אירמה כותבת לחברתה על הלימודים בהיעדרה ועל פרוץ מלחמת העצמאות
סיפור רקע
מכתב שנשלח מסטודנטית ירושלמית לחברתה, שהייתה חולה בבית הוריה בשפלה, שמתאר את השמחה בעיר עת נודעה קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם של כ"ט בנובמבר - ואת היפוכה עם פרוץ התקפות הנגד של ערביי ארץ ישראל למחרת היום. למעשה מכתב זה לוכד במדויק ובזמן אמת את פרוץ מלחמת השחרור, מנקודת מבטם של אזרחי העיר.
נתן, תורם המכתב מספר: כל מה שאני יודע הוא מה שכתוב במכתב ועל המעטפה, כלומר שהשולחת נקראה אירמה גליקמן ולמדה באוניברסיטה העברית עם אמי. אמי נולדה ב-1928 ולמדה ספרות צרפתית ואפשר שגם ספרות אנגלית, ומסתמא גם אירמה כך.
אירמה אדלמן נולדה בצ'רנוביץ, רומניה, במרץ 1930. אביה היה יהודי איש עסקים בעל נטיות סוציאליסטיות, ולמרות שאמה התחנכה להיות עורכת דין, היא מעולם לא התאמנה ובכך ריכזה את האנרגיות שלה בבתה היחידה, אירמה. למרות זאת של אירמה על רקע יהודי, היא התחנכה על
נתן, תורם המכתב מספר: כל מה שאני יודע הוא מה שכתוב במכתב ועל המעטפה, כלומר שהשולחת נקראה אירמה גליקמן ולמדה באוניברסיטה העברית עם אמי. אמי נולדה ב-1928 ולמדה ספרות צרפתית ואפשר שגם ספרות אנגלית, ומסתמא גם אירמה כך.
אירמה אדלמן נולדה בצ'רנוביץ, רומניה, במרץ 1930. אביה היה יהודי איש עסקים בעל נטיות סוציאליסטיות, ולמרות שאמה התחנכה להיות עורכת דין, היא מעולם לא התאמנה ובכך ריכזה את האנרגיות שלה בבתה היחידה, אירמה. למרות זאת של אירמה על רקע יהודי, היא התחנכה על ידי נזירות קתוליות צרפתיות, ומשפחתה חיה בשפע בחייה המוקדמים. לא עבר זמן רב עד שמשפחתה נתקלה באנטישמיות ובאפליה בסוף שנות ה-30, אביה חזה את הצל האפל של מלחמת העולם השנייה, והמשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1939 והיא אף נלחמה במלחמת העצמאות.
קרלה לוי נולדה בפירנצה ביום 4/8/1928, לאוגוסטו ולידיה (לבית ביג'אוי) לוי. אביה היה עו"ד שהגן על אנשים שהואשמו בפעילות אנטי פשיסטית, ועם הזמן נבחר לתפקיד יו"ר ארגון ציוני איטליה. לאחר חקיקת חוקי הגזע ב-1938 המשפחה עלתה לארץ ישראל, שם השתקעו ברמת גן. קרלה סיימה את לימודיה בבי"ס אוהל שם, וב-1947 נרשמה ללימודי ספרות אנגלית וצרפתית באוניברסיטה העברית. היא שירתה בפלוגת הסטודנטים של ההגנה במלחמת השחרור ושם פגשה את ניסן זלדס, סטודנט (ובהמשך פרופסור) לפיסיקה, לו נישאה ב-1949. הם גרו בירושלים כל חייהם, ובה גידלו שלושה בנים.
הייעוד של קרלה היה ההוראה, והוא היה שזור באהבתה לשפה ולספרות הצרפתית. בשנת 1954 היא סיימה בהצטיינות תואר שני בתרבות צרפתית (עם חוגי משנה בהיסטוריה ואנגלית) באוניברסיטה העברית. בהמשך הוציאה רישיון הוראה ועבדה כמורה לצרפתית בגימנסיה כרמייה, בית ספר פרנקופילי מיסודה של אגודת "כל ישראל חברים" (אליאנס). היא המשיכה בבית הספר הזה כאשר הפך לבית הספר התיכון רנה קסין, ולימדה בו עד פרישתה. נפטרה בירושלים ב-23/11/13.
כתב היד
30.11.47
קרלה יקרה!
קבלתי את מכתבך היום בבקר בדיוק לפני שנסעתי מהמכשפה שלי. עברתי, תודה
לאל, בשעה טובה ומוצלחת (נהייתי […]), לרח' קינג ג'רוג' מס' 41
(מול הסוכנות, קצת יותר קרוב אליך, בערך שני בתים אחרי הגנה שמול בית המעלות)
למשפחת דביס. היא אנגליה ויש לה בת בת 15 (בת יחידה). היא עושה רשם של
אשה באמת טובה. נקוה שהפעם אלהים יעזר לי.
היום (יום ראשון) היתה כאן שמחה וששון. באוניב [באוניברסיטה]. מובן שלא היו למודים.
הרבה חנויות היו סגורות, המון אנשים חוגגים התהלך ברחובות. ה- […]
עלו על מכוניות משא בהמונים, נתלו על דלתות, התישנו על הגגות, הציצו
מחלונות- וצעקו: עליה חפשית! מדינה עברית!… בלילה של שבת בערב התאספו
רבים ( גם […] בתוכם) לפני הסוכנות. שם שרו ורקדו, חלקו יין ומצות;
גולדה מאירסון נאמה. ברחוב אחלו האנשים זה לזה "מזל טוב" ומהרו עם
בקבוקי יין הביתה. הרם קולים בחנויות […] נגנו על הזמן "הורות",
וכל החלונות היו מקושטים במגן דוד, ובדגל עברי. מספרים […] כל
הקהל פשוט השתגע.
ועתה נעבור לדברים פרוזאיים יותר: בנוגע למחברות ולרשימות, אינך צריכה לפחד.
ביום ששי כבר הפתעתי את מוריס […] ההתענינות העמוקה שהראיתי
בשעור. הוא הקריא לנו בתור דוגמאות סגנונים שונים שלשה קטעים המתארים
אותו מאורע אחד מהם […] כתוב בצורת שיחה, השני בתור מכתב והשלישי
בתור מאמר בעתון. אחרי השעור נגשתי אליו ובקשתי ממנו אם יוכל לתת
לי להעתיק אותם. הוא נתן לי אבל אמר […]
יש לציין שזאת […]
כי אלולא הייתי רוצהאותם- לא הייתי מבקשת. אבל נסלח לו הפעם
ונתן לו […] למרות זאת.
[עמוד 2]
הייתי אצל הגב' גורודיש ואמרתי לה שאת חולה, ולא חוזרת עד שתבריאי. היא
נורא נבהלה, אמרה שאת "מסכנה" כמה פעמים, וצינה שכלם שם מאד אוהבים אותך
מפני שאת ילדה נחמדה. את הכרטיסים היא מצאה אצלך בתיק המכתבים.
והבטחתי ללכת במקומך, במקרה שלא תבריאי עד אז. אבל מחר אלך אליה ואגיד לה
שהחלטתי (או שהורי אמרו לי) שמוטב לא לצאת עכשיו בערב (מה שבאמת נכון).
ואשר לכרטיסים, או שתלך עם ברכה או שאשתדל למצא מישהו מבין הסטודנטים שרוצה
אותם.
יהויכין פגש אותי ברח' ושאל מה אתך. ספרתי לו שאת חולה והוא נורא הצטער.
אם יהיו מחר למודים, מה שתלוי בספק, אקח בשבילך את אחד הספרים
שבקשת ואשלח לרחל דרך "עתיד", יחד עם המכתב. אם לא- אעשה זאת ביום
רביעי.
ברור שאבוא לבקר אותך בחנוכה. אם תהיה רק צל של אפשרות (ז.א. אם לא יהרגו בדרכים) אהיה אצלך ביום ראשון בבקר או אחה"צ. אני מקוה להיות […].
כבר ביום ששי אחה"מ. מס' הטלפון שלנו 3625 כך שתוכלי לטלפן (במקרה
שתהיי בריאה) כדי שנדבר באפן […] בכח אפן [אופן] אני מקוה ביום ראשון
לראות אותך.
אחרי שנסעת, בשעור של מוריס יקותיאל הראה לי ספר נפלא. שם הספר:
"L'Imitation de Jesus" [על החיקוי של ישו] ויש בו תמונות פשוט יוצאות מן הכלל. הצטערתי שלא ראית
אותם. נורא קשה להיות פורמלית אתו אם הוא מתנהג בצורה כ"כ נחמדה.
בשעור של זף (ביום ששי) שבכל זאת התקים היה משהו מצחיק נורא. הקרבן
הפעם היה יקותיאל. אני הייתי ה- souffleur [הלחשנית]. הבאור של איזה שהם
מילים ב- […] של la Fountain היה "[…]" אמרתי לו
זאת. הוא הבין שזה […] וחזר על כך. זף שואל: מה? […]?
אני לוחשת: […], יקותיאל חוזר: (סוף סוף) […]
זף אומר: סליחה, חשבתי שאמרת […]! חשבתי להתפקע מצחוק.
טוב שלא היית כי אחרת אני מפחדת שהיה מגרש את שתינו מהשעור…
[עמוד 3]
הבחינה אצל זף נגמרה בתוצאות קטסטרופליות: מתוך 6 שנגשו נכשלו 3.
איך הוא חושב לנהל סמינריון עם 3 אנשים קשה לי לתאר לעצמי. ויקטוריה נכשלה
ול- mr. aeleq נדמה לי שהוא […] לגשת לבחינה. למה אינני יודעת
כי נדמה לי שהוא יודע. בכל אפן, בשנה הבאה יהיה אלהים לעזרנו!
1-12-47
המצב רוח הכללי היום מאד ירוד. אתמול ב-8 בערב ירו על אוטובוס מס' 9
שהיה מלא אחיות שחזרו מהדסה. היום בבקר התקיפו אוטו אחד שנסע למעלה
(ב 8 בבקר) קבוצת ערבים עם מקלות. מדברים שיבטלו את השעות
מ5-6, כדי שיחזרו יותר מקדם מהר הצופים. אני רק מקוה שביום
ששי תהיה לי אפשרות לחזר הביתה.
[…] בלומנקרנץ התענינה מאד בשלומך והיתה באמת נחמדה.
מלבד זה- אין כל חדש.
הבריאי מהר!
אירמה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
30.11.47
קרלה יקרה!
קבלתי את מכתבך היום בבקר בדיוק לפני שנסעתי מהמכשפה שלי. עברתי, תודה
לאל, בשעה טובה ומוצלחת (נהייתי […]), לרח' קינג ג'רוג' מס' 41
(מול הסוכנות, קצת יותר קרוב אליך, בערך שני בתים אחרי הגנה שמול בית המעלות)
למשפחת דביס. היא אנגליה ויש לה בת בת 15 (בת יחידה). היא עושה רשם של
אשה באמת טובה. נקוה שהפעם אלהים יעזר לי.
היום (יום ראשון) היתה כאן שמחה וששון. באוניב [באוניברסיטה]. מובן שלא היו למודים.
הרבה חנויות היו סגורות, המון אנשים חוגגים התהלך ברחובות. ה- […]
עלו על מכוניות משא בהמונים, נתלו על דלתות, התישנו על הגגות, הציצו
מחלונות- וצעקו: עליה חפשית! מדינה עברית!… בלילה של שבת בערב התאספו
רבים ( גם […] בתוכם) לפני הסוכנות. שם שרו ורקדו, חלקו יין ומצות;
גולדה מאירסון נאמה. ברחוב אחלו האנשים זה לזה "מזל טוב" ומהרו עם
בקבוקי יין הביתה. הרם קולים בחנויות […] נגנו על הזמן "הורות",
וכל החלונות היו מקושטים במגן דוד, ובדגל עברי. מספרים […] כל
הקהל פשוט השתגע.
ועתה נעבור לדברים פרוזאיים יותר: בנוגע למחברות ולרשימות, אינך צריכה לפחד.
ביום ששי כבר הפתעתי את מוריס […] ההתענינות העמוקה שהראיתי
בשעור. הוא הקריא לנו בתור דוגמאות סגנונים שונים שלשה קטעים המתארים
אותו מאורע אחד מהם […] כתוב בצורת שיחה, השני בתור מכתב והשלישי
בתור מאמר בעתון. אחרי השעור נגשתי אליו ובקשתי ממנו אם יוכל לתת
לי להעתיק אותם. הוא נתן לי אבל אמר […]
יש לציין שזאת […]
כי אלולא הייתי רוצהאותם- לא הייתי מבקשת. אבל נסלח לו הפעם
ונתן לו […] למרות זאת.
[עמוד 2]
הייתי אצל הגב' גורודיש ואמרתי לה שאת חולה, ולא חוזרת עד שתבריאי. היא
נורא נבהלה, אמרה שאת "מסכנה" כמה פעמים, וצינה שכלם שם מאד אוהבים אותך
מפני שאת ילדה נחמדה. את הכרטיסים היא מצאה אצלך בתיק המכתבים.
והבטחתי ללכת במקומך, במקרה שלא תבריאי עד אז. אבל מחר אלך אליה ואגיד לה
שהחלטתי (או שהורי אמרו לי) שמוטב לא לצאת עכשיו בערב (מה שבאמת נכון).
ואשר לכרטיסים, או שתלך עם ברכה או שאשתדל למצא מישהו מבין הסטודנטים שרוצה
אותם.
יהויכין פגש אותי ברח' ושאל מה אתך. ספרתי לו שאת חולה והוא נורא הצטער.
אם יהיו מחר למודים, מה שתלוי בספק, אקח בשבילך את אחד הספרים
שבקשת ואשלח לרחל דרך "עתיד", יחד עם המכתב. אם לא- אעשה זאת ביום
רביעי.
ברור שאבוא לבקר אותך בחנוכה. אם תהיה רק צל של אפשרות (ז.א. אם לא יהרגו בדרכים) אהיה אצלך ביום ראשון בבקר או אחה"צ. אני מקוה להיות […].
כבר ביום ששי אחה"מ. מס' הטלפון שלנו 3625 כך שתוכלי לטלפן (במקרה
שתהיי בריאה) כדי שנדבר באפן […] בכח אפן [אופן] אני מקוה ביום ראשון
לראות אותך.
אחרי שנסעת, בשעור של מוריס יקותיאל הראה לי ספר נפלא. שם הספר:
"L'Imitation de Jesus" [על החיקוי של ישו] ויש בו תמונות פשוט יוצאות מן הכלל. הצטערתי שלא ראית
אותם. נורא קשה להיות פורמלית אתו אם הוא מתנהג בצורה כ"כ נחמדה.
בשעור של זף (ביום ששי) שבכל זאת התקים היה משהו מצחיק נורא. הקרבן
הפעם היה יקותיאל. אני הייתי ה- souffleur [הלחשנית]. הבאור של איזה שהם
מילים ב- […] של la Fountain היה "[…]" אמרתי לו
זאת. הוא הבין שזה […] וחזר על כך. זף שואל: מה? […]?
אני לוחשת: […], יקותיאל חוזר: (סוף סוף) […]
זף אומר: סליחה, חשבתי שאמרת […]! חשבתי להתפקע מצחוק.
טוב שלא היית כי אחרת אני מפחדת שהיה מגרש את שתינו מהשעור…
[עמוד 3]
הבחינה אצל זף נגמרה בתוצאות קטסטרופליות: מתוך 6 שנגשו נכשלו 3.
איך הוא חושב לנהל סמינריון עם 3 אנשים קשה לי לתאר לעצמי. ויקטוריה נכשלה
ול- mr. aeleq נדמה לי שהוא […] לגשת לבחינה. למה אינני יודעת
כי נדמה לי שהוא יודע. בכל אפן, בשנה הבאה יהיה אלהים לעזרנו!
1-12-47
המצב רוח הכללי היום מאד ירוד. אתמול ב-8 בערב ירו על אוטובוס מס' 9
שהיה מלא אחיות שחזרו מהדסה. היום בבקר התקיפו אוטו אחד שנסע למעלה
(ב 8 בבקר) קבוצת ערבים עם מקלות. מדברים שיבטלו את השעות
מ5-6, כדי שיחזרו יותר מקדם מהר הצופים. אני רק מקוה שביום
ששי תהיה לי אפשרות לחזר הביתה.
[…] בלומנקרנץ התענינה מאד בשלומך והיתה באמת נחמדה.
מלבד זה- אין כל חדש.
הבריאי מהר!
אירמה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?