אוריאל אופק כותב להוריו ממשואות יצחק ומעדכן ששלומו טוב ואל להם לדאוג
סיפור רקע
אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש.
בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שגוש-עציון. עם נפילת הגוש, נפל בשבי הירדני . לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי.
את שנותיו הקדיש אוריאל אופק לכתיבה לילדים ונוער; הוא כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים.
המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.
בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שגוש-עציון. עם נפילת הגוש, נפל בשבי הירדני . לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי.
את שנותיו הקדיש אוריאל אופק לכתיבה לילדים ונוער; הוא כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים.
המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.
ארועי התקופה
כתב היד
משואות־יצחק, יום ב'
כ"ה אדר־ב', 48.IV.5
רב שלום לכם יקירי!
אני מקוֶה שהשליח המיוחד (שהלך מבית־לבית למסור ד"ש מאנשי־השיירה) בא גם אלינו הביתה למסור שלום ממני. וכמו כן מקוֶה אני כי גם המכתב ממנו הגיע כבר אליכם, כך שדאגתכם לשלומי כבר חלפה, פחות או יותר.
כשכתבתי את המכתב הקודם עוד טרם ראיתי עתון, אבל בינתים השתנה מזג האויר, השמים נעשו בהירים, – ומהאויר ירדו אלינו המשלוחים, וביניהם גם עתונים. מצאתי בדבר את מודעתכם אלי, והתפלאתי: מה הדאגה? אבל אחר־כך קראתי ב"על־המשמר" את פרטי השיירה, וכן את השורות: "אין מִלים בפי לשבח את החובשים שלנו. בחירוף נפש הם הוציאו את הפצועים מִתוך מטר האש." והבינותי הכל.
בכלל – אנחנו לא פללנו שהעִתונות תעשה מכל הענין הזה טראסק כזה. ב"משמר" של יום א' ההוא כתבו כאִלו רוב האנשים נהרגו "והנשארים בחיים המשיכו ללחום." וכן הגיעו הנה כל עתוני־הערב עם הכותרות הגדולות: הקרב בדרך כפר־עציון נלחם אבל הגדיל ביותר לעשות "דבר" שקלט את כל השִדורים וההודעות ממקום הקרב ועשה מזה דייסה שלמה, שהשתרעה ברֹב העמוד הראשון והשני.
אנחנו עברנו בינתיים לקבוץ השכֵן, משואות־יצחק, וגרים בו בבית־ההבראה שלו.
בליל־שבת הזמינו אותנו חברי רבדים אליהם למסִבה. אני הייתי מורה הדרך של החבריא, והלכנו לשם ברגל. המסיבה היתה מאֹד נחמדה ובלינו בנעימים עד לאחר חצות. הפגישה ביני ובין חברי רבדים היתה שמֵחה מאֹד והם הזמינו אותי ללון אצלם. בִליתי בחברתם את יום השבת, בִקרתי בבית־הקברות הצעיר שלהם, מקום שם נקברו חברי המשק שנפלו בקרב. אח"כ טיילתי עם עוד כמה חברים וחברות של המשק ובִקרנו בבית־זַכַּרִיֶה, במנזר הרוסי ובמִשלטי־הסביבה.
אתמֹל הזמינו אותנו חברי כפר־עציון לקבלת־פנים שערכו לכבודנו ולכבוד התגבֹרת שהגיעה אליהם אִתנו, גם כאן נהנינו מאֹד מאֹד. היתה תכנית אמנותית עשירה מאֹד: הצגה מימי הזמן, דקלומים, מַסֶכת, ופרוֹדיה על ישיבת האומות־המאוחדות. צבי בן־יוסף, הקומפוזיטור מחַבֵּר השיר "יש לי כִּנֶרֶת" נמצא עכשיו כאן והוא הנעים את המסִבה בשירים, בנגינה, בפסנתר ובאקורדיון. חזרנו בשעה מאוחרת חזרה למשואות.
ההרגשה, כי חברי הגוש אוהבים אותנו וסומכים עלינו היא מאֹד נעימה ומוסיפה סִפוק ועִדוד לאין־ערוֹך. אך בכל זאת כולנו רוצים לעזֹב את המקום ולחזור כל אחד למקומו הרגיל, כל איש לתפקידו שלו. אך בכל זאת קשה לדעת מתי נצא מִכאן. ידוע הערבים יודעים על מציאותנו כאן ומחכים לנו, כדי לגמור אִתנו, כך שעוד לא כדאי לצאת.
אך בכל זאת נקוֶה כי לא נשהה כאן זמן רב.
עִדוד רב קבלנו בידיעה על כִבוש הקסטֶל, אם כן – הדרך מירושלים עד נוה־אילן רצופה ונקִיָה ובטוחה, ורק סביבות אזור שער־הגיא עוד נשאר כעצם בגרון, אך נקוֶה שגם מִשם אותו נטהֵר במהרה.
וחיינו כאן נעשו כבר הרגל. קצת לומדים, קצת קוראים, שומעים תקליטים, מתוַכּחים ועושים שמֵח. האֹכל כאן לא רע, ואפשר להבריא כאן. אמנם אנחנו ישֵנים בבגדים, אך מחַכים ליום יפה כדי לעשות כביסה יסודית.
פרצוף מיוחד יש לכולנו, – כי לא הבאנו אִתנו כלי גילוח ואנו מגדלים זקָנִים. הזקָנים הם כבר די גדולים והם נכנסים כבר לשבוע השני.
ובזאת אסיים להפעם, ואקוֶה שזה יהיה מכתבי האחרון ממקום זה.
שלום רב לכולכם,
שלכם,
אורי.
א הייסן גרוס דעם זיידען און דער באבען, פון אייער איינקל
אורי.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת