יום שני 21.7.58
מוני יקירי,
בעצם, עדיין לא הגיע תור מכתב, אך כיוון שרצינו להעביר
אליך את מכתבה של מורי, הריני מצרף כמה שורות. יחד עם
מכתבה זה הגיע גם מכתב ארוך ומפורט מאת קולי, בו הוא מתאר
את תגובותיה של מורי למראה כל החדש. לדבריו, היא מתנהגת
כבת טובים, ממעטת לדבר, גם אינה מוכיחה כל סימני התפעלות
חיצוניים, אך ניכר בה, כי המראות והחוויות מסעירים את נפשה,
ועדיין לא עיכלה אותם. קולי כבר יגיע ביום חמישי זה, וספק אם
יבוא תחילה לחיפה. אנו מקווים, שיבוא לשבת שאחרי הקרובה,
כלומר ב-1 באוגוסט ויספר לנו פרטים מלאים. אנו חיים כאן ממכתב
למכתב, ויום יום אנו שולחים לה אגרת אוויר. בין הקרחונים – בגובה
5,500 מטרים הרגישה יפה בקור.
אמא חזרה אתמול לעבודה, בשבת הייתה עם משפחת מאיר בים, סמוך
לראש הניקרה, פגשה שם את דני בתר עם חבורת בחורים ובחורות.
אני פגשתי את גרשון, לומד בטכניון ערב, עד שיקבל את הניירות
מקנדה. בבית אין חדש, הכל שקט ושופע געגועים לילדים. השבת
הרציתי בטכניון על ספרו החדש של ס.יזהר "ימי צקלג". ספר
רציני. קרא בו – אם כבר הגיע אליכם. מסור שלום לאביה. אל
תשכח להחזיר לנו את מכתבי מורילי, אנו שומרים עליהם בשבילה.
שלום רב לך יקירי, שלך באהבה, אבא
אמא שולחת את כל אהבתה.

נ.ב. מחר בערב אני מרצה בהגושרים, אם תוכל – בוא.