[עמ' 1]
יום שני, 14.1.57
בני היקר, שעורי מתחילים היום בשעה יותר
מאוחרת ולכן יש לי פנאי להתפנק בבית
ולכתוב לך כמה שורות. מכתב ממך זה מזמן לא
קיבלנו, פרט לשיחה הטלפונית. אני משער כי
הנך עסוק – אבל העיקר הוא שאתה בריא ושלם.
אתמול היינו ב"מוריה", ראינו סרט לא רע. פגשנו
שם בחורה לויטה מן הראלי, כעת היא חיילת.
כנראה מתמצאת היא בענין הגדוד שלכם ומסרה
לנו, שרבות מבין הבנות שנשתחררו החליטו
לבלי לשוב לגונן. גם רותי –כך אמרה – כבר
יושבת בחיפה. חבל מאד. ודאי תחסרנה
לכם ידים. איך הסתגלו בנות שגב? בענין
חסכון בחשמל הסתדרנו פחות או יותר. מותר
לנו לצרוך 75 ובחודש האחרון צרכנו רק
62 קו"ש. עדין, כי אנו חוסכים מאד. הגינה
שלנו יפה וכל הצמחים מראים אותות חיים.
בימים הקרובים יבוא אחד מתלמידי המומחים
לגזום את הורדים. מה בדבר הסיכויים
לבואך הביתה לחופשה? אנו כלנו בריאים.
מה שלום הבחור הפצוע? כנראה, תצטרכו לוותר
על בשר חזיר בר… לא כתבת לי

[עמוד 2]
מה היתה ההחלטה בדבר ה[…].
מורילי לובשת את הבטלדרס
הירוק שלך. אמא סרגה לה נעלי
[מטה] – אבל זה סוד צבאי. היא
מצחיקה מאד. עובדת על השיעורים
ומקללת בלי הרף. דובי ישן שנת
חורף, מתעורר רק לאכילה, לעשיית
צרכיו ולנביחה. ייתכן ואתחיל בקרוב
קורס נוסף – באחוזה – על הנושא : "התנ"ך
בראי האגדה" – בעיקר בשביל היקים.
היה שלום בני, באהבה, אבא

[הוסף בחלק העליון של העמוד]
ד"ש חם ונשיקות מכל
המשפחה.