אלעזר שולח הערות ליוסף על ספר הזיכרון לעיירה בלז
סיפור רקע
אלעזר (לוזר) אדלר (1923-2015) נולד וגדל בעיירה בעלז שבמזרח גליציה, שם למד עד פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1939. אז נמלטה המשפחה למזרח פולין, שהייתה תחת שלטון רוסי, ומשם גורשה להרי אורל. לאחר המלחמה חזר אדלר לאירופה, הגיע לאיזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ונעשה פעיל במחנות העקורים. שם הוא ויוכבד אשתו הכירו, התחתנו ומשם עלו ארצה במאי 1948.
יוסף רובין (1913-1978) היה עיתונאי, עורך ומתרגם ספרות מספרדית. נולד בגליציה ובצעירותו היגר לארגנטינה. שם היה מחנך יהודי, ובמקביל היה פעיל ב"פועלי ציון", ופרסם מאמרים עיוניים ביידיש. עלה לארץ עם משפחתו בעלייה ההמונית, ב-1950. ערך ספרים רבים, בהם מספר ספרי זיכרון לקהילות יהודיות שנחרבו בשואה.
בין היתר, ערך רובין את ספר הזיכרון לקהילה היהודית בבֶלז (בעלז: יזכור־בוך / בלז: ספר זכרון, תל אביב תשל"ד/1974). אחד המאמרים העבריים בספר, "פסח בחצר הרבי" (עמ' 169-171), הוא פרי עטו של אדלר, והוא
אלעזר (לוזר) אדלר (1923-2015) נולד וגדל בעיירה בעלז שבמזרח גליציה, שם למד עד פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1939. אז נמלטה המשפחה למזרח פולין, שהייתה תחת שלטון רוסי, ומשם גורשה להרי אורל. לאחר המלחמה חזר אדלר לאירופה, הגיע לאיזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ונעשה פעיל במחנות העקורים. שם הוא ויוכבד אשתו הכירו, התחתנו ומשם עלו ארצה במאי 1948.
יוסף רובין (1913-1978) היה עיתונאי, עורך ומתרגם ספרות מספרדית. נולד בגליציה ובצעירותו היגר לארגנטינה. שם היה מחנך יהודי, ובמקביל היה פעיל ב"פועלי ציון", ופרסם מאמרים עיוניים ביידיש. עלה לארץ עם משפחתו בעלייה ההמונית, ב-1950. ערך ספרים רבים, בהם מספר ספרי זיכרון לקהילות יהודיות שנחרבו בשואה.
בין היתר, ערך רובין את ספר הזיכרון לקהילה היהודית בבֶלז (בעלז: יזכור־בוך / בלז: ספר זכרון, תל אביב תשל"ד/1974). אחד המאמרים העבריים בספר, "פסח בחצר הרבי" (עמ' 169-171), הוא פרי עטו של אדלר, והוא אף נמנה בין חברי המערכת. רובין כתב מבוא כללי שתיאר את דמותה של חסידות בעלז (עמ' 43-98 (עברית), עמ' 99-156 (יידיש)), שכנראה נשלח לעיונו של אדלר, שצירף את הערותיו. מספרי העמודים המצויינים כאן מתייחסים, כנראה, לתדפיס טיוטה. הערה 2 מתייחסת לעמ' 48, הערה 3 – לעמ' 61, הערה 4 – לעמ' 74, הערה 5 – לעמ' 82 (והלאה), הערות 6 ו־7 – לעמ' 84, הערות 8 ו־9 – לעמ' 85, הערה 10 לעמ' 94 והערה 11 לעמ' 98. נראה שההערות אכן נשלחו מאוחר מידי, שכן בספר עצמו לא תוקן על פיהן דבר.
ב-1 בספטמבר פלשו הנאצים לפולין, וכחודש נמשך עד כניעתה של ורשה ומעוזים אחרים. על בלז, עיר קטנה שלא משכה את תשומת הלב, הנאצים דילגו בתחילה, וכך במשך אותו חודש הייתה בלז ללא שלטון: הצבא הפולני נסוג ממנה והצבא הנאצי טרם פלש לתוכה. באותה תקופה שלטה בה מיליציה אזרחית שהורכבה מיהודים ואוקראינים. בהוראתו של הרבי, יהודים נשארו בבלז אך מתוך כוננות לברוח לצד הרוסי של נהר הבוג. בהושענא רבה הגיעו קצינים מהצבא האדום והודיעו שהם עוזבים ושהצבא הגרמני עתיד ליטול את השלטון בעיר. למחרת, בשמיני עצרת, עברו היהודים לסוקאל (Сокаль) שנמצאה בצד השני של הנהר. לאחר שמונה חודשים גורשו משם כל היהודים שלא הייתה להם אזרחות סובייטית, ור' אהרן גורש איתם. לאחר נדודים בין מספר מקומות הוא הגיע לעיר פרמישלן (Перемишляни), שם פגש את אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי (1901-1949), המוזכר כאן בכינויו "ר' מוטלי", שלאחר הפלישה הגרמנית לפולין שלח את אשתו (שהחזיקה באזרחות רוסית) לרוסיה, והוא עצמו החל לנדוד (על פי מאמרו של רובין (עמ' 84-85) והמכתב שלפנינו).
"הרב מטרנפול" המוזכר כאן הוא הרב דוד מנחם מאניש באב"ד (c. 1865 – 1937), רבה של העיר טרנופול (Тернопіль), שהיה חסיד בעלז.
הסיפור שאדלר כותב עליו שאיננו נראה כסיפור אותנטי מופיע במאמרו של רובין (עמ' 94), ולפיו כשהגיעו הרב יצחק הרצוג ויעקב בנו לחלב, בדרכם לשליחות הצלה בטורקיה, מצא יעקב הרצוג את הרבי מבעלז יחד עם עוד 15 יהודים שניצלו מן הנאצים במשטרה הצבאית, כשקצינים אנגליים חוקרים אותם. לשאלתו של יעקב הרצוג את החוקר הראשי מדוע איננו משחרר את הרבי ענה לו הלה שהוא לא משתף פעולה, וכשהרצוג שאל על כך את הרבי ענה לו הרבי שהוא אינו מדבר עם גויים.
בשולי המכתב מוזכר חיים הולצמן כמי שאמור לקבל העתק. הולצמן נמנה על מערכת הספר וכתב מאמר על ההיסטוריה של העיר בלז, שנדפס בתחילת הספר (עמ' 19-28 (עברית), עמ' 29-40 (יידיש)). הוא נפטר לפני צאת הספר לאור.
ארועי התקופה
כתב היד
ב"ה
יום ב' י"ג מר חשון תשל"ג – 1.11.71
ליוסף
שלום רב,
'טוב מאוחר מאשר אף פעם'. קראתי בעיון רב את עבודתך על חסידות בעלזא.
מכיון שנתבקשתי לחוות דעתי, הרי מספר הערות:
1.) הערה כללית: בגשתנו לתת סקירה תמציתית על חסידות בעלז, במסגרת ספר על העיירה שרוב השרידים החיים אתנו היום ולמענם מוצא הספר, השתייכו לתנועה הציונית בעבר, לא יכולים להתעלם מהבעיה המרכזית – מה היה יחסם של אדמורי בעלזא לתנועה וקשה לדרוש ממחבר המאמר שלא יקבע הערכה אישית על מאורעות ואישים.
על אף ידיעתי שכותב המאמר נגש באופן אוביקטיבי להערכת יחסם של אדמורי בעלזא לתנועה הציונית, נראה, לפי עניות דעתי, כי בספר הנצחה לעיירה, המוצא ע"י בני העיר למען כל בני העיר, חייבים להמנע מלהביע דעות והערכות הסטוריות בתחומים הנתונים להערכה אישית, בהתאם להשקפת עולם של אמונה. אין זאת אומרת להעלים דברים. ראוי להביא עובדות שהדורות הבאים ידעו אותן וישפטו בעצמם את האישים שפעלו בהתאם למצפונם והכרתם הדתית. אין להוציא את האישים מהסביבה והדור בהם פעלו.
2.) דף 6: "בשבועות וראש השנה הגיע לרבבה ויותר…" נראה לי כמוגזם. בימי ר' אהרל'ה, הזכורים לי היטב, לא הגיעו אף פעם בקורי החסידים, בימים הנוראים, למספר כזה. בביהכנ"ס לא היתה אפשרות עמידה לקהל גדול כזה.
3.) דף 18: את הסיום של הפרק, אולי כדאי לנסח קצת אחרת: הפסוק "עת לעשות – הפרו תורתך" – "שמש להם סיוע לפעולותיהם" – או בכלל להשמיטו.
4.) דף 29: ר' יששכר דב נפטר בליל שבת כ"ב בחשון תרפ"ז ולא בכ"ד חשון.
5.) שם המשפחה של הרב מטרנפול – באב"ד.
6.) דף 38: הפטרול הגרמני לא הופיע בהושענה רבה. באותו יום באו קצינים מהצבא האדום, הודיעו שהם עוזבים והגרמנים יתפסו את מקומם.
7.) דף 38: לא בהושענה רבה עזבו כל יהודי בעלז, אלא למחרת בשמיני עצרת. ר' אהרל'ה וב"ב עזבו בליל שמיני עצרת אחרי התקפות ברכבת לסוקאל.
8.) דף 39: בעית האזרחות הרוסית. גם אלה שקבלו אזרחות סובייטית – היתה כרוכה בסעיף מיוחד שנקרא סעיף 11 – שאסר על כל הפליטים להתגורר בערים גדולות כגון: לבוב ובאיזורי הספר. בקשר להופעת נציג השלטונות ע"י בית הכנסת בחג השבועות: אבי ז"ל ואני בקרנו אצל ר' אהרל'ה זצ"ל בחג השבועות בסוקאל והייתי נוכח כאשר הופיעו אנשי ה נ.ק.ו.ד ודרשו שהחסידים, שהם פליטים מאיזורי הכבוש הגרמני, יעזבו את סוקאל, מפני שהיא עיר ספר. כמובן שהפקודה כללה גם את אלה שלא קבלו אזרחות סובייטית.
9.) דף 39: ר' מוטלי הצטרף לר' אהרל'ה אחרי כניסת הגרמנים לפרמישלן.
10.) דף 44: "שאינו מדבר עם גויים" – לא נראה לי כספור אוטנטי.
11.) דף 49: כדאי לציין יום פטירתו של ר' אהרל'ה – כ"א פנחס אב תשי"ז.
בידידות וברכה
אדלר
העתק: עו"ד חיים הולצמן.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
ב"ה
יום ב' י"ג מר חשון תשל"ג – 1.11.71
ליוסף
שלום רב,
'טוב מאוחר מאשר אף פעם'. קראתי בעיון רב את עבודתך על חסידות בעלזא.
מכיון שנתבקשתי לחוות דעתי, הרי מספר הערות:
1.) הערה כללית: בגשתנו לתת סקירה תמציתית על חסידות בעלז, במסגרת ספר על העיירה שרוב השרידים החיים אתנו היום ולמענם מוצא הספר, השתייכו לתנועה הציונית בעבר, לא יכולים להתעלם מהבעיה המרכזית – מה היה יחסם של אדמורי בעלזא לתנועה וקשה לדרוש ממחבר המאמר שלא יקבע הערכה אישית על מאורעות ואישים.
על אף ידיעתי שכותב המאמר נגש באופן אוביקטיבי להערכת יחסם של אדמורי בעלזא לתנועה הציונית, נראה, לפי עניות דעתי, כי בספר הנצחה לעיירה, המוצא ע"י בני העיר למען כל בני העיר, חייבים להמנע מלהביע דעות והערכות הסטוריות בתחומים הנתונים להערכה אישית, בהתאם להשקפת עולם של אמונה. אין זאת אומרת להעלים דברים. ראוי להביא עובדות שהדורות הבאים ידעו אותן וישפטו בעצמם את האישים שפעלו בהתאם למצפונם והכרתם הדתית. אין להוציא את האישים מהסביבה והדור בהם פעלו.
2.) דף 6: "בשבועות וראש השנה הגיע לרבבה ויותר…" נראה לי כמוגזם. בימי ר' אהרל'ה, הזכורים לי היטב, לא הגיעו אף פעם בקורי החסידים, בימים הנוראים, למספר כזה. בביהכנ"ס לא היתה אפשרות עמידה לקהל גדול כזה.
3.) דף 18: את הסיום של הפרק, אולי כדאי לנסח קצת אחרת: הפסוק "עת לעשות – הפרו תורתך" – "שמש להם סיוע לפעולותיהם" – או בכלל להשמיטו.
4.) דף 29: ר' יששכר דב נפטר בליל שבת כ"ב בחשון תרפ"ז ולא בכ"ד חשון.
5.) שם המשפחה של הרב מטרנפול – באב"ד.
6.) דף 38: הפטרול הגרמני לא הופיע בהושענה רבה. באותו יום באו קצינים מהצבא האדום, הודיעו שהם עוזבים והגרמנים יתפסו את מקומם.
7.) דף 38: לא בהושענה רבה עזבו כל יהודי בעלז, אלא למחרת בשמיני עצרת. ר' אהרל'ה וב"ב עזבו בליל שמיני עצרת אחרי התקפות ברכבת לסוקאל.
8.) דף 39: בעית האזרחות הרוסית. גם אלה שקבלו אזרחות סובייטית – היתה כרוכה בסעיף מיוחד שנקרא סעיף 11 – שאסר על כל הפליטים להתגורר בערים גדולות כגון: לבוב ובאיזורי הספר. בקשר להופעת נציג השלטונות ע"י בית הכנסת בחג השבועות: אבי ז"ל ואני בקרנו אצל ר' אהרל'ה זצ"ל בחג השבועות בסוקאל והייתי נוכח כאשר הופיעו אנשי ה נ.ק.ו.ד ודרשו שהחסידים, שהם פליטים מאיזורי הכבוש הגרמני, יעזבו את סוקאל, מפני שהיא עיר ספר. כמובן שהפקודה כללה גם את אלה שלא קבלו אזרחות סובייטית.
9.) דף 39: ר' מוטלי הצטרף לר' אהרל'ה אחרי כניסת הגרמנים לפרמישלן.
10.) דף 44: "שאינו מדבר עם גויים" – לא נראה לי כספור אוטנטי.
11.) דף 49: כדאי לציין יום פטירתו של ר' אהרל'ה – כ"א פנחס אב תשי"ז.
בידידות וברכה
אדלר
העתק: עו"ד חיים הולצמן.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?