אחד משני מכתבים שכתב אלברט איינשטיין (1879-1955) לזלמן שזר ושנמצאים בארכיונו של שזר.

שני המכתבים נכתבו בקשר לפעילות ציונית. איינשטיין, הפיזיקאי הדגול ומגדולי המדענים בכל הזמנים, היה סוציאליסט נלהב, התנגד ללאומיות, האמין בעל-לאומיות וחלם על שלום עולמי ואפילו על ממשלה עולמית, ובתקופה מוקדמת בחייו אף הגדיר את עצמו פציפיסט (עד לשנות השלושים של המאה העשרים, אז חרג מתפיסתו הפציפיסטית באופן בוטה כשקרא לשימוש בכוח לנוכח עליית כוחה של גרמניה הנאצית. בביוגרפיה 'איינשטיין: חייו והיקום שלו', עמ' 534-535, ריכז וולטר אייזקסון מספר הצהרות שלו ביחס לנושא). למרות זאת, החל משלב מסוים הוא תמך בתנועה הציונית, תחילה באופן חלקי ומבחוץ מתוך סולידריות עם אחיו היהודים שהוא ציפה שהתנועה הציונית תגן עליהם. בהמשך אף אישר משום כך להשתמש בשמו לשם התמיכה בציונות, על אף שעדיין לא זיהה את עצמו כציוני. במרץ 1921, כשנענה לבקשת קורט בלומנפלד (1884-1963, ממנהיגי הציונים בגרמניה) להצטרף למסע בארצות הברית עם המשלחת הציונית שיצאה לגייס כספים למען היישוב ולמען הקמתה של אוניברסיטה עברית, כתב בלומנפלד לחיים וייצמן (1874-1952, אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית) שאיינשטיין אמנם הסכים להצטרף אך "כפי שאתה יודע, איננו ציוני" וביקש ממנו שלא לשדל אותו להצטרף לתנועה הציונית. ואולם באותה שנה, ב-21 ביוני, התפרסם ב־Jüdische Rundschau מאמר המבוסס על ראיון איתו תחת הכותרת "כיצד נעשיתי ציוני" (Wie ich Zionist wurde, ניתן לקריאה באנגלית כאן) ובו מובעת במפורש ובפומבי הצטרפות והזדהות עם התנועה הציונית. מכאן ואילך אכן זוהה כציוני, זיהוי שעליו ספג לא מעט ביקורת, למרות שלא חדל מלקוות לשלום ולא נמנע מלהביע נטיות אינטרנציונליסטיות.

ב-1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, איינשטיין נאלץ לעזוב את גרמניה. מדינות רבות הציעו לו מקלט. לבסוף היגר איינשטיין לארצות הברית, בה הצטרף לסגל המכון למחקר מתקדם שבפרינסטון, ניו ג'רזי.

זלמן רובשוב (לימים: שזר), אז איש הוועד הפועל של 'ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל', הצטרף למשלחת השנתית למגבית ההסתדרות באוקטובר 1934, לאחר שהוכרע בוועד הפועל שאין מי שישווה לו ביכולתו למצוא שפה משותפת עם יהדות אמריקה. באמריקה הוא גם חזר לספסלי האקדמיה, מתוך תקווה אישית להגשים חלום ישן ולהמשיך לתארים מתקדמים יותר. באותה עת אישרה לו הנהלת אוניברסיטת קולומביה בניו יורק להירשם כסטודנט ולהגיש חיבור שלו בתור עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור בקתדרה לספרות עברית, בתנאי שילמד שני סמסטרים מלאים. הוא נרשם ללימודים בפברואר 1935, למד שם עד מאי ונותר לפעילות ציונית עד אוגוסט – אז נסע ללוצרן, לקונגרס הציוני הי"ט, ומשם חזר ארצה. את הסמסטר השני השלים ב-1936 ('זלמן שזר, הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו', עמ' 193-194).

שזר נעזר באיינשטיין, כדמות רבת השפעה ומעוררת כבוד, לטובת פעילות ציונית. הוא חב לו תודה על כך, הזכיר אותו מספר פעמים כדמות מופת יהודית ואף ציטט אותו בתוך דברים שנשא בישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות ב-14 בינואר 1948, כשדיבר על מצב הציונות באמריקה: "הייתה לנו שיחה מפורטת עם איינשטיין בעניינים מדיניים ויחסו למדינה. שאלתיו מה הוא יכול לעשות כדי להפיץ בקרב תלמידיו והאנשים הסובבים אותו בפרינסטון את הדעות שהוא הגיע אליהן. הוא אמר לי: 'מסביבי כולם ציונים, יש רק לזרוע. צריך לבוא הזורע, הקרקע מוכנה יותר הפעם'" (זלמן שזר, הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו, עמ' 310).

מכתב זה נכתב, כנראה, בקשר ליחסו של איינשטיין לפעילותם של אנשי ציונות רוויזיוניסטית, שאיינשטיין היה רחוק ממנה בדעות אך כנראה חשש לתקוף אותה בפומבי בזמן שהיהדות ככלל עוד מאויימת ואנטישמים ישישו על ביקורת פנים-יהודית שכזו כמוצאי שלל רב ויצטטו ממנה כראיה לתפיסותיהם.

המכתב באדיבות מכון גנזים.