אלישבע (1888-1949) הייתה משוררת, בת למשפחה נוצרית ברוסיה. בין השנים 1907-1910 התיידדה עם נערה יהודייה, חברה מהגימנסיה, והכירה את משפחתה. היא התחילה לפתח עניין ביהדות ובעולם היהודי, והוקסמה מהרעיון הציוני. על בסיס הגרמנית למדה יידיש בקלות, ולאחר מכן, ב-1913, החלה ללמוד עברית בסיועו של שמעון ביחובסקי (1880-1932), פעיל ציוני ומו"ל. השניים התאהבו ונישאו זה לזו. בעידודו של ביחובסקי היא החלה לכתוב וליצור בעברית, ואת שירה העברי הראשון פרסמה ב-1921. שמעון מצידו הקדיש את שארית חייו לפרסום כתביה. במהלך מסע שהוקדש ליצירתה, בהיותו בן 50, נפטר שמעון במפתיע בקישינב.

דבר הפועלת, בן-טיפוחיה של רחל כצנלסון־שזר, היה ירחון נשים פועלות, שהחל לצאת במרץ 1934 (אדר תרצ"ד), בתחילה כנספח ל"דבר" ולאחר כמה שנים ככתב עת עצמאי. זלמן שזר, מעורכי "דבר" ולאחר מותו של ברל כצנלסון גם עורכו הראשי, היה מעורב מאוד בדבר הפועלת, עודד את פרסומו ופעל למענו. על פי תוכן העניינים שצורף לשנה הראשונה, פורסם מאמר של אלישבע בגליון 11 של השנה הראשונה (25.1.1935).

בעת כתיבת המכתב שהה זלמן רובשוב (לימים: שזר) בארצות הברית. הוא יצא לשם באוקטובר 1934, לאחר שהוכרע בוועד הפועל שאין מי שישווה לו ביכולתו למצוא שפה משותפת עם יהדות אמריקה. שם חזר גם לספסלי האקדמיה, מתוך תקווה אישית להגשים חלום ישן ולהמשיך לתארים מתקדמים יותר, לאחר שפרש מהאוניברסיטה בתום התואר הראשון לשם פעילות ציונית. הנהלת אוניברסיטת קולומביה בניו יורק אישרה לו באותה עת להירשם כסטודנט ולהגיש חיבור שלו בתור עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור בקתדרה לספרות עברית, בתנאי שילמד שני סמסטרים מלאים. הוא נרשם ללימודים בפברואר 1935, למד שם עד מאי ונותר לפעילות ציונית עד אוגוסט – אז נסע ללוצרן, לקונגרס הציוני הי"ט, ומשם חזר ארצה. את הסמסטר השני השלים ב-1936 (זלמן שזר, הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו, עמ' 193-194).

המכתב באדיבות מכון גנזים.