אוֹצָרוֹת
1973 15 באוגוסט

אתי שמשרתת בנח"ל במחלקת משק של קיבוץ זיקים, נסעה להפתיע את אביה

אתי דב קיבוץ זיקים
אתי ואביה זמן קצר לפני הגיוס

כתב היד

3 עמודי מכתב

סיפור רקע

אתי משרתת בנח"ל במחלקת משק בקיבוץ זיקים ומשם היא כותבת לאביה. מתוכן המכתב הקוראים מבינים כי אתי נשארה לעבוד בקיבוץ בשבת, אך לאחר שסיימה לעבוד היא ניצלה הזדמנות לנסוע עם חבר לביתו. אביה של אתי, שלא ידע שהיא נסעה, הגיע לקיבוץ ומשלא מצא אותה פנה אל מפקדה. אתי כותבת שכתוצאה מכך היא תעמוד למשפט על עריקות. המכתב נכתב באוגוסט 1973, כחודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים. האב, אלמן מזה כמה שנים, שומר על קשר עם בתו החיילת בעזרת מכתבים ושיחות אל הטלפון הציבורי שבחדר האוכל. כשניסה לבקר אותה בהפתעה – התאכזב ואכזב.

אתי משרתת בנח"ל במחלקת משק בקיבוץ זיקים ומשם היא כותבת לאביה. מתוכן המכתב הקוראים מבינים כי אתי נשארה לעבוד בקיבוץ בשבת, אך לאחר שסיימה לעבוד היא ניצלה הזדמנות לנסוע עם חבר לביתו. אביה של אתי, שלא ידע שהיא נסעה, הגיע לקיבוץ ומשלא מצא אותה פנה אל מפקדה. אתי כותבת שכתוצאה מכך היא תעמוד למשפט על עריקות. המכתב נכתב באוגוסט 1973, כחודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים. האב, אלמן מזה כמה שנים, שומר על קשר עם בתו החיילת בעזרת מכתבים ושיחות אל הטלפון הציבורי שבחדר האוכל. כשניסה לבקר אותה בהפתעה – התאכזב ואכזב.
נושאים: שירות צבאי

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

[עמוד 1]
15.8.1973
אבא שלום !
מה שלומך ? שמעתי שבאת לבקר 
אותי בשבת האחרונה. אני מצטערת שלא 
נפגשנו. נכון שאמרתי לך בשיחת הטלפון 
האחרונה שלנו שאני סוגרת שבת ונשארת 
בקיבוץ. זה נשמע לך מוזר אבל 
זה צבא. מחלקת משק. אומנם אנחנו 
באזרחי אבל יש מפקד ומסדרים וחוקים. 
אז בשבת האחרונה נשארתי כדי לעבוד בבית - 
הילדים משבע בבוקר ועד עשר בבוקר. 
יתר השבת היתה חופשיה והייתי אמורה 
להישאר בקיבוץ. עדיין צבא כאמור. אבל 
פתאום איציק קיבל פס והוא החליט 
לנסוע להוריו והציע לי להצטרף, והיה לי מאד 
קשה לסרב. שום דבר מעניין לא קורה 
בשבת בזיקים. כמובן שאם היית אומר 
לי שאתה מתכנן לבקרני אז הייתי 
נשארת. בשיחתנו האחרונה, מהטלפון הציבורי 
[עמוד 2]
2
בחדר האוכל ,לא אמרת דבר על-כך, 
אז העדפתי לטייל מאשר להיתקע  פה. 
מה עוד שהסיכון שאתפס בבריחה היה 
אפסי כי תמיד אוכל לומר שהייתי בחוף 
הים. חוף-הים של זיקים הוא שם 
דבר בדרום.  
אז כמו שאני מכירה אותך, בטח חשבת 
שזה נורא מצחיק שטרחת וחיפשת את 
סמל המחלקה שלי, יעקב, ואמרת לו שהוא 
לא אחראי כי הוא לא יודע שהחיילת שלו 
איננה בכלל באזור, ושהוא יכול לתת את 
הדין על כך. בטח קצת התעצבנת שנסעת 
לחינם מתל-אביב לזיקים והתאכזבת 
אז חשבת להצחיק את החברים ואת 
עצמך. זה באמת מצחיק, רק 
שהסמל שלנו לא מצטיין בהומור ובעוד שבוע אני צריכה להתייצב למשפט 
על עריקה. כן! יגיע מפקד הגדוד של 
האזור ויהיה לי משפט. אני גם
[עמוד 3]
3 
צריכה להיות עם מדים ולהצדיע וכל 
ההצגה. אני קצת מודאגת כי הסמל 
ממש לקח זאת אישית ורוצה להראות לי 
את נחת זרועו, ואני ממש לא רוצה 
כלא צבאי או ריתוק. 
אז אבא, יופי של הומור אבל אני 
מחכה למשפט ונראה מה אשלם על 
הבדיחה.
 נשיקות, מקווה להיפגש בקרוב , ואם 
אתה רוצה להודיע לי משהו אז תשאיר 
הודעה בטלפון בחדר האוכל ואחזור 
במהירות.
להשתמע 
אתי.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אתי דב
מיקום: קיבוץ זיקים
תאריך: 15.08.1973

מקבל/ת המכתב

שם: שמעון דב
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

[עמוד 1]
15.8.1973
אבא שלום !
מה שלומך ? שמעתי שבאת לבקר 
אותי בשבת האחרונה. אני מצטערת שלא 
נפגשנו. נכון שאמרתי לך בשיחת הטלפון 
האחרונה שלנו שאני סוגרת שבת ונשארת 
בקיבוץ. זה נשמע לך מוזר אבל 
זה צבא. מחלקת משק. אומנם אנחנו 
באזרחי אבל יש מפקד ומסדרים וחוקים. 
אז בשבת האחרונה נשארתי כדי לעבוד בבית - 
הילדים משבע בבוקר ועד עשר בבוקר. 
יתר השבת היתה חופשיה והייתי אמורה 
להישאר בקיבוץ. עדיין צבא כאמור. אבל 
פתאום איציק קיבל פס והוא החליט 
לנסוע להוריו והציע לי להצטרף, והיה לי מאד 
קשה לסרב. שום דבר מעניין לא קורה 
בשבת בזיקים. כמובן שאם היית אומר 
לי שאתה מתכנן לבקרני אז הייתי 
נשארת. בשיחתנו האחרונה, מהטלפון הציבורי 
[עמוד 2]
2
בחדר האוכל ,לא אמרת דבר על-כך, 
אז העדפתי לטייל מאשר להיתקע  פה. 
מה עוד שהסיכון שאתפס בבריחה היה 
אפסי כי תמיד אוכל לומר שהייתי בחוף 
הים. חוף-הים של זיקים הוא שם 
דבר בדרום.  
אז כמו שאני מכירה אותך, בטח חשבת 
שזה נורא מצחיק שטרחת וחיפשת את 
סמל המחלקה שלי, יעקב, ואמרת לו שהוא 
לא אחראי כי הוא לא יודע שהחיילת שלו 
איננה בכלל באזור, ושהוא יכול לתת את 
הדין על כך. בטח קצת התעצבנת שנסעת 
לחינם מתל-אביב לזיקים והתאכזבת 
אז חשבת להצחיק את החברים ואת 
עצמך. זה באמת מצחיק, רק 
שהסמל שלנו לא מצטיין בהומור ובעוד שבוע אני צריכה להתייצב למשפט 
על עריקה. כן! יגיע מפקד הגדוד של 
האזור ויהיה לי משפט. אני גם
[עמוד 3]
3 
צריכה להיות עם מדים ולהצדיע וכל 
ההצגה. אני קצת מודאגת כי הסמל 
ממש לקח זאת אישית ורוצה להראות לי 
את נחת זרועו, ואני ממש לא רוצה 
כלא צבאי או ריתוק. 
אז אבא, יופי של הומור אבל אני 
מחכה למשפט ונראה מה אשלם על 
הבדיחה.
 נשיקות, מקווה להיפגש בקרוב , ואם 
אתה רוצה להודיע לי משהו אז תשאיר 
הודעה בטלפון בחדר האוכל ואחזור 
במהירות.
להשתמע 
אתי.

עמוד 1/3
עמוד 1/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: שמעון דב
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות