יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם אמנון חביב כותב מקורס מכ״ים ומתעניין בשלום בני המשפחה
סיפור רקע
אמנון חביב, בן ראשון לציון, כותב למשפחתו מקיבוץ דליה, שם הוא משתתף בקורס מ"כים של הפלמ"ח לקראת הצטרפותו לחבריו הלוחמים בנגב. הוא מתעניין בשלום בני המשפחה ובהתקדמות פעילותו של אביו זרובבל, העושה בשליחות גיוס כספים מטעם היישוב בקהילות היהודיות בדרום אמריקה, ומבכה את מות 17 הלוחמים שיצאו לפעולת נקם על הפגיעה בתחבורה היהודית לעטרות. הקבוצה, תחת פיקודו של סרן נועם גרוסמן, הוקפה והותקפה על ידי מאות ערבים, וחבריה המשיכו בקרב עד נשימתם האחרונה.
מקור המכתב: הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
התמונה באדיבות המשפחה.
מקור המכתב: הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
התמונה באדיבות המשפחה.
ארועי התקופה
כתב היד
יום שלישי, כ"ח אדר א'. 9.3.48
יקירַי!
מונח לפני המכתב הראשון שקבלתי מכם בצרוף
מכתבו של אבא, לאחר שקבל את הידיעה על מות הדוֹד
אלישע ז"ל. מתאר אני לעצמי איך קבלת אמא את המכתב
הזה וכמה דמעות שפכת עליו, כי אם אני "הקשה"
שביננו זועזעתי ממנוּ, על אחת כמה וכמה את, הרגשנית
והדואגת. התפלאתי על כי עדין לא עבר אבא לבואנוס
אירס כי הלא לפי מכתביו הקודמים היה כבר צריך לעבֹר
מזמן. חושבני שעם הגיעכם מכתב זה כבר ישנם בידכם
כמה מכתבים יותר מאוחרים מאבא ואולי בדרך, כבר
נמצא מכתב עבורי בצרוף מכתב ממנו. אנא
המשיכו לשלֹח את מכתביו ואם יש מאמר בעתון שלחו
לי את המאמר, כי איני רואה כאן את "הבֹקר".
חושבני כי עוד היום אכתֹב גם לאבא (מכתב אחד כבר
שלחתי). ומה אצלכם? תרצה כותבת שהבדיקה אצלה
העלתה "אמבות" והיא שוכבת ומקבלת זריקות. מקוה
אני שכבר הבראת תרצה וחזרת ללמודים. ומה עם
רם? אנא כתֹב ואפילו איזה מילים אם אין לך זמן לכתֹב
מכתב ארוך. בצער רב שמענו כאן את הידיעה על נפֹל
ה 17 ברמאללה ביניהם נעם גרוסמן. כאן נמצאים הרבה
מחבריו והדבר השפיע קשה מאֹד. לעומת זאת שמחתי למקרא
הידיעה על משפטו של אורי מאירוביץ ה"עריק". דומני
כי פסק הדין עדין אינו מספיק. אולם בינתים קראתי שהתבטל
פסק הדין. מדוע? האם בגלל התערבות אנשי הימין
או אולי מצאו כי הפסק אינו צוֹדק? כתבו על הכל.
אצלנו הכל בסדר. הזמן עובר מהר, אולי מפאת
העבודה המרובה, אולם בכל זאת מצפים אנו לסוף, כי
קשה בימים אלה לשבת במקום כזה ולשמֹע על כל הנעשה,
אף כי מעשינו כאן אינו פחות חשוב מכל ענין אחר ברגע
זה ואולי עוד עולה בחשיבותו על כל שאר הדברים. אולם
הרגשות אינם מתחשבים בזה והצפיה לסוף גדולה.
אסים הפעם כי ברצוני עוד לכתב לאבא
כדי שהמכתבים יצאו מחר עם הדאר ההולך.
שלום וד"ש לכל הקרובים
משלכם אוהבכם
אמנון
