כמו בגלויות האחרות איציק מתאר את השגרה שאחרי הפסקת האש במלחמת יום הכיפורים, את חוסר המעש ובעיקר את הגעגועים לאשתו ברכה ולבנותיו גלית וטלי. הוא מספר לברכה שהגב שלו תפוס ומה הטיפול שקיבל ומקווה שלא תהיה שוב תקופה כזו של מלחמה בחייהם.
יצחק (איציק) פדרמן נולד בחיפה ושירת בפלוגת התחמושת בגה"ס [גדוד הספקה] 243 של חיל השריון. הוא ואשתו ברכה התגוררו בקריית ביאליק, שם נולדו להם שתי בנות – גלית וטלי. במלחמת יום הכיפורים גויס איציק למילואים ולחם בחזית המצרית. הפלוגה סיפקה תחמושת לכוחות האוגדה ולכוחות שכנים תחת אש וסכנה.
בחוברת למזכרת של הפלוגה נכתב:
"פלוגתנו סיפקה תחמושת לכוחות האוגדה ולכוחות שכנים בזמן המלחמה תחת אש, תוך היצמדות קרובה ככל האפשר לכוחות הלוחמים להספקה מהירה ושוטפת. עם גמר הקרבות המשיכה הפלוגה בהספקת תחמושת לחימוש הכוחות מחדש לקראת המשך לחימה וכן בפעילות לאיסוף שלל. סה"כ הסתכמה כמות התחמושת בכ־‏5.500 טון ותנועות של כ־300 משאיות ובתוכם 50 סמיטריילרים".