אוֹצָרוֹת
1953 17 במרץ

אליעזר לובראני אומר כי "אבדן אמונתו של הנוער במשימה ההיסטורית ובמבצעיה הוא האסון החמור ביותר שירד עלינו, מאז חורבן בית שני"

אליעזר לובראני חיפה

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

ד"ר אליעזר לובראני היה פעיל ציוני ושליח של התנועה הציונית, עיתונאי, איש רדיו, סופר ומורה. הוא נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה. היה מבוני העיר תל אביב. עשה דוקטורט בלימודי תיאטרון בגרמניה. ידע על בוריין תשע שפות. לובראני חי בירושלים ובחיפה. במכתב זה מביע אליעזר לובראני את מחשבתו על כך ש"אבדן אמונתו של הנוער במשימה ההיסטורית ובמבצעיה הוא האסון החמור ביותר שירד עלינו, מאז חורבן בית שני" הכותב עוסק רבות באכזבתו מהפוליטיקאים ושאינם דואגים לחברה, שהנוער לא מקבל דוגמה אישית ושאין מי שישרת את המדינה. הוא מביע תקווה שבנו וחבריו יהיו מי שיזקפו קומה ויעשו שינוי במצב זה.

ד"ר אליעזר לובראני היה פעיל ציוני ושליח של התנועה הציונית, עיתונאי, איש רדיו, סופר ומורה. הוא נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה. היה מבוני העיר תל אביב. עשה דוקטורט בלימודי תיאטרון בגרמניה. ידע על בוריין תשע שפות. לובראני חי בירושלים ובחיפה. במכתב זה מביע אליעזר לובראני את מחשבתו על כך ש"אבדן אמונתו של הנוער במשימה ההיסטורית ובמבצעיה הוא האסון החמור ביותר שירד עלינו, מאז חורבן בית שני" הכותב עוסק רבות באכזבתו מהפוליטיקאים ושאינם דואגים לחברה, שהנוער לא מקבל דוגמה אישית ושאין מי שישרת את המדינה. הוא מביע תקווה שבנו וחבריו יהיו מי שיזקפו קומה ויעשו שינוי במצב זה.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

בני היקר,
קיבלתי אתמול את מכתבך המובטח, שעורר בי הרהורים נוגים. פני הדור. נתרוצצו
בי רגשות מנוגדים. שמחתי, כמובן, על דבריך הגלויים ועל האימון שהנך
רוחש לי וליכלתי. אלא שהענין הוא רציני יותר. אתה זוכר את פרשת
דינה, בת יעקב? לאחר מעשה שעשה לה שכם בן חמור, אמרו אחיה: "הכזונה
נעשה את אחותנו...?" זהו הדבר, יקירי, מדינת ישראל אינה אשמה. אשמים
הכוחות שמעצבים את דמותה, שנותנים בה את "הטון". אלה שפוערים בלי 
הרף את התהום שבין העם לבין מנהיגיו. אלה שאינם חיים את חיי
העם, אלא בבידוד אולימפי גמור, מתוך ביטחון שהעם משול לחמור
ובכנות: הינו עם עני. אין לצפות לנסים. עלינו להתאזר ולהצטמצם, כדי
שנעבור בשלום על פני שבע השנים הרזות, ואילו התנהגו גם הם כיאות
לעם עני שחי על נדבות – היה העם מבין זאת ומושך בעול מתוך התלהבות
ואמונה. אילו ראה את המופת מלמעלה. אין שאין מופת זה ניתן 
לעם. אדרבא. הצמרת שלנו נסתבכה באורח חיים סנוביסטי ובהלך-רוח
של "אכל ושתה כי מחר נמות...". ומה יעשה הבן ולא יחטא?
מה נדרוש מאת המוני העם, מאת הפקידונים למיניהם, מאת מלחכי
פינכא והקרייריסטים שצצים בכל שטחי חיינו כפטריות. איני יודע עם
בעולם שהיה מוכן לקרבנות גדולים יותר למען רעיון אשר הוא
מאמין בו. נראה נא, כיצד מתעללים בנכונות נפשית זו בועידת המפלגה
שנתקיימה לפני ימים מספר, אמר שרת (=משה משת) כי יש לפנות אל המוני הנוער בארץ.
[עמוד 2]
טוב. ינסה נא לפנות. מה יאמר לנוער? מה יתן לו, מלבד
"ציונות" מן הסוג הנדוש ביותר? מלבד פארזות נדושות שאבד עליהן
הכלח? ואני מאמין באמונה שלמה, כי אבדן אמונתו של הנוער במשימה
ההיסטורית ובמבצעיה הוא האסון החמור ביותר שירד עלינו, מאז
חורבן בית שני. ואיני רואה מוצא מן המצב הזה, אלא אם כן שוב
נזכה לבואו של איש המעלות, משיח או מנהיג, אשר חייו, מחשבותיו
ומנהגו עם הבריות ישמשו מופת. והשעה דוחקת. כי האויבים – מבפנים
ומבחוץ – יסבונו כדבורים. ואין כל סימן לכך, כי איש מאנשי הצמרת
מרגיש בדבר. אין שום דבר מעיד על חרדתם של המנהיגים. מספר
הבוחרים בהם הוא קנה המידה בשבילם. ואינם בודקים, משום מה
עדיין בוחרים בהם.
סלח לי, יקירי, על הדברים הקשים שהשמעתי באזניך. אין אתם
אשמים. אתם נערים טובים וצמאים לאמונה של ממש. וזו אינה ניתנת
לכם. אוהבים אתם את המדינה ואת המולדת – ואין איש שיהפוך
אהבה זו למקור כוחות בנייה והתקדמות. אך אל נא תזהו
את ארצנו ואת מדינתנו עם מחלליה ביודעים ובלא יודעים. אולי 
משתתבגרו אתם, תזדקפו ותיטלו את הענינים לידיכם, ותבעטו
במפלגות כלן – אולי אז נוכל לנשום לרווחה והאדם ייערך לפי ערך
מידותיו ויכלתו ולא לפי עוצם מגרפיו ומרפקיו.
שלום לך, אהובי, ד'שים מכל אוהביך וכלם מצפים לבואך הקרוב.
הבא אספקה, אם תוכל. אתמול היו 3 ביצים. 
שלך תמיד,
אבא

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: חיפה
תאריך: 17.03.1953

מקבל/ת המכתב

שם: רימון לובראני
מיקום: ביה"ס החקלאי כדורי

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

בני היקר,
קיבלתי אתמול את מכתבך המובטח, שעורר בי הרהורים נוגים. פני הדור. נתרוצצו
בי רגשות מנוגדים. שמחתי, כמובן, על דבריך הגלויים ועל האימון שהנך
רוחש לי וליכלתי. אלא שהענין הוא רציני יותר. אתה זוכר את פרשת
דינה, בת יעקב? לאחר מעשה שעשה לה שכם בן חמור, אמרו אחיה: "הכזונה
נעשה את אחותנו...?" זהו הדבר, יקירי, מדינת ישראל אינה אשמה. אשמים
הכוחות שמעצבים את דמותה, שנותנים בה את "הטון". אלה שפוערים בלי 
הרף את התהום שבין העם לבין מנהיגיו. אלה שאינם חיים את חיי
העם, אלא בבידוד אולימפי גמור, מתוך ביטחון שהעם משול לחמור
ובכנות: הינו עם עני. אין לצפות לנסים. עלינו להתאזר ולהצטמצם, כדי
שנעבור בשלום על פני שבע השנים הרזות, ואילו התנהגו גם הם כיאות
לעם עני שחי על נדבות – היה העם מבין זאת ומושך בעול מתוך התלהבות
ואמונה. אילו ראה את המופת מלמעלה. אין שאין מופת זה ניתן 
לעם. אדרבא. הצמרת שלנו נסתבכה באורח חיים סנוביסטי ובהלך-רוח
של "אכל ושתה כי מחר נמות...". ומה יעשה הבן ולא יחטא?
מה נדרוש מאת המוני העם, מאת הפקידונים למיניהם, מאת מלחכי
פינכא והקרייריסטים שצצים בכל שטחי חיינו כפטריות. איני יודע עם
בעולם שהיה מוכן לקרבנות גדולים יותר למען רעיון אשר הוא
מאמין בו. נראה נא, כיצד מתעללים בנכונות נפשית זו בועידת המפלגה
שנתקיימה לפני ימים מספר, אמר שרת (=משה משת) כי יש לפנות אל המוני הנוער בארץ.
[עמוד 2]
טוב. ינסה נא לפנות. מה יאמר לנוער? מה יתן לו, מלבד
"ציונות" מן הסוג הנדוש ביותר? מלבד פארזות נדושות שאבד עליהן
הכלח? ואני מאמין באמונה שלמה, כי אבדן אמונתו של הנוער במשימה
ההיסטורית ובמבצעיה הוא האסון החמור ביותר שירד עלינו, מאז
חורבן בית שני. ואיני רואה מוצא מן המצב הזה, אלא אם כן שוב
נזכה לבואו של איש המעלות, משיח או מנהיג, אשר חייו, מחשבותיו
ומנהגו עם הבריות ישמשו מופת. והשעה דוחקת. כי האויבים – מבפנים
ומבחוץ – יסבונו כדבורים. ואין כל סימן לכך, כי איש מאנשי הצמרת
מרגיש בדבר. אין שום דבר מעיד על חרדתם של המנהיגים. מספר
הבוחרים בהם הוא קנה המידה בשבילם. ואינם בודקים, משום מה
עדיין בוחרים בהם.
סלח לי, יקירי, על הדברים הקשים שהשמעתי באזניך. אין אתם
אשמים. אתם נערים טובים וצמאים לאמונה של ממש. וזו אינה ניתנת
לכם. אוהבים אתם את המדינה ואת המולדת – ואין איש שיהפוך
אהבה זו למקור כוחות בנייה והתקדמות. אך אל נא תזהו
את ארצנו ואת מדינתנו עם מחלליה ביודעים ובלא יודעים. אולי 
משתתבגרו אתם, תזדקפו ותיטלו את הענינים לידיכם, ותבעטו
במפלגות כלן – אולי אז נוכל לנשום לרווחה והאדם ייערך לפי ערך
מידותיו ויכלתו ולא לפי עוצם מגרפיו ומרפקיו.
שלום לך, אהובי, ד'שים מכל אוהביך וכלם מצפים לבואך הקרוב.
הבא אספקה, אם תוכל. אתמול היו 3 ביצים. 
שלך תמיד,
אבא

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: רימון לובראני
מיקום: ביה"ס החקלאי כדורי

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות