23.3.1942
זה זמן רב שלא שמענו כלום מהולנד. גם האחרים כמעט לא מקבלים דואר. אנחנו משוכנעים, שגם המשפחה שלנו כותבת בצורה מסודרת כמונו; כנראה חלק ניכר מהדואר לא מגיע.
גבול הגיל של ההולנדים, שנקראים לצבא הורחב גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה. כולם, כל אלה שנולדו בין 1 בינואר 1900 ל-1 בינואר 1925 צריכים להתייצב. כתוצאה מצעד זה, רבים מבקשים את האזרחות הפלשתינאית. גם בשבילי הסכנה של להיקרא לצבא לא לגמרי בטלה. זה זמן מה יש לנו שני ימים ללא בשר בשלישי ורביעי אסור למכור יותר בשר ובימים הקודמים לכך הכמות שנמכרת אסור שתהיה גדולה מהנורמה. גם במסעדות אסור להגיש בשר בימים דלעיל, לא נראה שבחמשת הימים הנותרים יאכל הרבה בשר. בשביל זה המחיר הרבה יותר מידי גבוה; כרגע כבר יותר ממאה ועשרה מיל לאונקייה. קנינו מספר דברי מזון, בעיקר שעועית ועדשים. מצות אין לנו עוד בבית, השנה עם מצות יש דרמה, שכל אחד שיש לו שכל בריא היה יכול לחזות את זה מראש. המחיר נקבע למאה חמישים מיל ל-2600 גרם, מחיר שאיננו גבוה, מעט נמוך מאשתקד. כאשר המצות הגיעו לשוק, הייתה ריצה גדולה אליהם. מי שהיה לו את הזמן לעמוד בתור קנה כמות גדולה, כאשר היה מאוחר מידי והפסיקו את המכירה, הגיעה הודעה שהמצות ימכרו על חשבון הקצבת הסוכר, 2600 גרם לנפש. כאשר התחילה לזמן קצר המכירה הגיעו למסקנה שיש חוסר במצות והמכירה הופסקה לחלוטין. לאחר מכן התברר שלממשלה היה מספיק קמח אבל הצורה הגרועה בה מכרו את המצות גרמה לכך שהיה חוסר. לאחר מכן היו דיונים עם הרשויות והייתה בקשה לממשלה להקציב קמח מחדש. כנראה נקבל עכשיו שני שליש מ-2,600 גרם לנפש. הרשויות כמובן מבקשות מאלה שקנו באופן חופשי, לא לקנות שנית. כנראה אצל רבים אלה מילות חינם. בעיתון קראנו שמתחילת אפריל תהיה הקצבה של לחם. בהתאם להודעה אנחנו נקבל 550 גרם לבוגר ומחצית הכמות לילד. אם אתה לוקח את הבנים שלנו כילדים זה לא יספיק. חוץ מזה בד"כ זה כן מספק, לא ניתן להבין שעושים הקצבה אם יכולים לתת כל כך הרבה לחם. לפי העיתונות מקבלים באיטליה רק 150 גרם לנפש.
יש מתח מה יקרה באביב בהקשר למלחמה, כל מיני שמועות מסתובבות, אבל אלה הן כמובן שמועות. הביקורת על אנגליה היא קשה, כאן חושבים שאנגליה לא מראה רבות והאחרים לוקחים יותר סיכונים. במזרח הרחוק האנגלים נחלו מפלה קשה, העזרה בהודו ההולנדית כנראה הייתה כמעט חסרת ערך. יאבה אבדה מהר, אוסטרליה גם לא שביעת רצון עם העזרה של האנגלים. ליטבינוף, השגריר של רוסיה באמריקה, נאם נאום חריף שמסקנותיו היו שהאנגלים צריכים גם להילחם וללחום ועל ידי כך להקל על התפקיד של רוסיה על מנת לזרז את הניצחון.