אוֹצָרוֹת
1961 23 בספטמבר

אליעזר ועליזה לובראני כותבים על הנופים בטיולם בקפריסין ועל ההתנהגות המכובדת של התיירים הישראלים

אליעזר לובראני מלון בקפריסין

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

ד"ר אליעזר לובראני היה פעיל ציוני ושליח של התנועה הציונית, עיתונאי, איש רדיו, סופר ומורה. הוא נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה. היה מבוני העיר תל אביב. עשה דוקטורט בלימודי תיאטרון בגרמניה. ידע על בוריין תשע שפות. לובראני חי בירושלים ובחיפה. אליעזר ועליזה לובראני שולחים מכתב זה מקפריסין, שבה הם מטיילים. המכתב נשלח למוריה (המכונה מורי), ועליזה אף כותבת "חבל שאת לא איתנו". אליעזר מתאר את נופיה של קפריסין ואת הייחודיות של הצמחייה בה. כמו כן מתאר אליעזר את התנאים המיוחדים בבית המלון. הוא מתאר את הישראלים וכך אומר: "עלי לציין, כי בשעת האוכל - לפחות - מתנהגים הישראלים כבני אדם".

ד"ר אליעזר לובראני היה פעיל ציוני ושליח של התנועה הציונית, עיתונאי, איש רדיו, סופר ומורה. הוא נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה. היה מבוני העיר תל אביב. עשה דוקטורט בלימודי תיאטרון בגרמניה. ידע על בוריין תשע שפות. לובראני חי בירושלים ובחיפה. אליעזר ועליזה לובראני שולחים מכתב זה מקפריסין, שבה הם מטיילים. המכתב נשלח למוריה (המכונה מורי), ועליזה אף כותבת "חבל שאת לא איתנו". אליעזר מתאר את נופיה של קפריסין ואת הייחודיות של הצמחייה בה. כמו כן מתאר אליעזר את התנאים המיוחדים בבית המלון. הוא מתאר את הישראלים וכך אומר: "עלי לציין, כי בשעת האוכל - לפחות - מתנהגים הישראלים כבני אדם".

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

[עמוד 1]
23.9.61 שבת, השעה 6:30 בבוקר
שבת שלום, אהובתי,
נראה, כי נתחלפו התפקידים בין אמא לביני – איני יודע משום
מה אך, לאחר שעה שש בבוקר איני יכול לישון עוד, והריני
מתחיל "לעשות וינד". ייתכן שהרגל הוא, וייתכן שבגלל
אויר ההרים. פרט לאותה "התנגשות בגבולות" אתמול בבוקר
בין אמא לביני, עבר היום בנחת ובשלווה. עד כדי כך הגיעו
הדברים, שמשכתני אמא אחה"צ במעלה ההרים (ברגל!)
למשך שעתיים וראינו והרגשנו נוף שויידי נהדר. יערות
עד אין קץ, פלגים, צמחיה – ואין כורת, ואין "מתקן
ומיעל". אשרי הקפריסאים! אף המטבע – עדיין אנגלית היא.
ראינו עשרות וילות הדורות, עד לבנות 3 קומות, משתרעות
על שטח של כמאה דונם האחת, סגורות ומסוגרו, כיון
שב15 בספט. נסתיימה עונת הקיץ וחזרו בעליהן לחייהם
הפיאודליים בשלוש הערים ה"גדולות". הגדולה – 90 אלף תושב.
פרט לכרמים [...] ביום ועצי זית שגדלים ללא עיבוד – 
אין חקלאות נראית כלל. רובם המכריע של התושבים עובד במחנות
הבריטים. משיצאו הבריאים – תיכרת פת הלחם מפי התושבים. כיון
שגם תעשיה אין סקר מענין היית יכולה לערוך כאן. לערב הוזמנו
לחזות בטלביזיה. ראינו שלג על הפירמידות, או ארבה באוקיאנוס
האטלנטי – כלומר, לא ראינו מאומה, פרט לקוים מרקדים כמטורפים.
בעל המלון הסביר, כי זה מחדש נרכש המכשיר – ואין יודע להפעילו.
גם זה אופייני לקפריסין. אם לא יבואו האנגלים
או אנשי "סולל בונה" – קופא הכל על מקומו.

[עמוד 2]
וכעת אשר לזלילה: מקבלים אנו 3 ארוחות ללא תשלום. קפה
של 10 בבוקר ו-4 אחה"צ טעון תשלום נוסף 1/2 2 לירות שלנו.
אנו מוותרים על כך. קנינו תרמוס, קפה נמס יש, וכבר ב-6
בבוקר אני נהנה ממנו, לדאבון אמא. הארוחה העיקרית 
ניתנת בערב: אוכל טעים, מגוון ובלתי מפטם. עלי לציין,
כי בשעת האוכל – לפחות – מתנהגים הישראלים כבני אדם. אין רוקדים
כאן, אין צועקים. גם משחק הקלפים בסכומים פעוטים ובשקט.
אותו יהודי יווני שפייסתיו עם אשתו – דבק בה מאד, ואני חושש
לתוצאות... היא מסתכלת בי בעיני פרה שופעות תודה....
שלישיה מובטחת למדינת ישראל....
אתמול בצהרים זכינו למעדן: ששליק אמיתי על השפוד, הרהרנו
בך באהבה ובכל זאת האוכל כאן קל. כבר קבענו עתים עם
אמא לפתיחת הגוזי [אולי ג'קוזי] וסגירתו – 8 פעמים ביום, והדבר נעשה,
כמעט אוטומטית. זה ממלא חלק ניכר מעיסוקי בחילוץ עצמות.
הבוקר ב-9 נצא לטיול לחצי יום, איני בטוח אם למנזר ואם
למפל-מים. אחת היא, כל שלא לשם עתיקות וקוריוזים באנו
הנה. את אלה הבאנו עמנו מישראל. אמא פגשה כאן ברופא מן
הכרמל, והרי הם מטפלים בכל החולים – האמיתיים והמדומים. חלמתי
הלילה שני חלומות זוועה, האחד על אורי והשני על תמונת
הדייגים בביתנו. אספר לך בשובי הביתה. ליבי מלא קינאה בקפריסאים על
הירק הרענן שמסביב, ללא השקייה, ללא עידור. אותן שתי שעות 
ביער אתמול הוקדשו לניתוח כל בעיותיך עד לגיל זיקנה. שמחתי
משראיתי, שדברים רבים ששמרתים עד כה עמי בבחינת הרהורי לב,
העסיקו גם את אמא. הסיכום לא היה מחריד ביותר. אשרי הבית,
ששוררת בו אהבה. קניות נערוך ביום שני בניקוסיה. אמא כבר ערכה
רשימה. מן הפרקר אני נהנה מאד. אמא מתגעגעת לעוד כמה מיכלות.
אנא, צפורת, העבירי גם מכתב זה למוני. אוהבים אתכם נורא
אבא
[נוסף בשולי העמוד הראשון על ידי האם]
מיקלקן: מה שלמך? אני כבר רוצה לשמעה 
מה שהוא ממני. אצלנו הכל minleben 
נצא אכשו לטיול. חבל שאת לאו אתנאו 
נשיקות חמות. ממוש

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: מלון בקפריסין
תאריך: 23.09.1961

מקבל/ת המכתב

שם: מוריה לובראני
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

[עמוד 1]
23.9.61 שבת, השעה 6:30 בבוקר
שבת שלום, אהובתי,
נראה, כי נתחלפו התפקידים בין אמא לביני – איני יודע משום
מה אך, לאחר שעה שש בבוקר איני יכול לישון עוד, והריני
מתחיל "לעשות וינד". ייתכן שהרגל הוא, וייתכן שבגלל
אויר ההרים. פרט לאותה "התנגשות בגבולות" אתמול בבוקר
בין אמא לביני, עבר היום בנחת ובשלווה. עד כדי כך הגיעו
הדברים, שמשכתני אמא אחה"צ במעלה ההרים (ברגל!)
למשך שעתיים וראינו והרגשנו נוף שויידי נהדר. יערות
עד אין קץ, פלגים, צמחיה – ואין כורת, ואין "מתקן
ומיעל". אשרי הקפריסאים! אף המטבע – עדיין אנגלית היא.
ראינו עשרות וילות הדורות, עד לבנות 3 קומות, משתרעות
על שטח של כמאה דונם האחת, סגורות ומסוגרו, כיון
שב15 בספט. נסתיימה עונת הקיץ וחזרו בעליהן לחייהם
הפיאודליים בשלוש הערים ה"גדולות". הגדולה – 90 אלף תושב.
פרט לכרמים [...] ביום ועצי זית שגדלים ללא עיבוד – 
אין חקלאות נראית כלל. רובם המכריע של התושבים עובד במחנות
הבריטים. משיצאו הבריאים – תיכרת פת הלחם מפי התושבים. כיון
שגם תעשיה אין סקר מענין היית יכולה לערוך כאן. לערב הוזמנו
לחזות בטלביזיה. ראינו שלג על הפירמידות, או ארבה באוקיאנוס
האטלנטי – כלומר, לא ראינו מאומה, פרט לקוים מרקדים כמטורפים.
בעל המלון הסביר, כי זה מחדש נרכש המכשיר – ואין יודע להפעילו.
גם זה אופייני לקפריסין. אם לא יבואו האנגלים
או אנשי "סולל בונה" – קופא הכל על מקומו.

[עמוד 2]
וכעת אשר לזלילה: מקבלים אנו 3 ארוחות ללא תשלום. קפה
של 10 בבוקר ו-4 אחה"צ טעון תשלום נוסף 1/2 2 לירות שלנו.
אנו מוותרים על כך. קנינו תרמוס, קפה נמס יש, וכבר ב-6
בבוקר אני נהנה ממנו, לדאבון אמא. הארוחה העיקרית 
ניתנת בערב: אוכל טעים, מגוון ובלתי מפטם. עלי לציין,
כי בשעת האוכל – לפחות – מתנהגים הישראלים כבני אדם. אין רוקדים
כאן, אין צועקים. גם משחק הקלפים בסכומים פעוטים ובשקט.
אותו יהודי יווני שפייסתיו עם אשתו – דבק בה מאד, ואני חושש
לתוצאות... היא מסתכלת בי בעיני פרה שופעות תודה....
שלישיה מובטחת למדינת ישראל....
אתמול בצהרים זכינו למעדן: ששליק אמיתי על השפוד, הרהרנו
בך באהבה ובכל זאת האוכל כאן קל. כבר קבענו עתים עם
אמא לפתיחת הגוזי [אולי ג'קוזי] וסגירתו – 8 פעמים ביום, והדבר נעשה,
כמעט אוטומטית. זה ממלא חלק ניכר מעיסוקי בחילוץ עצמות.
הבוקר ב-9 נצא לטיול לחצי יום, איני בטוח אם למנזר ואם
למפל-מים. אחת היא, כל שלא לשם עתיקות וקוריוזים באנו
הנה. את אלה הבאנו עמנו מישראל. אמא פגשה כאן ברופא מן
הכרמל, והרי הם מטפלים בכל החולים – האמיתיים והמדומים. חלמתי
הלילה שני חלומות זוועה, האחד על אורי והשני על תמונת
הדייגים בביתנו. אספר לך בשובי הביתה. ליבי מלא קינאה בקפריסאים על
הירק הרענן שמסביב, ללא השקייה, ללא עידור. אותן שתי שעות 
ביער אתמול הוקדשו לניתוח כל בעיותיך עד לגיל זיקנה. שמחתי
משראיתי, שדברים רבים ששמרתים עד כה עמי בבחינת הרהורי לב,
העסיקו גם את אמא. הסיכום לא היה מחריד ביותר. אשרי הבית,
ששוררת בו אהבה. קניות נערוך ביום שני בניקוסיה. אמא כבר ערכה
רשימה. מן הפרקר אני נהנה מאד. אמא מתגעגעת לעוד כמה מיכלות.
אנא, צפורת, העבירי גם מכתב זה למוני. אוהבים אתכם נורא
אבא
[נוסף בשולי העמוד הראשון על ידי האם]
מיקלקן: מה שלמך? אני כבר רוצה לשמעה 
מה שהוא ממני. אצלנו הכל minleben 
נצא אכשו לטיול. חבל שאת לאו אתנאו 
נשיקות חמות. ממוש

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: מוריה לובראני
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות