אוֹצָרוֹת
2024 27 במאי

את הנסיעה מגוש עציון לקיבוץ חפץ חיים מתאר האב לבתו בציוריות ובדמיון רב

משפחת אייגרמן קיבוץ חפץ חיים
שרה ברטל

כתב היד

3 עמודי מכתב

סיפור רקע

נפתלי יוסף אייגרמן נוסע מירושלים דרך גוש עציון אל הקיבוץ. הוא מתפעל מהנוף המרהיב הנשק, מכל עבר, ובמכתבו לבתו מתאר בצורה ציורית את המראות שהוא רואה ומשתף אותה בדמיון שבין מזג האוויר לאירועים באזור בכלל ובמערת המכפלה בפרט. נפתלי יוסף משתף את שרה בהתלבטויות בנוגע למקום הלימודים המתאים לאבי ומבהיר כי מבין את התחבטויו הנפש של שרה עצמה. רחל בובי מוסיפה מאירועי המשפחה ומעדכנת בנוגע לחתונה שאת השידוך בה עשתה אסתר, אחותה של שרה. ממלול המכתב נעשה על פי סדר הכותבים ולא על פי סדר העמודים. מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת אייגרמן. שרה היא בתם של נפתלי יוסף אייגרמן ולאה לבית ראנד. משפחת אייגרמן חיה בקיבוץ חפץ חיים. שרה נולדה וגדלה בקיבוץ. עוד בשנות נעוריה החלה להתלבט בנוגע לאמונתה הדתית ובנוגע לחיי הקיבוץ. שרה החליטה לקבל הצעת עבודה של הסוכנות היהודית

נפתלי יוסף אייגרמן נוסע מירושלים דרך גוש עציון אל הקיבוץ. הוא מתפעל מהנוף המרהיב הנשק, מכל עבר, ובמכתבו לבתו מתאר בצורה ציורית את המראות שהוא רואה ומשתף אותה בדמיון שבין מזג האוויר לאירועים באזור בכלל ובמערת המכפלה בפרט. נפתלי יוסף משתף את שרה בהתלבטויות בנוגע למקום הלימודים המתאים לאבי ומבהיר כי מבין את התחבטויו הנפש של שרה עצמה. רחל בובי מוסיפה מאירועי המשפחה ומעדכנת בנוגע לחתונה שאת השידוך בה עשתה אסתר, אחותה של שרה. ממלול המכתב נעשה על פי סדר הכותבים ולא על פי סדר העמודים. מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת אייגרמן. שרה היא בתם של נפתלי יוסף אייגרמן ולאה לבית ראנד. משפחת אייגרמן חיה בקיבוץ חפץ חיים. שרה נולדה וגדלה בקיבוץ. עוד בשנות נעוריה החלה להתלבט בנוגע לאמונתה הדתית ובנוגע לחיי הקיבוץ. שרה החליטה לקבל הצעת עבודה של הסוכנות היהודית ולעבור לחיות בניו יורק. הוריה הסכימו לכך בתנאי שהיא תמשיך לעסוק בהוראה ותגור אצל חברת משפחה המתגוררת בניו יורק. שרה עבדה בבית ספר דתי במנהטן וזכתה להכיר את העיר המיוחדת. בניו יורק הכירה שרה את אהרון, שהיה לבן זוגה. הם החליטו להישאר לחיות בניו יורק ולקיים בה אורח חיים שונה מזה ששרה גדלה בו. להוריה של שרה לא היה קל להשלים עם החלטותיה. למרות זאת הם המשיכו להביע את אהבתם לשרה ולאהרון, הקפידו לבקר את הוריו של אהרון בישראל ושמרו על קשר מכתבים הדוק עם בתם וחתנם. שרה לא זנחה את היהדות, אלא מצאה לה מקום אחר בחייה. על בסיס ערכי היהדות שעליהם חונכה בבית היא המשיכה לטייל בעולם, למדה לימודי תואר ביהדות וניהלה חיים יהודיים בניו יורק. שרה ואהרון התגוררו בניו יורק חמש שנים ואז שבו לארץ. לאה ונפתלי יוסף, הוריה של שרה, נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח מן הנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של 'הנוער האגודתי' – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים – שש בנות ובן. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית וחרוצה, שנפטרה בטרם עת בגיל 35. זו הייתה טראומה גדולה למשפחתה ולקיבוץ. לימים נשא נפתלי יוסף את חברת המשפחה בובי רחל פרנקל לאישה, ונולדו להם שני ילדים. במשך השנים הרבו נפתלי יוסף ולאה, ובהמשך נפתלי יוסף ובובי רחל, לכתוב מכתבים לילדיהם. מלבד חשיבותם ההיסטורית יש למכתבים של משפחת אייגרמן משמעות רבה בעבור המשפחה, שכן רוב הילדים לא זכו להכיר לעומק את אופייה של אימם. את המכתב תרמה לפרויקט אוצרות שרה ברטל.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

[עמוד 1] 
ב"ה         חפץ חיים אור ליום ג פ' [פרשת] וישב
שלום רב לך שרה אהובת נפשנו, 
כותרת יפה נכון! אנחנו ידענו 
שלא נקבל השבוע מכתב ממך, 
כי את קיבלת כל כך הרבה מכתבים, 
שפשוט את לא צריכה לבקש סליחה 
על שלא הספקת לכתוב לנו. 
נסעתי הבוקר לירושלים. (הפסקתי בערך 
שעה אחת וסדרתי המגירה בארון, 
את יודעת כבר התאסף חומר רב 
ראוי לפח האשפה ומלאתי חובתי). 
הנסיעה כל פעם חווי-ה [חוויה] באופן מיוחד 
הבוקר מעונן חלקית. והמשחק של 
השמש והצל ועננים מאפור עד שחור, 
העצים לצידי הכביש ממש תענוג 
לעיניים. כנראה שהחורף התחיל. 
בירושלים קר הי' [היה]. ישבנו בישיבה 
ובגמר הישיבה נסעתי דרך גוש 
עציון הביתה. התעכבנו בגוש 
כשעה וזה הי' [היה] משהו פנטסטי. 
בכוון לחברון האירו קרני השמש 
את ההרים והעמקים ואת מכירה 
הטבע הפראי שם. מהחוץ ומהדרום
השמיים שחורים, ועננים כבדים תלו 
מעל להרים והתקרבו לאטם ופתאום 
כאילו משהוא מאחוריהם נשרף בהם
התחילו צעיפי עננים לרדת ולנסות 
את הסביבה שלנו והבתים היפים 
של אלוני שבות והישיבה כאילו 
שנעלמו מעינינו ושוב פרצו קרניים 
בודדים את החושך וראינו עננים 
קלילים לרדת מההרים של חברון
[עמוד 2]
ולרדת לעמקים. כשנוסעים בסביבה 
בעיניים פתוחות ורואים את ההרים 
החשופים והשסועים מבינים למה 
תושבי-ה [תושביה] כל כך אכזריים אשא
עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. 
בוודאי שמעת על קריעת ספר התורה 
וספרי התהילים במערת המכפלה. 
אבל אנו מאמינים כמו שיבתנו לחבל 
ארץ זה הוא נס גדול בע"ה לא 
יזוזו אותנו שוב משם ותחזינה 
עינינו גם בבניין עיר האבות במהרה
ובימינו. בעיות מובן לא חסרות. 
אומרים שאחד הבעיות החמורות 
ביותר בעולם היום בעיית זיהום האוויר 
והסביבה, וגם אצלנו זה מתחיל 
נדמה לי אמנם שאותנו צריך להדאיג 
יותר זיהום האוירה ולצערנו אנו 
מומחים גדולים לזה, וגם הדתיים 
לא טומנים ידיהם בצלחת. 
שה' ירחם לפעמים אפשר לחשוב 
שאנו כולנו משוגעים ולא יודעים 
להעריך שפע הטוב שהקב"ה ממטיר 
עלינו. נסענו הביתה דרך עמק 
האלה וגשם שוטף ירד בחלקים 
רבים של הנסיעה. גשמי ברכה 
להם חיכינו. בסיני ובאילת לפני 
שבוע שתפו [שטפו] הגשמים חלקים שלמים 
של כבישים. 
מחר אנו נוסעים לחתונתו של אורי 
קמפה עם בחורה מבני ברק. אסתר 
שלנו היתה השדכנית והיא גם טורחת 
הרבה. החתונה תהי' [תהיה] באותו אולם 
שגם החתונה של אסתר היתה. הוא לומד 
בכולל ביד בנימין והם יגורו 
בבית חלקי' [חלקיה]. השבת הלכנו (אבי ואני) 
לתפילה לבית חלקי'ה ליקס שם הוא 
נקרא לתורה. קבוצת בנים ובנות 
היתה במשק בשבת מלוד ואבי אכל 
איתם. שושי בבוקר היתה תורנית בבית 
מרגיע כך שאמא ואני ישבנו כזוג 
צעיר ליד השולחן ושרנו זמירות ולמדנו. 
אי"ה [אם ירצה השם] בשבת חנוכה נהי' [נהיה] אצל רחל
וידידי' [וידידיה]. 
במכתבך האחרון הורגש שהוא נכתב 
מאוחר בלילה, אין דבר כשמגיעים לגילי 
לומדים להבין הרבה דברים אפילו 
שברגע הראשון מתקוממים נגדם. 
יש להניח שגם תלמדי להבין 
שלאישה יש לפעמים "מרה שחורה" 
וצריך הרבה הבנה לעזור לה להתגבר 
על מצבים כאלה ואם אני מסתכל 
כך סביבי, אני רואה מספיק בעיות 
כגון אלה וחזקה עלייך שאת מבינה. 
שרה את יודעת שהיינו רוצים לראותך 
מאושרת אושר שמתמיד משאיר סיפוק 
ולא כזה מדומה שמשאיר רק טעם
מר על השפתיים. 
ומה עם אבי שלנו. [חלק חתוך] 
תיכונית צריך היום ישבן, ודר. [ד"ר] יוסף 
ברויר שיאריך ימים שהוא היום בארה"ב 
והי' [והיה] ארבע שנים הראש ישיבה שלי תמיד 
אמר על עצמו שראש לא ה' [היה] לו כל כך
טוב אבל ישבן מברזל הי' [היה] לו. 
התייעצנו עם הרבה אנשים נבונים, 
מה לעשות אתו, דברתי גם עם 
יצחק פדרו שהוא המנהל בקרית
נוער וכולם מהללים ומשבחים 
אותו למה צריך לעבוד 
כדי להשיג שם את הרמה. 
ובכלל בישיבות המקצועיות שאין 
להם רמה לא כדאי לשלוח במיוחד 
בגלל החברה לצערנו הרב. 
הלוואי שיחזיק מעמד בישיבה שאנו 
מקווים שילך לשם. עוד לא החלטנו 
סופית. שמענו מישיבה טובה
בסביבה כפרית. חברה טובה וילדים 
כמוהו. אולי נצליח שיקבלו אותו. 
הלוואי שיסתגל ראש טוב יש לו, 
ואם ירצה ללמוד מקצוע יוכל 
לעשות זאת תמיד. 
אני תקווה שהכל יהי' [יהיה] בסדר אתך,
ונתראה בריאים ושלמים בעוד זמן. 
לא כתבת לנו מי היא המטפלת 
שלך שפגשת. האם בקרת עוד הפעם
אצל ישראל ליבר? ומה עושה האייכנ-
שטיין בניו יורק? במקרה ואת 
נפגשת פעם במשפ. קרנצלר, גרשון, 
תוכלי למסור להם ד"ש לבבית ממני. 
הם קרובים לליבר. אחותו 
נשואה לגרשון לבנברג שהוא
ואשתו היו שנים רבות חברים
בכפר סבא ובתם נשואה לאחד
ממשפ. ליבר. גם לבנברג קרובה
של יוסף פוגל.
באופן מיוחד שמחנו עם מכתב
שקבלנו מנוע וישראל. הם כתבו לנו
על השבת היפה אתך אצלם, כנראה
שהם הכירו אותך טוב ומותר לכתוב
מקצת משבחם עליך. תרשי לי
גם ללכת למטה. אמנם רחוק
עוד מהשעה 1:30 אבל זקנים
כמונו זקוקים לפעמים ליותר שינה.
(סוף סוף אנו גם עובדים יותר
מהצעירים.)
העיקר אני מאחלת [מאחל] לך חנוכה
מלא אור ושמחה ומי יתן
ונזכה לראות האור הידחה
את כל החושך
באהבה
שלך אבא.
[עמוד 3]
שלו'ם [שלום] וברכה שורי! לאי"ט [לאורך ימים טובים]
יום ד' כבר ואמש היינו
בחתונה של אורי קמפה,
אסתרלה היתה ממש
המארגנת של כל החתונה
ככה זה בכל אופן עשה לי
הרושם. היא היתה מאד
אלגנטי [אלגנטית] שמלה חדשה ובכלל
היא הייתה "אייזן". כרגע 
מתחיל כאן חורב [חורף] ממש,
גשם חזק בחוץ אם [עם] רוח
ואני צריכה להיות בעבודה.
פשוט אבא בקש ממני לשלוח
את המכתב. את כבר יודעת
את כל החדשות מפני שאני
חושבת שאבא כתב לך
ממכתב הארוך שלו רק אין
לי פנאי לקראו [לקרוא] אותו. שורי
תגידי לשושי שהפאות כבר
בבית בנתיים תודה תודה
רבה רבה בעדן אבל אני צריכה
עוד לסדר אותן. אני מקוה
עוד לפני החתונה של יודה [יהודה]
פרנקל. שבוע אחרי חנוכה.
לשבת אנחנו מוזמנים אצל
רחל. נקוה שהכל יהי [יהיה] בסדר.
[עמוד 2]
מוצאי שבת הם רוצים לפי השנים 
הקודמות לסדר מפגש משפחתי.
אמנם הי-ה [היה] לנו דבר כזה בב"מ
נראה. בכל אופן חנוכה שמח.
אל תאכלי יותר מדי לַתְקֶס [לביבות]
זה באמריקה חשוב כמו
הדלקת נרות!! הרבה
נשיקות מלא מזל טוב ד"ש. שלך אמא.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: משפחת אייגרמן
מיקום: קיבוץ חפץ חיים
תאריך: 01.01.1970

מקבל/ת המכתב

שם: שרה ברטל
מיקום: ארצות הברית

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

[עמוד 1] 
ב"ה         חפץ חיים אור ליום ג פ' [פרשת] וישב
שלום רב לך שרה אהובת נפשנו, 
כותרת יפה נכון! אנחנו ידענו 
שלא נקבל השבוע מכתב ממך, 
כי את קיבלת כל כך הרבה מכתבים, 
שפשוט את לא צריכה לבקש סליחה 
על שלא הספקת לכתוב לנו. 
נסעתי הבוקר לירושלים. (הפסקתי בערך 
שעה אחת וסדרתי המגירה בארון, 
את יודעת כבר התאסף חומר רב 
ראוי לפח האשפה ומלאתי חובתי). 
הנסיעה כל פעם חווי-ה [חוויה] באופן מיוחד 
הבוקר מעונן חלקית. והמשחק של 
השמש והצל ועננים מאפור עד שחור, 
העצים לצידי הכביש ממש תענוג 
לעיניים. כנראה שהחורף התחיל. 
בירושלים קר הי' [היה]. ישבנו בישיבה 
ובגמר הישיבה נסעתי דרך גוש 
עציון הביתה. התעכבנו בגוש 
כשעה וזה הי' [היה] משהו פנטסטי. 
בכוון לחברון האירו קרני השמש 
את ההרים והעמקים ואת מכירה 
הטבע הפראי שם. מהחוץ ומהדרום
השמיים שחורים, ועננים כבדים תלו 
מעל להרים והתקרבו לאטם ופתאום 
כאילו משהוא מאחוריהם נשרף בהם
התחילו צעיפי עננים לרדת ולנסות 
את הסביבה שלנו והבתים היפים 
של אלוני שבות והישיבה כאילו 
שנעלמו מעינינו ושוב פרצו קרניים 
בודדים את החושך וראינו עננים 
קלילים לרדת מההרים של חברון
[עמוד 2]
ולרדת לעמקים. כשנוסעים בסביבה 
בעיניים פתוחות ורואים את ההרים 
החשופים והשסועים מבינים למה 
תושבי-ה [תושביה] כל כך אכזריים אשא
עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. 
בוודאי שמעת על קריעת ספר התורה 
וספרי התהילים במערת המכפלה. 
אבל אנו מאמינים כמו שיבתנו לחבל 
ארץ זה הוא נס גדול בע"ה לא 
יזוזו אותנו שוב משם ותחזינה 
עינינו גם בבניין עיר האבות במהרה
ובימינו. בעיות מובן לא חסרות. 
אומרים שאחד הבעיות החמורות 
ביותר בעולם היום בעיית זיהום האוויר 
והסביבה, וגם אצלנו זה מתחיל 
נדמה לי אמנם שאותנו צריך להדאיג 
יותר זיהום האוירה ולצערנו אנו 
מומחים גדולים לזה, וגם הדתיים 
לא טומנים ידיהם בצלחת. 
שה' ירחם לפעמים אפשר לחשוב 
שאנו כולנו משוגעים ולא יודעים 
להעריך שפע הטוב שהקב"ה ממטיר 
עלינו. נסענו הביתה דרך עמק 
האלה וגשם שוטף ירד בחלקים 
רבים של הנסיעה. גשמי ברכה 
להם חיכינו. בסיני ובאילת לפני 
שבוע שתפו [שטפו] הגשמים חלקים שלמים 
של כבישים. 
מחר אנו נוסעים לחתונתו של אורי 
קמפה עם בחורה מבני ברק. אסתר 
שלנו היתה השדכנית והיא גם טורחת 
הרבה. החתונה תהי' [תהיה] באותו אולם 
שגם החתונה של אסתר היתה. הוא לומד 
בכולל ביד בנימין והם יגורו 
בבית חלקי' [חלקיה]. השבת הלכנו (אבי ואני) 
לתפילה לבית חלקי'ה ליקס שם הוא 
נקרא לתורה. קבוצת בנים ובנות 
היתה במשק בשבת מלוד ואבי אכל 
איתם. שושי בבוקר היתה תורנית בבית 
מרגיע כך שאמא ואני ישבנו כזוג 
צעיר ליד השולחן ושרנו זמירות ולמדנו. 
אי"ה [אם ירצה השם] בשבת חנוכה נהי' [נהיה] אצל רחל
וידידי' [וידידיה]. 
במכתבך האחרון הורגש שהוא נכתב 
מאוחר בלילה, אין דבר כשמגיעים לגילי 
לומדים להבין הרבה דברים אפילו 
שברגע הראשון מתקוממים נגדם. 
יש להניח שגם תלמדי להבין 
שלאישה יש לפעמים "מרה שחורה" 
וצריך הרבה הבנה לעזור לה להתגבר 
על מצבים כאלה ואם אני מסתכל 
כך סביבי, אני רואה מספיק בעיות 
כגון אלה וחזקה עלייך שאת מבינה. 
שרה את יודעת שהיינו רוצים לראותך 
מאושרת אושר שמתמיד משאיר סיפוק 
ולא כזה מדומה שמשאיר רק טעם
מר על השפתיים. 
ומה עם אבי שלנו. [חלק חתוך] 
תיכונית צריך היום ישבן, ודר. [ד"ר] יוסף 
ברויר שיאריך ימים שהוא היום בארה"ב 
והי' [והיה] ארבע שנים הראש ישיבה שלי תמיד 
אמר על עצמו שראש לא ה' [היה] לו כל כך
טוב אבל ישבן מברזל הי' [היה] לו. 
התייעצנו עם הרבה אנשים נבונים, 
מה לעשות אתו, דברתי גם עם 
יצחק פדרו שהוא המנהל בקרית
נוער וכולם מהללים ומשבחים 
אותו למה צריך לעבוד 
כדי להשיג שם את הרמה. 
ובכלל בישיבות המקצועיות שאין 
להם רמה לא כדאי לשלוח במיוחד 
בגלל החברה לצערנו הרב. 
הלוואי שיחזיק מעמד בישיבה שאנו 
מקווים שילך לשם. עוד לא החלטנו 
סופית. שמענו מישיבה טובה
בסביבה כפרית. חברה טובה וילדים 
כמוהו. אולי נצליח שיקבלו אותו. 
הלוואי שיסתגל ראש טוב יש לו, 
ואם ירצה ללמוד מקצוע יוכל 
לעשות זאת תמיד. 
אני תקווה שהכל יהי' [יהיה] בסדר אתך,
ונתראה בריאים ושלמים בעוד זמן. 
לא כתבת לנו מי היא המטפלת 
שלך שפגשת. האם בקרת עוד הפעם
אצל ישראל ליבר? ומה עושה האייכנ-
שטיין בניו יורק? במקרה ואת 
נפגשת פעם במשפ. קרנצלר, גרשון, 
תוכלי למסור להם ד"ש לבבית ממני. 
הם קרובים לליבר. אחותו 
נשואה לגרשון לבנברג שהוא
ואשתו היו שנים רבות חברים
בכפר סבא ובתם נשואה לאחד
ממשפ. ליבר. גם לבנברג קרובה
של יוסף פוגל.
באופן מיוחד שמחנו עם מכתב
שקבלנו מנוע וישראל. הם כתבו לנו
על השבת היפה אתך אצלם, כנראה
שהם הכירו אותך טוב ומותר לכתוב
מקצת משבחם עליך. תרשי לי
גם ללכת למטה. אמנם רחוק
עוד מהשעה 1:30 אבל זקנים
כמונו זקוקים לפעמים ליותר שינה.
(סוף סוף אנו גם עובדים יותר
מהצעירים.)
העיקר אני מאחלת [מאחל] לך חנוכה
מלא אור ושמחה ומי יתן
ונזכה לראות האור הידחה
את כל החושך
באהבה
שלך אבא.
[עמוד 3]
שלו'ם [שלום] וברכה שורי! לאי"ט [לאורך ימים טובים]
יום ד' כבר ואמש היינו
בחתונה של אורי קמפה,
אסתרלה היתה ממש
המארגנת של כל החתונה
ככה זה בכל אופן עשה לי
הרושם. היא היתה מאד
אלגנטי [אלגנטית] שמלה חדשה ובכלל
היא הייתה "אייזן". כרגע 
מתחיל כאן חורב [חורף] ממש,
גשם חזק בחוץ אם [עם] רוח
ואני צריכה להיות בעבודה.
פשוט אבא בקש ממני לשלוח
את המכתב. את כבר יודעת
את כל החדשות מפני שאני
חושבת שאבא כתב לך
ממכתב הארוך שלו רק אין
לי פנאי לקראו [לקרוא] אותו. שורי
תגידי לשושי שהפאות כבר
בבית בנתיים תודה תודה
רבה רבה בעדן אבל אני צריכה
עוד לסדר אותן. אני מקוה
עוד לפני החתונה של יודה [יהודה]
פרנקל. שבוע אחרי חנוכה.
לשבת אנחנו מוזמנים אצל
רחל. נקוה שהכל יהי [יהיה] בסדר.
[עמוד 2]
מוצאי שבת הם רוצים לפי השנים 
הקודמות לסדר מפגש משפחתי.
אמנם הי-ה [היה] לנו דבר כזה בב"מ
נראה. בכל אופן חנוכה שמח.
אל תאכלי יותר מדי לַתְקֶס [לביבות]
זה באמריקה חשוב כמו
הדלקת נרות!! הרבה
נשיקות מלא מזל טוב ד"ש. שלך אמא.

עמוד 1/3
עמוד 1/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: שרה ברטל
מיקום: ארצות הברית

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות