אמה של שרה מבקשת ששרה תנהג בחג הסוכות בחו״ל על פי הדין המקומי

סיפור רקע
שרה עובדת בארה"ב ואימה רחל בובי פרנקל כותבת לה מייד אחרי ראש השנה. היא כותבת שחג הסוכות נחגג מעט שונה, וששרה תשתדל להתנהג כמו המנהג שם. כלומר, שתקפיד בסוכות לא לעשות מלאכה. בובי מתעניינת גם בשגרת החיים של שרה ומאחלת לה רק טוב. אביה של שרה מצטרף למכתב, מעדכן על רצח מזעזע שקרה בערב ראש השנה במגדל העמק, ועד כמה חשוב לאדם לזכור דווקא את מידותיו הטובות ולא את הרע שניתן ליצור. הוא מאחל שפע של ברכות טובות, ואומר שבתקופה זו קשה להיות רחוקים מהמשפחה, וששרה חסרה להם מאוד.
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת אייגרמן.
שרה היא בתם של נפתלי יוסף אייגרמן ולאה לבית ראנד. משפחת אייגרמן חיה בקיבוץ חפץ חיים. שרה נולדה וגדלה בקיבוץ. עוד בשנות נעוריה החלה להתלבט בנוגע לאמונתה הדתית ובנוגע לחיי הקיבוץ. שרה החליטה לקבל הצעת עבודה
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת אייגרמן.
שרה היא בתם של נפתלי יוסף אייגרמן ולאה לבית ראנד. משפחת אייגרמן חיה בקיבוץ חפץ חיים. שרה נולדה וגדלה בקיבוץ. עוד בשנות נעוריה החלה להתלבט בנוגע לאמונתה הדתית ובנוגע לחיי הקיבוץ. שרה החליטה לקבל הצעת עבודה של הסוכנות היהודית ולעבור לחיות בניו יורק. הוריה הסכימו לכך בתנאי שהיא תמשיך לעסוק בהוראה ותגור אצל חברת משפחה המתגוררת בניו יורק. שרה עבדה בבית ספר דתי במנהטן וזכתה להכיר את העיר המיוחדת.
בניו יורק הכירה שרה את אהרון, שהיה לבן זוגה. הם החליטו להישאר לחיות בניו יורק ולקיים בה אורח חיים שונה מזה ששרה גדלה בו. להוריה של שרה לא היה קל להשלים עם החלטותיה. למרות זאת הם המשיכו להביע את אהבתם לשרה ולאהרון, הקפידו לבקר את הוריו של אהרון בישראל ושמרו על קשר מכתבים הדוק עם בתם וחתנם. שרה לא זנחה את היהדות, אלא מצאה לה מקום אחר בחייה. על בסיס ערכי היהדות שעליהם חונכה בבית היא המשיכה לטייל בעולם, למדה לימודי תואר ביהדות וניהלה חיים יהודיים בניו יורק. שרה ואהרון התגוררו בניו יורק חמש שנים ואז שבו לארץ.
לאה ונפתלי יוסף, הוריה של שרה, נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח מן הנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של 'הנוער האגודתי' – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים – שש בנות ובן. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית וחרוצה, שנפטרה בטרם עת בגיל 35. זו הייתה טראומה גדולה למשפחתה ולקיבוץ. לימים נשא נפתלי יוסף את חברת המשפחה בובי רחל פרנקל לאישה, ונולדו להם שני ילדים. במשך השנים הרבו נפתלי יוסף ולאה, ובהמשך נפתלי יוסף ובובי רחל, לכתוב מכתבים לילדיהם. מלבד חשיבותם ההיסטורית יש למכתבים של משפחת אייגרמן משמעות רבה בעבור המשפחה, שכן רוב הילדים לא זכו להכיר לעומק את אופייה של אימם.
את המכתב תרמה לפרויקט אוצרות שרה ברטל.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמוד 1]
ב"ה
יום ב ג' תשרי תשל"ג
11.9.72
שורי שלו' [שלום] וברכה ושנה טובה! לאי"ט [לאורך ימים טובים]
את השנה החדשה אני רוצה להתחיל עם המכתב
שלך, קודם כל מזל טוב לבת של רבקה. חוץ מזה אני לא כתבתי
לך ממש לפני ר"ה [ראש השנה] מפני שאבא כתב בשמי. גם ככה אני מאחלת לך
כל כל טוב. אני מקווה שהתפללת טוב ושכל התפילות שלך
ושלנו יישמעו לטובה. איך הי-ה החג בחו"ל? בר"ה [בראש השנה] אין הבדל
וגם לא ביום הכיפור. אבל בסוכות את צריכה לדעת שיש
הרבה הבדלים. להם יש יום יותר. אני הלכתי גם תמיד לתפילה
אבל מתפללים קצת אחה [אחרת] קודם זה חולה"מ [חול המועד] ובסוף זה כבר יום
חול. אבל בשבילך באופן רשמי את צריכה להתנהג כמו שמה.
ז.א [זאת אומרת] באופן רשמי אל תעשי שום מלאכה. הזכרת נשמות אני
חושבת זה ביום שבת גם אצלכם, שמחת תורה זה היום האחרון,
השנה התחלה שנת שמיטה, את שמעת מזה באמריקה?
את ראית כבר את דוד יערי? שלחנו לך איזה מתנה קטנה ובנייר
של זה אבא כתב מכתב ,השוקולד לא מעושרת. חוץ מזה רציתי
הרבה לדעת. איך את מסתדרת בעבודה? איך הדרך לשמה?
אני מקוה שאת שבעת רצון. הדרך דאי [וודאי] ארוכה. את המידות
של אבי שכחתי לקחת הוא כבר יושן [ישן]. מחר יש שוב סליחות.
כאן אין חדשות. אנחנו חשבנו אחרי ראש השנה לשמוע מרחל משהוא
חדש אבל כבר עבר הצום ועוד אין טלפון. שורי תצומי, טוב
כלכם וכל טוב. אבא רוצה לכתוב, בגלל זה ד"ש חם וגמר טוב
באהבה שלך אמא. ובכן אבא כותב, אני מקוה שקיבלת את המכתבים
שלנו. יקים כמונו בעצם היו צריכים לסמן את המכתבים עם מספרים. לצערנו קיבלנו תזכורת
לר"ה [לראש השנה] כדי שנתפלל בכונה. מי יודע אם אי פעם נדע מה באמת קרה על האדמה הארורה הזאת.
הערב שמענו ברדיו מילים מזעזעים של דר. פלוסר. הוא ממש בכה. בליל ראש השנה רצחו במגדל העמק
חייל עולה חדש מרוסי' [מרוסיה]. מי האמין בחלומותיו הרעים ביותר שכדבר כזה אפשר שיקרה בארץ ישראל, זה
מעיק על הלב יותר מכל. וכואב שהנוער שלנו שבוודאי מוכשרת [מוכשר] וגם אנחנו מבוגרים מבטלים את
זמננו ואת הכשרונות שלנו על שטויות ועל ריב פנימי בזמן שהכל סביבנו צועק למילה טובה, לדוגמה אישית
למסירות נפש, ח"ו [חס וחלילה] שאנו מכרנו את המחר בעד נזיד עדשים של היום. מזדקנים, אני מרגיש צעיר
דוקא, אבל המחשבות מזדקנות, נעשות יותר חכמות, ואמנם אין לנו על מה להישען אלא על
אבינו שבשמיים, אבל לנו, לכולנו, יעוד, ואנחנו פשוט לא שומעים לקול הפנימי שלנו, קשה מאוד
לחיות בזמנים כה גדולים. אסור להתייאש, ח"ו [חס וחלילה]. ב"ה יש הרבה כוחות צעירים, מאמינים גדולים,
ובע"ה יבוא זמן ורעבים יהיו לשמוע דבר ה'. חבל רק שבמשק שלנו אין מי שישפיע. ולנו
כואב במיוחד ששושי ח"ו [חס וחלילה] תושפע מהנוער כאן. אולי תכתבי לה פעם על כל הדברים האלה.
בשבילה בודאי הי' [היה] טוב אם היתה עוזבת את המשק אולי לגייטסהד או לשם. וגם אבי
שה' יעזור שיהי' [שיהיה] יהודי טוב. את בוודאי מבינה עכשיו מה שהנה יכולים לעשות פו [פה] במשק,
אם היינו מכניסים כל כוחותינו לבנות ב"ס [בית ספר] ראוי לשמו וישיבה תיכונית ומשהו דומה.
דווקא החוגים שלנו מבחינה רוחנית עלו בהרבה ואצלנו עם עליית רמת החיים
[עמוד 2]
קשה לראות התקדמות גם בענייני רוח. היינו עם אבי לפני ר"ה [ראש השנה] בתל אביב באחוד. לנו יש
רושם שיותר מועיל הי' [היה] לשלוח לשם את המורות או את המטפלות. השבוע הם הבטיחו לנו לשלוח
את תוצאות הבדיקות אבל כבר אמרו לנו שהוא מוסיקלי ויש לו קצב וחלומו התוף התקרב.
דברתי בר"ה עם קרו, שימריץ את העסק. שני הימים הראשונים בשנה החדשה עברו כאן בשקט.
שני ימים כאלה נותנים הרגשה עד כמה יפה היה יכול להיות העולם, כשהאנשים היו מסתכלים
מעט יותר לתוך תוכם והיו משתדלים להבין שלא לרצה נוצרנו, אבל מה עסיק [מה אני מעסיק] אותך עם
מחשבות עשרת ימי תשובה שלי. אני מרגיש את עצמי לפעמים כל כך בודד ותוה [ותוהה] על עצמי והייתי
רוצה לדעת איפו [איפה] אני. השנה תקעתי רק ביום שני. די טוב. אבי מדד עם שעון את אורך
התקיעה הגדולה. היום היתי בירושלים אבל לא נכנסתי למנדלבוים. רבקה נמצאת אצלם,
היא נחמדה מאוד ואנו מקווים לראותה גם אצלנו. נסעתי מקריית ענבים הביתה עם חבר מגינגר.
אביו היה חבר טוב שלי ונהרג באיטליה אז בשליחות בתאונת דרכים, וחבר מנתניה שניהם גנטיקאים.
אכלנו בבית מרגוע צהריים והמשכנו לביקורים בסביבה. ואתה שומע איך שהם מדברים מה שעשו
בראש השנה, אפשר להשתגע, לא מנוחה, ולא תפילה ועל חשבון הנפש, אין מה לדבר. נו אני לא רוצה
להתחיל מחדש. שרה, הרבה הרבה את בודאי חושבת ודוקא בימים אלה, להיות בנכר זו הרגשה
מאוד קשה יש דברים שאין להם שום תחליף, ולנו את חסרה מאוד, עם שאנו יודעים שהרבה לא
ישתנה ששוב נהי' [נהיה] ביחד בע"ה, אבל נפשנו קשורה בנפשך וברכותינו הטובות מלוות אותך והיינו
רוצים לראותך מאושרת בכל דרכך. יהיו הימים הגדולים גם לך ימים של חשבון הנפש,
ואנו תפילה שהקב"ה יעזור לך למצוא את דרך האמת שתזכי לבנות בית לתפארת
עם ישראל. כל טוב לך וגמר טוב. שלך אבא.
אנו נשתדל לכתוב עוד לשושי ולאלפרד. בינתיים תמסרי להם ד"ש לבבית וגמר
טוב, להם לילדים ולכל המשפחה. תודה גם ממני. תודה!
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
[עמוד 1]
ב"ה
יום ב ג' תשרי תשל"ג
11.9.72
שורי שלו' [שלום] וברכה ושנה טובה! לאי"ט [לאורך ימים טובים]
את השנה החדשה אני רוצה להתחיל עם המכתב
שלך, קודם כל מזל טוב לבת של רבקה. חוץ מזה אני לא כתבתי
לך ממש לפני ר"ה [ראש השנה] מפני שאבא כתב בשמי. גם ככה אני מאחלת לך
כל כל טוב. אני מקווה שהתפללת טוב ושכל התפילות שלך
ושלנו יישמעו לטובה. איך הי-ה החג בחו"ל? בר"ה [בראש השנה] אין הבדל
וגם לא ביום הכיפור. אבל בסוכות את צריכה לדעת שיש
הרבה הבדלים. להם יש יום יותר. אני הלכתי גם תמיד לתפילה
אבל מתפללים קצת אחה [אחרת] קודם זה חולה"מ [חול המועד] ובסוף זה כבר יום
חול. אבל בשבילך באופן רשמי את צריכה להתנהג כמו שמה.
ז.א [זאת אומרת] באופן רשמי אל תעשי שום מלאכה. הזכרת נשמות אני
חושבת זה ביום שבת גם אצלכם, שמחת תורה זה היום האחרון,
השנה התחלה שנת שמיטה, את שמעת מזה באמריקה?
את ראית כבר את דוד יערי? שלחנו לך איזה מתנה קטנה ובנייר
של זה אבא כתב מכתב ,השוקולד לא מעושרת. חוץ מזה רציתי
הרבה לדעת. איך את מסתדרת בעבודה? איך הדרך לשמה?
אני מקוה שאת שבעת רצון. הדרך דאי [וודאי] ארוכה. את המידות
של אבי שכחתי לקחת הוא כבר יושן [ישן]. מחר יש שוב סליחות.
כאן אין חדשות. אנחנו חשבנו אחרי ראש השנה לשמוע מרחל משהוא
חדש אבל כבר עבר הצום ועוד אין טלפון. שורי תצומי, טוב
כלכם וכל טוב. אבא רוצה לכתוב, בגלל זה ד"ש חם וגמר טוב
באהבה שלך אמא. ובכן אבא כותב, אני מקוה שקיבלת את המכתבים
שלנו. יקים כמונו בעצם היו צריכים לסמן את המכתבים עם מספרים. לצערנו קיבלנו תזכורת
לר"ה [לראש השנה] כדי שנתפלל בכונה. מי יודע אם אי פעם נדע מה באמת קרה על האדמה הארורה הזאת.
הערב שמענו ברדיו מילים מזעזעים של דר. פלוסר. הוא ממש בכה. בליל ראש השנה רצחו במגדל העמק
חייל עולה חדש מרוסי' [מרוסיה]. מי האמין בחלומותיו הרעים ביותר שכדבר כזה אפשר שיקרה בארץ ישראל, זה
מעיק על הלב יותר מכל. וכואב שהנוער שלנו שבוודאי מוכשרת [מוכשר] וגם אנחנו מבוגרים מבטלים את
זמננו ואת הכשרונות שלנו על שטויות ועל ריב פנימי בזמן שהכל סביבנו צועק למילה טובה, לדוגמה אישית
למסירות נפש, ח"ו [חס וחלילה] שאנו מכרנו את המחר בעד נזיד עדשים של היום. מזדקנים, אני מרגיש צעיר
דוקא, אבל המחשבות מזדקנות, נעשות יותר חכמות, ואמנם אין לנו על מה להישען אלא על
אבינו שבשמיים, אבל לנו, לכולנו, יעוד, ואנחנו פשוט לא שומעים לקול הפנימי שלנו, קשה מאוד
לחיות בזמנים כה גדולים. אסור להתייאש, ח"ו [חס וחלילה]. ב"ה יש הרבה כוחות צעירים, מאמינים גדולים,
ובע"ה יבוא זמן ורעבים יהיו לשמוע דבר ה'. חבל רק שבמשק שלנו אין מי שישפיע. ולנו
כואב במיוחד ששושי ח"ו [חס וחלילה] תושפע מהנוער כאן. אולי תכתבי לה פעם על כל הדברים האלה.
בשבילה בודאי הי' [היה] טוב אם היתה עוזבת את המשק אולי לגייטסהד או לשם. וגם אבי
שה' יעזור שיהי' [שיהיה] יהודי טוב. את בוודאי מבינה עכשיו מה שהנה יכולים לעשות פו [פה] במשק,
אם היינו מכניסים כל כוחותינו לבנות ב"ס [בית ספר] ראוי לשמו וישיבה תיכונית ומשהו דומה.
דווקא החוגים שלנו מבחינה רוחנית עלו בהרבה ואצלנו עם עליית רמת החיים
[עמוד 2]
קשה לראות התקדמות גם בענייני רוח. היינו עם אבי לפני ר"ה [ראש השנה] בתל אביב באחוד. לנו יש
רושם שיותר מועיל הי' [היה] לשלוח לשם את המורות או את המטפלות. השבוע הם הבטיחו לנו לשלוח
את תוצאות הבדיקות אבל כבר אמרו לנו שהוא מוסיקלי ויש לו קצב וחלומו התוף התקרב.
דברתי בר"ה עם קרו, שימריץ את העסק. שני הימים הראשונים בשנה החדשה עברו כאן בשקט.
שני ימים כאלה נותנים הרגשה עד כמה יפה היה יכול להיות העולם, כשהאנשים היו מסתכלים
מעט יותר לתוך תוכם והיו משתדלים להבין שלא לרצה נוצרנו, אבל מה עסיק [מה אני מעסיק] אותך עם
מחשבות עשרת ימי תשובה שלי. אני מרגיש את עצמי לפעמים כל כך בודד ותוה [ותוהה] על עצמי והייתי
רוצה לדעת איפו [איפה] אני. השנה תקעתי רק ביום שני. די טוב. אבי מדד עם שעון את אורך
התקיעה הגדולה. היום היתי בירושלים אבל לא נכנסתי למנדלבוים. רבקה נמצאת אצלם,
היא נחמדה מאוד ואנו מקווים לראותה גם אצלנו. נסעתי מקריית ענבים הביתה עם חבר מגינגר.
אביו היה חבר טוב שלי ונהרג באיטליה אז בשליחות בתאונת דרכים, וחבר מנתניה שניהם גנטיקאים.
אכלנו בבית מרגוע צהריים והמשכנו לביקורים בסביבה. ואתה שומע איך שהם מדברים מה שעשו
בראש השנה, אפשר להשתגע, לא מנוחה, ולא תפילה ועל חשבון הנפש, אין מה לדבר. נו אני לא רוצה
להתחיל מחדש. שרה, הרבה הרבה את בודאי חושבת ודוקא בימים אלה, להיות בנכר זו הרגשה
מאוד קשה יש דברים שאין להם שום תחליף, ולנו את חסרה מאוד, עם שאנו יודעים שהרבה לא
ישתנה ששוב נהי' [נהיה] ביחד בע"ה, אבל נפשנו קשורה בנפשך וברכותינו הטובות מלוות אותך והיינו
רוצים לראותך מאושרת בכל דרכך. יהיו הימים הגדולים גם לך ימים של חשבון הנפש,
ואנו תפילה שהקב"ה יעזור לך למצוא את דרך האמת שתזכי לבנות בית לתפארת
עם ישראל. כל טוב לך וגמר טוב. שלך אבא.
אנו נשתדל לכתוב עוד לשושי ולאלפרד. בינתיים תמסרי להם ד"ש לבבית וגמר
טוב, להם לילדים ולכל המשפחה. תודה גם ממני. תודה!
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?