אוֹצָרוֹת
1948 15 במרץ

אוריאל מספר להוריו על אירועי הקרב ועל הנופלים ומסיים בשיר מלא תקווה

אוריאל אופק אזור ירושלים פורסם על ידי שירי וידן
אוריאל אופק

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש. את שנותיו הקדיש לכתיבה לילדים ונוער, כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים.
בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שבגוש-עציון. עם נפילת הגוש נפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי.
המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש. את שנותיו הקדיש לכתיבה לילדים ונוער, כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים.
בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שבגוש-עציון. עם נפילת הגוש נפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי.
המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

ארועי התקופה

1940
1949

כתב היד

עמוד 1/4

מעלה החמישה, יום ב' ד' אדר ב', 15.3.48
רוב שלום לכם יקירַי!
מתאר אני לעצמי כי לאחר ששמעתם על הפִיצוץ בבנייני המוסדות, חרדתם מאֹוד לשלומי (ביחוד אמא, כנראה), ובכן – אני לא הייתי אותו יום בירושלים, אלא בסביבת הרֵי ירושלים. אך באותה התקפה על בנייני הסוכנות נהרס המשרד שלנו, נהרג הגזבר שלנו (יוסי מרגלית, בחור נהדר שהיה יחד אִתי בגבעת-חיים ושהדרכתי אותו כמה פעמים) ונפצעו המזכירה (אברהם ודאי מכיר אותה, קראו לה "לִילִית") ועוד שני אחראים על השיירות (יוּסְפָה ויוֹסְקֶה).
ובתקופה האחרונה נפלו עוד שניים שהיו מידידי הטובים: נועם גרוסמן, שהיה מפַקד ה-16 שנפלו ע"י עטרות, למד אִתי ב"הרצליה" והוא בְּנו של המורה גרוסמן; ולאה רַקוֹב, שנפלה באחת השיירות לירושלים, היתה ידידה מצוינת שלי בבית-הערבה וגם שיר הִקדשתי לה באותם הימים. אך קורבּנות אלה שנפלו בימים האחרונים כבר לא השפיעו עלי כל כך, ואפילו הפִיצוץ בבנייני המוסדות לא זעזע אותי ביותר. כנראה שלאחר נפלוֹ של דני מס התחסנתי, ושום מאורע לא יזעזע אותי יותר.
בינתיים ממשיכים אנו כאן בחיינו הרגילים. ניצלנו את הימים היפים האחדים שהיו כאן ויצאנו כמה פעמים (ודאי קראתם על כך בעִתון), ואילו בַּיומיים האחרונים התחיל לרדת גשם בלי הפסק, והחבריא שוכבים במיטות מתחת לשמיכות, מבשלים קפה וקוראים רומנים זעירים, או מנקים את "הכֵּלים" ומחַכים לימים יפים כדי לצאת מחדש. נקווֶה שהימים היפים יחזרו, ואם תרצו לדעת פרטים נוספים על חיינו כאן, קִראו בעִתון על הנעשה בשטח שבֵין מבואות ירושלים ועד בָּאבּ-אֶל-וָאד [שער-הגיא] ועד בכלל. בינתיים הגיעו לחישות על חופש קרוב ואז אפשר יהיה לשוחח על כך בהרחבה. ועד אז – שלום רב לכם. אני מקווֶה ששלחתם מכתב אלי לפי הכתובת של מוסאיוף. אגש לשם לראות. ואם טרם כתבתם – אנא כִּתבו, ושִלחו ע"י "אגד". ובכן, שוב שלום,
שלכם
אורי.

את השיר הזה חיברתי בשעת מִשְלט על אחת הגבעות של "שער-הגיא" [בָּאבּ-אֶל-וָאד]
בַּמִּשְלָט
-א-
שְׁמֵי הַבֹּקֶר אוֹרוּ. רוּחַ מְנַשֶּׁבֶת.
עַל פִּסְגַּת-הַגֶּבַע אֳרָנִים שָׁחִים.
מִבֵּינוֹת לְאֶבֶן מְצִיצָה רַקֶּפֶת.
בְּצִלֵּי סְלָעִים הַחֲבֵרִים נָחִים.

לְאִטָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ שָׁטָה מַעֲרָבָה.
עֲנָנִים טוֹבְלִים בִּתְכֵלֶת-הַמָּרוֹם.
הֶהָרִים שׁוֹלְחִים עֵינַיִם הַמֶּרְחָבָה:
שֶׁקֶט לֹא רָגִיל נוֹשֵׁם לְכָאן הַיּוֹם.

לְרַגְלֵי הַגֶּבַע צוֹחֵקָה הַדֶּרֶךְ.
מְכוֹנִית צְבָאִית חוֹלְפָה בְּדַהַר רָב.
פֶּתַע – מִן הַיַּעַר יְרִיָּה גּוֹהֶרֶת
וּמִיָּד נֵעוֹרוּ הֶהָרִים לַקְּרָב.

-ב.-
מְרִיעִים הֶהָרִים בִּצְרוֹרוֹת מִתְנַצְּחִים
וְהַגַּיְא מְהַדְהֵד בְּשִׁעוּל מִצְטָרֵד.
צִפּוֹרִים מִקִּנָּם נִמְלְטוּ מְצַוְּחִים
וּמַרְעִיד עֲנָפָיו גֶּזַע-אֹרֶן חָרַד.
זָחֲלוּ הַמְּכוֹנוֹת בְּחֵרוּק עַל הַכְּבִישׁ
עַד יָצְאוּ לַמֶּרְחָב מִטְּבִילַת-הַיּוֹרִים.
אָז הִפְסִיקָה תִּזְמֹרֶת-הָאֵשׁ לְהַרְעִישׁ
וְהַשֶּׁקֶט חָזַר לְטַיֵּל בֶּהָרִים.

-ג.-
שְׁמֵי-הָעֶרֶב שָׁחוּ. רוּחַ מְנַשֶּׁבֶת.
עַל פִּסְגַּת-הַגֶּבַע אֳרָנִים נָמִים.
לְרַגְלֵי-הָאֶבֶן פִּהֲקָה רַקֶּפֶת.
מִבֵּינוֹת סְלָעִים הַחֲבֵרִים קָמִים.

שער הגיא. גבעת-המשלט. א' אדר-ב'. תש"ח.

נ.ב. הבוקר ירד כאן שלג רב. החברים יצאו במרוצה בצהלה מן החדרים וצדו את השלג בעודו באויר. פתיתי-השלג נתלו בין שערות-הבּנוֹת ונצנץ שם עד שנמס. החוויה היתה נפלאה.
ושוב שלום, ולהתראות. שלכם –
אורי.
ד"ש חמה לסבא ולסבתא.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אוריאל אופק
מיקום: אזור ירושלים
תאריך: 15.03.1948

מקבל/ת המכתב

שם: הוריו
מיקום: גבעתיים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

ארועי התקופה