רבקה כותבת לאסתר אחותה, שלומדת באנגליה, ומעדכנת אותה בחדשות –היא קיבלה הצעה להתלוות לחיה, דודתה, ולילדיה בשוויץ בזמן שחיה תעבור ניתוח. רבקה מבקשת מאסתר שלא תעדכן עדיין את החברות במשק. התוכנית איננה סופית, אך רבקה והוריה מתרגשים מהמחשבה שרבקה תהיה קרובה לאחותה. מלבד זאת רבקה מספרת כי היא מרוצה מאוד מהיותה מורה של 36 בנים בכיתה א'.
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת אייגרמן.
האחיות רבקה ואסתר הן בנותיהן של לאה לבית ראנד ונפתלי יוסף (יוסל) אייגרמן. לאה ונפתלי יוסף נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח מהנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של "הנוער האגודתי" – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית וחרוצה, שנפטרה בטרם עת בגיל 35. זו הייתה טראומה גדולה למשפחתה ולקיבוץ. לימים נשא נפתלי יוסף את חברת המשפחה בובי רחל פרנקל לאישה, ונולדו להם שני ילדים משותפים. במשך השנים הרבו נפתלי יוסף ולאה, ובהמשך נפתלי יוסף ובובי רחל, לכתוב מכתבים לילדיהם. גם בני משפחה אחרים כתבו מכתבים. רבים מן המכתבים שנשמרו הם מכתבים שנשלחו לאסתר, בתם של לאה ונפתלי יוסף, בשנים שבהן היא למדה באנגליה. אסתר, שנולדה בשנת 1945, נסעה בין השנים 1964-1966 ללמוד בסמינר חרדי לבנות בעיר גייטסהד (Gateshead), שמנהלו היה הגיס של בובי רחל פרנקל. אסתר נהנתה בשנות הלימודים: למדה את השפה האנגלית, הכירה את קרובי המשפחה שגרו באירופה, ומשנה לשנה התחזקה בשמירת מצוות. ואולם, לצערה, מצבה הכלכלי היה קשה, והאחים שחיו בישראל שלחו לה כסף להוצאותיה. גם קרובי משפחה אחרים שלחו את בנותיהם לגייטסהד, ואסתר הידקה את הקשרים עם המשפחה, הוזמנה לארוחות משפחתיות, לחגים ולשבתות. לאחר לימודיה חזרה לארץ, החלה לעבוד כמזכירה ושודכה ליצחק קמפה, בחור ישיבה מבית חלקיה, מושב סמוך לחפץ חיים. משפחת קמפה עברה לגור בבני ברק ובהמשך בתפרח. למרבה הצער חלתה אסתר במחלת כבד, עברה השתלה שהעניקה לה עוד כמה שנים טובות, אך נפטרה בטרם עת. את אסופת המכתבים תרמה לפרויקט אוצרות אחותה רחל שנרב.