[עמ' 1]
מוצאי שבת, 29.6.57
בני יקירי,
לפני שעות מספר היטלתי לתוך תיבת הדואר גלויה
קצרה, כיוון שרציתי להשיב לך מיד לאחר מכתבך
השני. מכתב זה יגיעתך בתוך העטיפה למתנת
יום הולדת אשר תשלח אמא מחר.
ובכן, בני בכורי, תבורך בכל טוב ותראה אושר
כל ימיך. את אשר יכולנו לתת לך ואת אשר מוכן
היית לקבל – נתנו לך וקיבלת. מעתה הכי אתה
עומד על רגליך ושואל את דרכיך. אנו יכולים רק
לעקוב אחריך בחרדת אהבה. גידלנוך שָלֵם עם
עצמך וישר. אלא שמידה אחרונה זו איננה נכס
חיובי בתקופתנו. פרשה ארוכה, 21 שנה. ייתכן,
כי שגינו לפעמים ביחס אליך לחינוכך ולעיצוב
דמותך. אלא שאף שגיאות אלו מקורן בכוונה הטובה
ובאהבה שרוחשים אנו לך. ואף אתה, בן טוב היית
והנך לנו. מעולם לא שיקרנו לך ואף אתה חונכת
ברוח, בה לא היית צריך כלל להימנע מן האמת כלפינו.
וזה הרבה. היה שלום גם להבא, יקירי, מי ייתן ולא
תדע לעולם טעמו של קרע בנפש.
שלך
אבא

[עמוד 2]
מצקלה שלי, אני קצת עצובה
שאני מוכרחה לשלוח את ברכתי
בדרך הזאת. אני מקווה שאתה
קיבלת כבר את החבילה מגוטליבים.
אני מקווה שהנססר זה
בדיוק מה שאתה התכוונת!

מוני יקר!
ברגע זה נודע לי, שמחנה העבודה
שלנו יתקיים בגונן. אנא סדר כך,
שלא תיעדר מהמשך החודש אוגוסט.
האם תלמה תהיה עדיין? איחולי
הלבביים ליום הולדת. היה
שלום מוני יקיר כתוב תכתוב קרובות
ולהתראות בקרוב שלך באהבה
מורי.