אוֹצָרוֹת
1947 18 בדצמבר

אורי כהן מספר על הפעם הראשונה בחייו שבה הדרים ועבר להיות בין מגיני נגב מייד לאחר כ"ט בנובמבר

אורי כהן הנגב פורסם על ידי אורלי אילני
אורה רבינוביץ' עם לוחמים בפלוגה הדתי, 1948

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

שלושה שבועות עברו מאז הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר, ואורי כהן כותב להוריו במושבה כנרת על הקיבוץ שהוא נמצא בו. הוא מתאר את הנסיעה לדרום, לראשונה בחייו דרומית לתל אביב ומסביר שיש נושאים שהוא אינו יכול לכתוב עליהם. אורי בטוח שאביו הוא בין אלו שמצפים להקמת המדינה בתום הקרבות –האופטימיסטים. אורי כהן בן המושבה כנרת שירת בפל"ים, וכשפרצה מלחמת העצמאות ירד לנגב לבית אשל הנצור. לימים פגש אורי את אורה רבינוביץ', אז סטודנטים בסמינר דוד ילין בירושלים, והשניים נישאו.

שלושה שבועות עברו מאז הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר, ואורי כהן כותב להוריו במושבה כנרת על הקיבוץ שהוא נמצא בו. הוא מתאר את הנסיעה לדרום, לראשונה בחייו דרומית לתל אביב ומסביר שיש נושאים שהוא אינו יכול לכתוב עליהם. אורי בטוח שאביו הוא בין אלו שמצפים להקמת המדינה בתום הקרבות –האופטימיסטים. אורי כהן בן המושבה כנרת שירת בפל"ים, וכשפרצה מלחמת העצמאות ירד לנגב לבית אשל הנצור. לימים פגש אורי את אורה רבינוביץ', אז סטודנטים בסמינר דוד ילין בירושלים, והשניים נישאו.
תגיות: אורי כהן

כתב היד

עמוד 1/3

18.12.47

[עמ' 1]
שלום לכם הורים יקרים.
בפתיחת המכתב יש לי לשאול אתכם שאלה,
האם קבלתם את מכתבי ששלחתי לכם כלפני
שבועים. את המכתב ההוא כתבתי לכם על רגל
אחת וזה בטח היה מורגש בו.
כתבתי אותו חמשת דקות לפני הנסיעה אשר
באה עלי כמפתיע. ונקוה שבמכתב זה
יהיה קצת מרוכז ומיושב [עלה?] יותר בו.
ובאשר אלי אני נמצא בנגב ומטיל בו. ומשתדל
להכירו. בדרך כלל המקום הדרומי ביותר שהגעתי
אליו היה תל-אביב. אם הזכיר [אזכור] טוב נדמה לי
עד מקווה ישראל. בנסיעה הזו הכל היה חדש
בשבילי. הדרך עד גבעת-ברנר אין בא כל שינוי
מאזור תל-אביב. אחר כך מתחיל קצת שממון וכל פינה
וכל כמה זמן אפשר לראות מקום מיושב אשר בסביבתו
יש הרבה פרדסים. אחר רחובות הסביבה היא כמעט
שוממת לגמרי, ארצנו היא קטנטונת אולם כאשר יושבים
באוטובוס ונוסעים לדרום הדרך נמשכת בכל זאת די
מספר לא קטן של שעות.
[עמוד 2]
המקום אשר בו אני נמצא בכל זאת. אינו בקצהו
הדרומי של הנגב, הקיבוץ מגדל ירקות בייחוד
עגבניות שעכשו זו עונתם. השיחים עצמם אינם
גדולים ביותר אולם כמות הפרי היא גדולה ביותר
והפרי עצמו יפה. חוץ מזה יש להם גזר, סלק
אולם סידור התובלה היא קשה. יש לי עוד הרבה
לספר לכם אולם את זה אין ניתן לכתוב על
הניר, נקוה שהמצב שנוצר לא יערך [יארך]
הרבה זמן כמו בפעם שעברה ונתראה.
עכשיו נשאל על הבית מה שלומכם? כלום איך אתם
מרגישים בכל המצב שנוצר? אני בטוב שכרגע
המצב העבודה קשה מאוד. אולם כרגע אין בכלל
לחשוב על חופש. מה שלום אמנון, גיורא? שלום אמנון
איך אתם מרגיש? תלמד טוב ותשתדל להיות
ילד טוב תמסור לגיורא שיהיה ילד טוב
ולא יברח מהגן ולא יהיה שובב כו גדול
תעזרו שניכם לסבא לסבתא לעבוד בשדה
כי אתם ילדים גדולים.
מה שלומכם אבא ואמא משה [?] אביב
אין לכם מה לדאוג לי. יותר קשה אינני עובד
[עמוד 3]
האופטימיסטים וגם לא משעמם לי ביותר.
האופטימיסטיים ביותר חושבים הנה מחלקים מדים ובטח
בקרוב נקבל מדינה. אני בטוח שאבא גם הוא
בין אופטימסטים אלו כי אני זוכר את
דעתו על ההכרזות של אומות המאוחדות.
אולם אני חושב שאין מה להתלהב ביותר ולהיות
קצת מתונים.
להתראות ושלום אורי

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אורי כהן
מיקום: הנגב
תאריך: 18.12.1947

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת כהן
מיקום: כנרת

כתב היד

עמוד 1/3

18.12.47

[עמ' 1]
שלום לכם הורים יקרים.
בפתיחת המכתב יש לי לשאול אתכם שאלה,
האם קבלתם את מכתבי ששלחתי לכם כלפני
שבועים. את המכתב ההוא כתבתי לכם על רגל
אחת וזה בטח היה מורגש בו.
כתבתי אותו חמשת דקות לפני הנסיעה אשר
באה עלי כמפתיע. ונקוה שבמכתב זה
יהיה קצת מרוכז ומיושב [עלה?] יותר בו.
ובאשר אלי אני נמצא בנגב ומטיל בו. ומשתדל
להכירו. בדרך כלל המקום הדרומי ביותר שהגעתי
אליו היה תל-אביב. אם הזכיר [אזכור] טוב נדמה לי
עד מקווה ישראל. בנסיעה הזו הכל היה חדש
בשבילי. הדרך עד גבעת-ברנר אין בא כל שינוי
מאזור תל-אביב. אחר כך מתחיל קצת שממון וכל פינה
וכל כמה זמן אפשר לראות מקום מיושב אשר בסביבתו
יש הרבה פרדסים. אחר רחובות הסביבה היא כמעט
שוממת לגמרי, ארצנו היא קטנטונת אולם כאשר יושבים
באוטובוס ונוסעים לדרום הדרך נמשכת בכל זאת די
מספר לא קטן של שעות.
[עמוד 2]
המקום אשר בו אני נמצא בכל זאת. אינו בקצהו
הדרומי של הנגב, הקיבוץ מגדל ירקות בייחוד
עגבניות שעכשו זו עונתם. השיחים עצמם אינם
גדולים ביותר אולם כמות הפרי היא גדולה ביותר
והפרי עצמו יפה. חוץ מזה יש להם גזר, סלק
אולם סידור התובלה היא קשה. יש לי עוד הרבה
לספר לכם אולם את זה אין ניתן לכתוב על
הניר, נקוה שהמצב שנוצר לא יערך [יארך]
הרבה זמן כמו בפעם שעברה ונתראה.
עכשיו נשאל על הבית מה שלומכם? כלום איך אתם
מרגישים בכל המצב שנוצר? אני בטוב שכרגע
המצב העבודה קשה מאוד. אולם כרגע אין בכלל
לחשוב על חופש. מה שלום אמנון, גיורא? שלום אמנון
איך אתם מרגיש? תלמד טוב ותשתדל להיות
ילד טוב תמסור לגיורא שיהיה ילד טוב
ולא יברח מהגן ולא יהיה שובב כו גדול
תעזרו שניכם לסבא לסבתא לעבוד בשדה
כי אתם ילדים גדולים.
מה שלומכם אבא ואמא משה [?] אביב
אין לכם מה לדאוג לי. יותר קשה אינני עובד
[עמוד 3]
האופטימיסטים וגם לא משעמם לי ביותר.
האופטימיסטיים ביותר חושבים הנה מחלקים מדים ובטח
בקרוב נקבל מדינה. אני בטוח שאבא גם הוא
בין אופטימסטים אלו כי אני זוכר את
דעתו על ההכרזות של אומות המאוחדות.
אולם אני חושב שאין מה להתלהב ביותר ולהיות
קצת מתונים.
להתראות ושלום אורי

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: רותי קוהול
מיקום: קיבוץ נען
תאריך: 1977-12-13

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת כהן
מיקום: כנרת
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות