה והערתי
את כל הפנימיה – לא עמדתי יותר אף רגע.
רקדתי, נסעתי, הלכתי, רצתי ומי זוכר מה עוד עשיתי.
אפילו כשהגעתי העירה ורציתי ללכת ממקום למקום
[עמוד 2]
לא הלכתי אלא בדלוגים או בריצה. זה מלבד
הנסיעה במשורין כשאנגלי נוהג בו והרקודים בכל
מקום בו אפשר לרקוד בקיצור – חויה שכמֹה [שכמוה]
לא עברה עוד עלי. לא הרגשתי כיצד השמחה
שורפת אותי עם כל ההמון המשתולל. לא היה
בידי לעמֹד רגע ולחשוב בהגיון: אורה, לשמחה מה זו
עושה? אלא המשכתי בהתפרקות בלי מעצור
שעדים לה ר[חובות] ירושלים המלאים והירח
המלא גם הוא. [כדי] לתת תמונה ממה שהיה
שם באותו ל[ילה אספר] אם תחכו בסבלנות.
אופיע בחיפה [לכמה] ימים בעוד זמן מה
ואז אוסיף [סיפורים כהנה] וכהנה.
כרגע [נכנסה ה]שבת בירושלים כשהמצב די
מזפת. אבל [אני] מקוה שבימים לא רחוקים ביותר
יהיה עוד טוב וטוב במלֹא מובנה של המלה ובזאת
אני מתנחמת. אין לכם מושג באיזה קֹשי
השלמתי עם השארותי כאן. בתחילה התמרדתי וצעקתי
שזה בלתי אפשרי אך לאט לאט נרגעתי ונכנעתי.
בדרך כלל אין כל אותן היריות והדקירות
מרגשות ביותר ורק ברגע שאת מקבלת ידיעה
[עמוד 3]
על הרוג חדש או על אסור עם נשק הרי
זה כאילו נתקע בך עוד הפעם הסכין בלב.
כל הרוג וכל פצוע מוסיף עוד עצים על
תבערת הזעם והעם כלו עומד רותח
ובקרבו כעסו העצור המחכה להזדמנות להתפרץ
ואוי לו למי שיפגע בו כעס המון זה.
אשר לי הכרתי במשך השבוע הזה המון
המון אנשים וברור [שגם קיבלתי] הזמנות לקולנוע
ולקפה כרגיל ומחמאות [?]. אין אלה
עדיין האישים שאותם [חיפשתי]. בכל אופן הם
צעד די גדול [בדרך] אליה שאפתי.
לא רק בעיני [?]ם אני מוצאת
חן אלא אפילו בעיני[אדע].
פגשתי כאן בחורצ'יק [?] מהכתה השמינית
של הגימנסיה והתידדנו. הצלחה כזו שכמעט
שלא תאמינו שראיתי אותו רק פעם או
פעמים, זהו בחור חמוד בלי סוף. די גבוה
שערות מסולסלות בלונד כהה, עינים חומות
חמות כה ועדינות וגומת חן בלחי הימנית.
והוא מלא וגדוש ידיעות. אני עמדתי לפניו
[עמוד 4]
ככלי ריק והאזנתי לדבריו. מילא, זה שבעיני
מוצא ילד כזה חן זה דבר רגיל וידוע אבל
למה מצאתי אני חן בעיניו? דבר זה נעלם ממני.
הוא משוחח אתי ברצינות מספר ומסביר לי
ואני רואה שהוא שמח לעשות כן. האם לא
כדאי לי?
לעת עתה יש לי עוד כסף. נמצאות אצלי
עוד 3 לא"י [שעם] הזמן כנראה שתגמרנה
סוף סוף. א[ם אזדקק לכסף] אודיע.
הייתי רוצה [לדעת] בהקדם את המידות
של אבינועם [מכיוון שה]תחלתי לסרוג ועפ"י
מידות יל[ד אדע אם ] צריך להתיר. מוטב
שיהיה זה [?].
[היקרים] עתה שלום
ונשיקות חמות חמות מאורה
ד"ש לכולם וברכת חזקו ואמצו,
חבל שאיני יכולה לתת לכם דמי
חנכה כמו שחלמתי.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: חביבה איציקזון
מיקום: כרמיאל, ישראל
תאריך: 06.05.2024

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת רבינוביץ'
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye
לעזרה בהוספת מכתבים ויצירת קשר שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות