אוֹצָרוֹת
1956 14 באפריל

אליעזר כותב על שביתת הנשק ומסכים עם בן־גוריון כי שביתת נשק רעה עדיפה ממלחמה טובה

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין בשנת 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ. למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון. מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד. היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בבת גלים. הוא ידע על בוריין תשע שפות. אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940).   במכתב מובעת דעתו של אליעזר לובראני כי הוא "מסכים לדעתו של ב.ג. (=בן גוריון) שאמר, כי שביתת הנשק הרעה

ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין בשנת 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ. למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון. מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד. היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בבת גלים. הוא ידע על בוריין תשע שפות. אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940).   במכתב מובעת דעתו של אליעזר לובראני כי הוא "מסכים לדעתו של ב.ג. (=בן גוריון) שאמר, כי שביתת הנשק הרעה ביותר, טובה מבחינות רבות, מן המלחמה הטובה ביותר." המכתב נשלח מאליעזר לבנו רימון שהקים את קיבוץ גונן. במכתב סיפורים משפחתיים רבים, תיאור על עבודתו של האב כמורה, וכן ראייתו את המצב המדיני. צירפו את דבריהם למכתב בתו מוריה הקרויה מורי, וכן הגיסים אווה וקורט גוטליב. גם אשתו, עליזה לובראני, הוסיפה כמה שורות.

כתב היד

עמוד 1/4

חיפה, שבת 14.4.56
בני יקירי,
אצלנו בבית וינד "כפול" שמונה, משפחת גוטליב הגיעה אתמול בצהרים,
הרטה באה אחרי הצהרים, ושיחה ערה וסוערת נישאת בחלל. מובן, שאמא
שמחה מאד ובעצם נעים לראות עד כמה קשורות שתי האחיות זו
לזו. מובן שגם מורילי נמצאת באקלים שלה ומוסיפה אף היא
חומר לשיחה. בלקי נשאר בירושלים ועכ' דובי מאושר הפעם. דיברתי
זה עתה עם אילנה חרג בטלפון. היא עומדת לאזור ביום שלישי לגונן
ואת המכתב הזה נמסור לה, בלוית מתנה בשבילך מאת משפחת
גוטליב – מד מרחק למצלמה. אמא סבורה, שידועה לך הטכניקה.
ובכן, תוכל לצלם מעתה ביתר דיוק. מלבד זאת אין כל חדש בבית,
הכל ירוק, מלבלב ומתפתח. נראה כי השנה לא יהיו לבתי הספר
התיכוניים תלמידים רבים לכיתות היסוד, בגלל שכר הלימודים הגבוה.
בכיתה של מורי כבר עולם הלימוד 58 ל"י לחודש, בלי התוספת שתיגבה
במהרה. בתנאים אלו יימצאו רק מעלים, שיוכלו להחזיק את בתיהם
בבית ספר תיכון, לפחות בכיתות היסוד.
אשר למצב בכללו, קשה להבין את משחקו של המצרי. ייתכן ואינו
מוכן עדיין וייתכן שחושש הוא מפני המצב הפנימי בארצו. אנו
מכל מקום הפסדנו את המומנט הפסיכולוגי למלחמת מניעה ומעתה
שוב עלינו להיות "ילדים טובים", עד שיוציאו אותנו מכלינו שנית.
כשאני לעצמי, איני מצטער על כך. כי מסכים אני לדעתו של ב.ג. (=בן גוריון) שאמר,
כי שביתת הנשק הרעה ביותר, טובה מבחינות רבות, מן המלחמה הטובה
[עמוד 2]
ביותר. מוטלות עלינו משימות חיוניות אחרות ואין לנו כל סיבה להיות
ששים אלי קרב. ענין משפחת גרסטמן הוא כפי שתיארת אותו. אנשים
אומללים ועלובים. יצחק ויגאל מחזיקים עצמם יפה, אבל האם הרוסה
לגמרי. אנו, כלומר אמא היקרה ואני, מתכננים לעלות אליך באחד
מימי ששי בשבוע ולשוב בשבת. אך על כך עוד נכתוב לך. רצינו לראות
אותך ואת מסגרת חייך. אמא כבר בריאה לגמרי, וזו בשבילה הקלה
עצומה. כי הפחד מפני הכאבים בכל בוקר היה גרוע מן הכאבים
עצמם. אמא אומרת, כי לידה היא קלה יותר.
כתוב לנו לעיתים מלים מספר.
שלך באהבה אבא

שבת –
רב שלומות מוני!
את המכתב הזה אני כותבת בעט ביר(ו) שקבלתי מקולי ואווה
שבאו אתמול. היא בדיוק כמו שלך אלא ב"זהב". רק שאם אתה
זקוק לעטך, בחפץ לב אשיב לך אותו לאחר שזה שמש אותי
כהלכה במשך זמן רב. כאן אין כל חדש בבית יש המון "וינד"
אבל זה לא נורא לפעמים. אתמול היה לנו ערב נחמד באמת.
בתחילה היתה תכנית על יום השואה, יופי! בעקר הקטעים
מתוך שיריו של יצחק כצנלסון "שיר על גטו ורשה שנהרג". זה שיר
נורא מזעזע, אך נפלא. במקרה שזה נמצא אצלכם קרא
ממני קטעים וודאי תהנה מאד. לאחר מכן היה ברור מצב
רוח די עגום אך כאלו בבת אחת החליטו לשנותו והתחילו
[עמוד 3]
לשיר במרץ כזה. ולאחר מכן רקדנו המון. היה באמת יפה.
אחת הסבות היתה בעקר, מפני שהיו מעט חברה. בקצור,
היה שמח. עכשיו נעשות כל ההכנות לקראת יום
העצמאות, בתקוה שיצליח יותר משהצליח בפעמים הקודמות
עכשו עומדת בפני הגדוד בעיה חדשה. שמחה המדריך שלנו
ישנן שמועות שהוא יעזוב. דבר שמרגיז המון חברה ובעקר אותי
מפני שעד כה הוא לא הצליח לעשות בגדוד שום דבר
מעשי מלבד סתם צעקות הוא אף פעם לא היה בא לערבים
שלנו ולא הכיר את החברה שלנו. כך אחרי חופש פסח
החליט לקחת אותנו בידים ואנו הגענו אתנו בערך לעמ(ק)
שוה ועכשו פתאום היא קם ועוזב. אני לא מאמינה
שאלו היה מתאמץ להשחיר אותנו היה בכל זאת נאלץ
(ל)עזוב. בשבילי כל ה"מדריך" שבו חסר ערך כיום
אפילו אם ישאר אצלנו, מפני שמדריך שיודע לברוח
לאחר כשלונות – אינו בגדר מדריך. היא בחור
עצוב, אבל… נראה מה יקרה ובאם באמת יעזוב
לידי מי נפול אנחנו. משום שמצב הגדוד שלנו כל כך
ירוד, שלו דרוש מדריך שיחזיק אותנו ביד קשה ויתמסר
לנו בכל מאודו. אני אסים כי קולי רוצה גם הוא
להוסיף מספר מלים. מסור ד"ש חם לתלמה ובאם יזדמן
לך תן גם לה את המכתב הזה שתדע גם היא מה מתרחש
[עמוד 4]
בגדוד. זה בטח מענין אותה ואולי אפילו יותר
מה שאותך. צדקתי?
כולנו מחכים לך ביום העצמאות.
שלך באהבה
מורי.

למוני שלום!
באנו לכמה ימים לחיפה ולי היתה לראות
אותך פה. בכל אופן הבאתי כבר את המתנה ליום הולדתך
עבור הליקה של(ך) מדמרחק. נדמה לי שאתה יודע להשתמש
בזה.
לפני (ירבעם) גבי נסף מסרה לנו דרישת
שלום ממך. אני כעת רק חולם מזה לקבל כל
כך הרבה כסף ע"י השילומת שאוכל לקנות לי אוטו
ולעשות טיולים בארץ וגם לבקר אצלך. אבל
זה יקח עוד קצ(ד) זמן!
מאוה וממני הכל טוב

שלום לך
קורט

בודו שלי! גם ממני
כל טוב! חבעול (חבל) ששוב לא היתה בבית,
שכל המשפחה ביחד! ושלי כבר הרבה לדבר
איתך, שרשי (שקשה) לחתוב (לכתוב). אז הרבה נשיקות חמות.
מאמא

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: חיפה
תאריך: 14.04.1956

מקבל/ת המכתב

שם: רמון לובראני
מיקום: קיבוץ גונן

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

חיפה, שבת 14.4.56
בני יקירי,
אצלנו בבית וינד "כפול" שמונה, משפחת גוטליב הגיעה אתמול בצהרים,
הרטה באה אחרי הצהרים, ושיחה ערה וסוערת נישאת בחלל. מובן, שאמא
שמחה מאד ובעצם נעים לראות עד כמה קשורות שתי האחיות זו
לזו. מובן שגם מורילי נמצאת באקלים שלה ומוסיפה אף היא
חומר לשיחה. בלקי נשאר בירושלים ועכ' דובי מאושר הפעם. דיברתי
זה עתה עם אילנה חרג בטלפון. היא עומדת לאזור ביום שלישי לגונן
ואת המכתב הזה נמסור לה, בלוית מתנה בשבילך מאת משפחת
גוטליב – מד מרחק למצלמה. אמא סבורה, שידועה לך הטכניקה.
ובכן, תוכל לצלם מעתה ביתר דיוק. מלבד זאת אין כל חדש בבית,
הכל ירוק, מלבלב ומתפתח. נראה כי השנה לא יהיו לבתי הספר
התיכוניים תלמידים רבים לכיתות היסוד, בגלל שכר הלימודים הגבוה.
בכיתה של מורי כבר עולם הלימוד 58 ל"י לחודש, בלי התוספת שתיגבה
במהרה. בתנאים אלו יימצאו רק מעלים, שיוכלו להחזיק את בתיהם
בבית ספר תיכון, לפחות בכיתות היסוד.
אשר למצב בכללו, קשה להבין את משחקו של המצרי. ייתכן ואינו
מוכן עדיין וייתכן שחושש הוא מפני המצב הפנימי בארצו. אנו
מכל מקום הפסדנו את המומנט הפסיכולוגי למלחמת מניעה ומעתה
שוב עלינו להיות "ילדים טובים", עד שיוציאו אותנו מכלינו שנית.
כשאני לעצמי, איני מצטער על כך. כי מסכים אני לדעתו של ב.ג. (=בן גוריון) שאמר,
כי שביתת הנשק הרעה ביותר, טובה מבחינות רבות, מן המלחמה הטובה
[עמוד 2]
ביותר. מוטלות עלינו משימות חיוניות אחרות ואין לנו כל סיבה להיות
ששים אלי קרב. ענין משפחת גרסטמן הוא כפי שתיארת אותו. אנשים
אומללים ועלובים. יצחק ויגאל מחזיקים עצמם יפה, אבל האם הרוסה
לגמרי. אנו, כלומר אמא היקרה ואני, מתכננים לעלות אליך באחד
מימי ששי בשבוע ולשוב בשבת. אך על כך עוד נכתוב לך. רצינו לראות
אותך ואת מסגרת חייך. אמא כבר בריאה לגמרי, וזו בשבילה הקלה
עצומה. כי הפחד מפני הכאבים בכל בוקר היה גרוע מן הכאבים
עצמם. אמא אומרת, כי לידה היא קלה יותר.
כתוב לנו לעיתים מלים מספר.
שלך באהבה אבא

שבת –
רב שלומות מוני!
את המכתב הזה אני כותבת בעט ביר(ו) שקבלתי מקולי ואווה
שבאו אתמול. היא בדיוק כמו שלך אלא ב"זהב". רק שאם אתה
זקוק לעטך, בחפץ לב אשיב לך אותו לאחר שזה שמש אותי
כהלכה במשך זמן רב. כאן אין כל חדש בבית יש המון "וינד"
אבל זה לא נורא לפעמים. אתמול היה לנו ערב נחמד באמת.
בתחילה היתה תכנית על יום השואה, יופי! בעקר הקטעים
מתוך שיריו של יצחק כצנלסון "שיר על גטו ורשה שנהרג". זה שיר
נורא מזעזע, אך נפלא. במקרה שזה נמצא אצלכם קרא
ממני קטעים וודאי תהנה מאד. לאחר מכן היה ברור מצב
רוח די עגום אך כאלו בבת אחת החליטו לשנותו והתחילו
[עמוד 3]
לשיר במרץ כזה. ולאחר מכן רקדנו המון. היה באמת יפה.
אחת הסבות היתה בעקר, מפני שהיו מעט חברה. בקצור,
היה שמח. עכשיו נעשות כל ההכנות לקראת יום
העצמאות, בתקוה שיצליח יותר משהצליח בפעמים הקודמות
עכשו עומדת בפני הגדוד בעיה חדשה. שמחה המדריך שלנו
ישנן שמועות שהוא יעזוב. דבר שמרגיז המון חברה ובעקר אותי
מפני שעד כה הוא לא הצליח לעשות בגדוד שום דבר
מעשי מלבד סתם צעקות הוא אף פעם לא היה בא לערבים
שלנו ולא הכיר את החברה שלנו. כך אחרי חופש פסח
החליט לקחת אותנו בידים ואנו הגענו אתנו בערך לעמ(ק)
שוה ועכשו פתאום היא קם ועוזב. אני לא מאמינה
שאלו היה מתאמץ להשחיר אותנו היה בכל זאת נאלץ
(ל)עזוב. בשבילי כל ה"מדריך" שבו חסר ערך כיום
אפילו אם ישאר אצלנו, מפני שמדריך שיודע לברוח
לאחר כשלונות – אינו בגדר מדריך. היא בחור
עצוב, אבל… נראה מה יקרה ובאם באמת יעזוב
לידי מי נפול אנחנו. משום שמצב הגדוד שלנו כל כך
ירוד, שלו דרוש מדריך שיחזיק אותנו ביד קשה ויתמסר
לנו בכל מאודו. אני אסים כי קולי רוצה גם הוא
להוסיף מספר מלים. מסור ד"ש חם לתלמה ובאם יזדמן
לך תן גם לה את המכתב הזה שתדע גם היא מה מתרחש
[עמוד 4]
בגדוד. זה בטח מענין אותה ואולי אפילו יותר
מה שאותך. צדקתי?
כולנו מחכים לך ביום העצמאות.
שלך באהבה
מורי.

למוני שלום!
באנו לכמה ימים לחיפה ולי היתה לראות
אותך פה. בכל אופן הבאתי כבר את המתנה ליום הולדתך
עבור הליקה של(ך) מדמרחק. נדמה לי שאתה יודע להשתמש
בזה.
לפני (ירבעם) גבי נסף מסרה לנו דרישת
שלום ממך. אני כעת רק חולם מזה לקבל כל
כך הרבה כסף ע"י השילומת שאוכל לקנות לי אוטו
ולעשות טיולים בארץ וגם לבקר אצלך. אבל
זה יקח עוד קצ(ד) זמן!
מאוה וממני הכל טוב

שלום לך
קורט

בודו שלי! גם ממני
כל טוב! חבעול (חבל) ששוב לא היתה בבית,
שכל המשפחה ביחד! ושלי כבר הרבה לדבר
איתך, שרשי (שקשה) לחתוב (לכתוב). אז הרבה נשיקות חמות.
מאמא

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: חיפה
תאריך: 1954-06-19

מקבל/ת המכתב

שם: רמון לובראני
מיקום: קיבוץ גונן

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות