אוֹצָרוֹת
1959 31 בינואר

אליעזר לובראני מספר על ההלוויה של יוסף שפרינצק ועל האלמנה שדיברה מעל הקבר

אליעזר לובראני חיפה

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ. למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון. מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד. היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בכפר גלים. הוא ידע על בוריין תשע שפות. אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940), הוא נפטר ב 1965. במכתב זה מספר לובראני על ההלוויה של יוסף שפרינצק ועל כך שנתנו לאלמנה לומר

ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ. למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון. מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד. היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בכפר גלים. הוא ידע על בוריין תשע שפות. אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940), הוא נפטר ב 1965. במכתב זה מספר לובראני על ההלוויה של יוסף שפרינצק ועל כך שנתנו לאלמנה לומר דברים על הקבר הפתוח. לדעת לובראני היה זה "חילול השם וחילול האדם כאחד". כמו כן, מספר לובראני על מורילי (מוריה האחות) ועל חבריה.
נושאים: מפורסמים

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

[עמ' 1]
יום שבת, 31.1.59
מוני היקר, יש להניח, שסיימת את הסידרה וכבר את נמצא
במחנה סדיר. אמנם גם כאן אין מזג אוויר נעים כעת ביותר:
גשמים, רוח כפור, ברד. אך לפחות טובה ההרגשה, שאינך עוד
במאהל אלא בתוך בנין כלשהו.
מורילי באה אתמול סמוך לצהרים. עודנה מצוננת קצת, גם
משתעלת. אבל כבר יכולה היא לדבר, ברוך השם! בעבודה
אצלה הכל בסדר, רק ענין הלינה בתל אביב עודנו כרוך בבעיות.
אמש בא אליה עדר שלם, בנות ובנים, אחר יצאו בגשם, אך
חזרה כעבור שעה לערך. כי בחוץ היה באמת מזג אוויר
גרוע משל כלבים. ביום החמישי כעבור שבועיים 12.2,
תיפגשנה אמא ומורי בתל אביב עם אוה וקורט, ילכו
יחד ל"פלסטאף" ובאותו לילה יבואו כלם לחיפה, וישבתו
כאן. אתמול קרה לי משהו מאד בלתי נעים. פגשתי את
הורי איציק לנדשפט, ולתומי שאלתי אותם, אם כבר נתרחש
המאורע המיוחל. אז נודע לי מפיהם, כי ילדה שריקה תינוק
מת. זו מהלומה קשה לכלם. אך הרופאים אומרים, כי
לא נפגעה שריקה, וכי תוכל ללדת ככל שתרצה.
אריאלה, החברה של מורי, עברה קורס מ"כים בהצטיינות
וקיבלה סמל מדריכה. כנראה תיכנס מיד לקורס לקצינות.

[עמוד 2]
ודאי נזדמן גם לך להקשיב לתכניות הראדיו בשני הימים, מאז מותו
של שפרינצאק, ויש להניח שגם לך יצאו מן האף. לא נתברכנו
בחוש המידה – משום כך אין הכוונות הטובות ביותר עושות את
הרושם הרצוי. לשיא חוסר הטעם הגיעו, כאשר מסרו לאלמנה
מיקרופון ליד הקשר הפתוח, ובאמצעותו נפרדה מבעלה. להרגשתי,
יש בכך משום חילול השם וחילול האדם כאחד. ונראה, כי לא 
הרגיש בכך איש האחראים, כיון שגם בחדשות הודיעו על
פרט זה בגאוה מודגשת.... האמנם צריכים כל חיינו, אף
הרגעים האינטימיים ביותר, להיות מוצגים לראוה, בבחינת סינמה
בלאש... אני זוכר את הלוייתם של הרב קוק ושל ביאליק.
כמעט ולא היה כל תכנון וארגון – המונים באו, ללא הבדל מעמדות
וללא חלוקה שורה ראשונה, שנייה וכו לנכבדים. ודוקא משום 
כך לבשו המאורעות צביורון סטירי, ביטאו רגש נאמן.
סלח לי, המאורע מדכא אותי מאד, מעורר בי הרהורים נוגים.
יש בו משום סימפטום מחריד. כתוב לנו, יקירי, שלך באהבה, אבא

מורילי היתה רוצה להיפגש עמך ועם אביה בתל אביב, ביום החמישי
הקרוב. היא תכתוב לך על כך. הנ"ל

שלום לך בודו'. איך אתה מרגיש, אני חשבתי
כל היום אלך [עליך], זה כל כך גשם וכור [קור]!
אני מחכה שאנחנו נשמה [נשמע] ממך! אד אז כל טוב
ונשיקות חמות ממושי

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: חיפה
תאריך: 31.01.1959

מקבל/ת המכתב

שם: רימון לובראני
מיקום: בצבא, לא ידוע

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

[עמ' 1]
יום שבת, 31.1.59
מוני היקר, יש להניח, שסיימת את הסידרה וכבר את נמצא
במחנה סדיר. אמנם גם כאן אין מזג אוויר נעים כעת ביותר:
גשמים, רוח כפור, ברד. אך לפחות טובה ההרגשה, שאינך עוד
במאהל אלא בתוך בנין כלשהו.
מורילי באה אתמול סמוך לצהרים. עודנה מצוננת קצת, גם
משתעלת. אבל כבר יכולה היא לדבר, ברוך השם! בעבודה
אצלה הכל בסדר, רק ענין הלינה בתל אביב עודנו כרוך בבעיות.
אמש בא אליה עדר שלם, בנות ובנים, אחר יצאו בגשם, אך
חזרה כעבור שעה לערך. כי בחוץ היה באמת מזג אוויר
גרוע משל כלבים. ביום החמישי כעבור שבועיים 12.2,
תיפגשנה אמא ומורי בתל אביב עם אוה וקורט, ילכו
יחד ל"פלסטאף" ובאותו לילה יבואו כלם לחיפה, וישבתו
כאן. אתמול קרה לי משהו מאד בלתי נעים. פגשתי את
הורי איציק לנדשפט, ולתומי שאלתי אותם, אם כבר נתרחש
המאורע המיוחל. אז נודע לי מפיהם, כי ילדה שריקה תינוק
מת. זו מהלומה קשה לכלם. אך הרופאים אומרים, כי
לא נפגעה שריקה, וכי תוכל ללדת ככל שתרצה.
אריאלה, החברה של מורי, עברה קורס מ"כים בהצטיינות
וקיבלה סמל מדריכה. כנראה תיכנס מיד לקורס לקצינות.

[עמוד 2]
ודאי נזדמן גם לך להקשיב לתכניות הראדיו בשני הימים, מאז מותו
של שפרינצאק, ויש להניח שגם לך יצאו מן האף. לא נתברכנו
בחוש המידה – משום כך אין הכוונות הטובות ביותר עושות את
הרושם הרצוי. לשיא חוסר הטעם הגיעו, כאשר מסרו לאלמנה
מיקרופון ליד הקשר הפתוח, ובאמצעותו נפרדה מבעלה. להרגשתי,
יש בכך משום חילול השם וחילול האדם כאחד. ונראה, כי לא 
הרגיש בכך איש האחראים, כיון שגם בחדשות הודיעו על
פרט זה בגאוה מודגשת.... האמנם צריכים כל חיינו, אף
הרגעים האינטימיים ביותר, להיות מוצגים לראוה, בבחינת סינמה
בלאש... אני זוכר את הלוייתם של הרב קוק ושל ביאליק.
כמעט ולא היה כל תכנון וארגון – המונים באו, ללא הבדל מעמדות
וללא חלוקה שורה ראשונה, שנייה וכו לנכבדים. ודוקא משום 
כך לבשו המאורעות צביורון סטירי, ביטאו רגש נאמן.
סלח לי, המאורע מדכא אותי מאד, מעורר בי הרהורים נוגים.
יש בו משום סימפטום מחריד. כתוב לנו, יקירי, שלך באהבה, אבא

מורילי היתה רוצה להיפגש עמך ועם אביה בתל אביב, ביום החמישי
הקרוב. היא תכתוב לך על כך. הנ"ל

שלום לך בודו'. איך אתה מרגיש, אני חשבתי
כל היום אלך [עליך], זה כל כך גשם וכור [קור]!
אני מחכה שאנחנו נשמה [נשמע] ממך! אד אז כל טוב
ונשיקות חמות ממושי

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: רימון לובראני
מיקום: בצבא, לא ידוע

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות