אפרים ויהודית חולקים את תובנותיהם בנוגע לשיפוטיות של הקהילה הסובבת אותם

סיפור רקע
אפרים מרגיע את יהודית שמה שהיא מאתרת איננו נורא כל כך. יהודית חשה שמסתכלים עליה ובוחנים את אורח חייה בשל ריחוקה מאפרים, והוא מסביר לה שהדיבור של אנשים על אחרים הוא דבר טבעי, ולפעמים באמת קשה למצוא את הגבול בין רכילות לבין דיבור כזה. הוא מעודד אותה לחיות את חייה כפי שהיא מבינה. אפרים מתאר את סדר יומו החל משעה ארבע וחצי בבוקר, את העבודה הקשה ואת הבדידות ומביע שוב את געגועיו אליה.
אפרים טיקטין נולד בליטא בשנת 1913. בעודו ילד היגרה משפחתו לארצות הברית לעיר דטרויט, שם היה אפרים ממייסדי קן השומר הצעיר ופעיל בו. בסתיו 1933 עלה אפרים לארץ והצטרף לגרעין "בניר" בחדרה. כשנה לפני העלייה להתיישבות של הגרעין בג'וערה נשלח אפרים להכשרה במטעים של משמר העמק, וכאשר הוקם עין השופט היה לרכז המטעים בקיבוץ. את המכתבים האלה הוא כותב בשנים 1936–1937 ליהודית
אפרים טיקטין נולד בליטא בשנת 1913. בעודו ילד היגרה משפחתו לארצות הברית לעיר דטרויט, שם היה אפרים ממייסדי קן השומר הצעיר ופעיל בו. בסתיו 1933 עלה אפרים לארץ והצטרף לגרעין "בניר" בחדרה. כשנה לפני העלייה להתיישבות של הגרעין בג'וערה נשלח אפרים להכשרה במטעים של משמר העמק, וכאשר הוקם עין השופט היה לרכז המטעים בקיבוץ. את המכתבים האלה הוא כותב בשנים 1936–1937 ליהודית קוצר, חברתו, ולימים אשתו. הוא מתאר בהם את הנעשה במשמר העמק, את העבודה החקלאית ואת הגעגועים העזים אליה.
ב־4 באפריל 1938 בדרכם חזרה מעבודתם לג'וערה, נרצחו אפרים טיקטין וחברו אליעזר קרונגולד בידי ערבים. אפרים, שהיה בן 25 במותו נטמן בקבר אחים בעין השופט. הוא הניח אחריו הורים ואחות ואת אשתו יהודית, שילדה אחרי מותו את בנו – אפרים.
ארועי התקופה
כתב היד
משמר העמק
יום שלישי
[עמוד 1]
יהודית שלום רב!
לפי מכתבך האחרון אפשר להכיר שאת
עובדת כבר בבית, ויש לך הרבה זמן לחשוב
על כל מיני דברים, לפעמים גם לא נחוצים
בהחלט. אינני מאמין שהדבר הוא כל כך
נורא כמו שאת מתארת. העובדה שמדברים
ומביטים על אורח חייך היא אולי נכונה
אבל האם רק עליך מסתכלים ומדברים, הרי
כל חבר אחר בקבוץ הוא גם כן נושא
להסתכלויות ובקורת, ואינני יודע אם זה תמיד
דבר כה שלילי זה הכול תלוי איך ומתי,
הרי גם אנו לפעמים אוהבים לשבת ולשוחח
על כל מיני דברים וכך נוהגים בכל חברה.
אני יודע שגם פה בזמן העבודה אנחנו מדברים כל
מיני דברים על אנשים ומעבירים את כל אחד
תחת שבט הבקורת, ולפעמים קשה באמת
למצוא את הגבול מבין זה ובין רכילות.
בכל אופן זה לא צריך לעכב אותך מלחיות
את חייך כפי שאת מבינה, אם יש באמת
בחיים האלו משום חשיבות עבורך, ואם אין
[עמוד 2]
הרי את לא מפסידה כלום. הנה אני, נניח,
הנני במצב יותר נוח, אותי אין הרבה
מי שישגיחו עלי ועלי מעשי ובכל זאת אינני
מוצא לנכון מבחינה שלי לחיות באיזה אופן
אחר משאני חי, ואני גם חיי חיים מבודדים
אולי עוד יותר מאתך ואני לא סובל מזה כל
כך הרבה.
תדעי לך יהודית שתמיד יש אנשים אשר
מבלים את זמנם באופן רציונלי ותועלתי ואנשים
אשר מעוררים סביבם הרבה רעש ומבטלים את
זמנם על כלום. איך אומרים, המטבע הזולה
תמיד דוחפת את רגלי המטבע היקרה. דוקא
האנשים האלה הרבה אנשים מקנאים בהם
ורואים את כל התוכן בחייהם.
אני בזמן האחרון עובד קשה. אני קם
בארבע וחצי בבוקר ועובד בגפור, עבודה קשה
מאד וגם עיני סובלות מזה. בזה עובדים
רק עד עשר ומעשר אני עובד יחד עם
כולם וגומר שעה וחצי יותר מוקדם בערב.
דוקא ישנם עכשיו עבודות חשובות מאד
[עמוד 3]
מדללים את האשכולות של הגפן, קושרים
ומורידים ענפים. ישנה עבודה רבה מאד.
אני הולך מוקדם לישון, ומבלה מעט
מאד בין אנשים. אני מכתיב מאמרים ביומן
שלי. בחדר אצלנו די נעים, היחסים הם
אידיאליים.
אם יצחק יסע לפני שאחזור תבקשי
בשמי את הכתובת שלהם בתל-אביב. יתכן
שארצה לשלוח משהו על ידם, אם כי
מאד לא נעים שרחל תצטרך לבוא אלינו
לבית, אינני רוצה להנחיל נצחון כזה לאמי.
תמסרי לו בשמי דרישת שלום.
אני מקווה שידעת מה לענות לפוקס
ולהצדיק אותי. אני באמת בבקור הבא אבוא
לבקר אותו.
למה לא כתבת לי מתי מתקיימת השיחה
ע"ד [על דבר] ההתישבות. וגם אם החליטו כבר על התקציב,
שלום רב לך ונשיקות. תדרשי בשלום
כל האנשים השואלים עלי.
שלך אפרים.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
משמר העמק
יום שלישי
[עמוד 1]
יהודית שלום רב!
לפי מכתבך האחרון אפשר להכיר שאת
עובדת כבר בבית, ויש לך הרבה זמן לחשוב
על כל מיני דברים, לפעמים גם לא נחוצים
בהחלט. אינני מאמין שהדבר הוא כל כך
נורא כמו שאת מתארת. העובדה שמדברים
ומביטים על אורח חייך היא אולי נכונה
אבל האם רק עליך מסתכלים ומדברים, הרי
כל חבר אחר בקבוץ הוא גם כן נושא
להסתכלויות ובקורת, ואינני יודע אם זה תמיד
דבר כה שלילי זה הכול תלוי איך ומתי,
הרי גם אנו לפעמים אוהבים לשבת ולשוחח
על כל מיני דברים וכך נוהגים בכל חברה.
אני יודע שגם פה בזמן העבודה אנחנו מדברים כל
מיני דברים על אנשים ומעבירים את כל אחד
תחת שבט הבקורת, ולפעמים קשה באמת
למצוא את הגבול מבין זה ובין רכילות.
בכל אופן זה לא צריך לעכב אותך מלחיות
את חייך כפי שאת מבינה, אם יש באמת
בחיים האלו משום חשיבות עבורך, ואם אין
[עמוד 2]
הרי את לא מפסידה כלום. הנה אני, נניח,
הנני במצב יותר נוח, אותי אין הרבה
מי שישגיחו עלי ועלי מעשי ובכל זאת אינני
מוצא לנכון מבחינה שלי לחיות באיזה אופן
אחר משאני חי, ואני גם חיי חיים מבודדים
אולי עוד יותר מאתך ואני לא סובל מזה כל
כך הרבה.
תדעי לך יהודית שתמיד יש אנשים אשר
מבלים את זמנם באופן רציונלי ותועלתי ואנשים
אשר מעוררים סביבם הרבה רעש ומבטלים את
זמנם על כלום. איך אומרים, המטבע הזולה
תמיד דוחפת את רגלי המטבע היקרה. דוקא
האנשים האלה הרבה אנשים מקנאים בהם
ורואים את כל התוכן בחייהם.
אני בזמן האחרון עובד קשה. אני קם
בארבע וחצי בבוקר ועובד בגפור, עבודה קשה
מאד וגם עיני סובלות מזה. בזה עובדים
רק עד עשר ומעשר אני עובד יחד עם
כולם וגומר שעה וחצי יותר מוקדם בערב.
דוקא ישנם עכשיו עבודות חשובות מאד
[עמוד 3]
מדללים את האשכולות של הגפן, קושרים
ומורידים ענפים. ישנה עבודה רבה מאד.
אני הולך מוקדם לישון, ומבלה מעט
מאד בין אנשים. אני מכתיב מאמרים ביומן
שלי. בחדר אצלנו די נעים, היחסים הם
אידיאליים.
אם יצחק יסע לפני שאחזור תבקשי
בשמי את הכתובת שלהם בתל-אביב. יתכן
שארצה לשלוח משהו על ידם, אם כי
מאד לא נעים שרחל תצטרך לבוא אלינו
לבית, אינני רוצה להנחיל נצחון כזה לאמי.
תמסרי לו בשמי דרישת שלום.
אני מקווה שידעת מה לענות לפוקס
ולהצדיק אותי. אני באמת בבקור הבא אבוא
לבקר אותו.
למה לא כתבת לי מתי מתקיימת השיחה
ע"ד [על דבר] ההתישבות. וגם אם החליטו כבר על התקציב,
שלום רב לך ונשיקות. תדרשי בשלום
כל האנשים השואלים עלי.
שלך אפרים.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?