[עמ' 1]
מוצאי שבת 27.2.54
בני יקירי,
זה עתה הביאה מרים את מכתבך. בעצם השתעשענו בכל זאת בתקווה, שמא
תופיע לפתע. מכתבך ניחם אותנו במקצת על אכזבתנו מאי בואך, ביחוד
מאחר שהידיעות הכלולות בו – היו קצת יותר מעודדות. אני מתכוון לתוצאות
הבחנים החדשים. אילן וגרי היו השבת כאן – כיצד הם מסתדרים? או שמא
אין הם מקבלים עונשים? אצלנו הכל כרגיל. אמא חזרה ביום רביעי.
נפגשתי עמה לאחר הקורס בבית פבזנר. אמא לא הספיקה לנוח בתל
אביב, כיוון שהייתה מוכרחה [שוכטלן] ובעצם הייתה זקוקה כעת
לכמה ימי חופשה. המשק שלנו מתפתח יפה. השיא: 8 ביצים ליום, מהן 4
מן הזקנות, כלומר כולן מטילות. אנו גאים על כך מאוד ונהנים מן הביצים.
ב"חוגים" הכל בסדר. החברה שבעים רצון וכן גם אני. בריאלי תמיד עצבנות.
והאמצעי היחידי להשתלטות על התלמידים, היא הטלת מורא עליהם: פחד מפני
הערות, נזיפות, ציונים שליליים. אתמול בערב שוב היינו בפנימיה הצבאית. הפעם
לקחתי איתי גם את יצחק מולדבי, כדי שיספר להם על תקופת קצינותו
בצבא התורכי ועל השתתפותו בהגנת תל חי (י"א באדר). אמנם אין הוא
מיטיב לדבר, אך בכל זאת ידע לעורר עניין בקרב הבחורים, שראו בו
את אחד מגיבורי תל חי.
האספקה אוזלת והולכת. אני חושב כי בשבוע הבא שוב יהיה עליי
לקנות מלאי חדש. בדעתי להוציא יום יום את התרנגולות: יום אחד
את הזקנות ולמחרתו את הצעירות. אצל אהרן ורוזה אין חדש. היום היה
היום הבהיר הראשון, לאחר כמה ימי גשמים וקור. גם היום עדיין היה קר.
הראדיו שלנו עודנו אצל יוסקה. נקווה לקבל אותו בשבוע הבא. הקורס בבית
פבזנר יימשך כנראה שלושה חודשים נוספים, וכן נתקשרתי לעירייה לעוד כמה
סדרות הרצאות. אין הקומץ משביע את הארי…. המחירים מאמירים והולכים
ומוכן, שאין המשכורת מספיקה לקיום. לאחותך תיאבון מבורך וגם

[עמוד 2]
חוצפתה גדלה והולכת. המורה לאנגלית כבר גרשה אותה יום אחד
מן הכיתה. אבל היא מביאה תמיד ציונים טובים הביתה.
זהו הכל הפעם. שלחנו לך עם מרים חפיסת שוקולדה.
היה שלום, יקירי, שלך באהבה אבא

[נוסף על ידי האם]
בני היקר, הגעתי בשלום הביתה! בתל-אביב
היה לי זמן יפה, זיזי פינקה אותי מאוד; פגשתי הרבה
אנשים, בקיצור ביליתי זמן טוב. מחר אתחיל כבר בבית חולים.
בובו, שלום וליל מנוחה ונשיקות חמות
ממוש