משמר העמק
יום שני

[עמוד 1]
יהודית נחמדת!
הימים חמים מאד, ובכל זאת
אני מצונן קשה, איזה פרדוקס. כנראה
שהצטננתי השבת מההשקאה במשתלה.
אני מרגיש כמו שאומרים "זיפת". נזלת
וכאב ראש.
אני כבר מחכה בקוצר רוח לימים
האחרונים של פסח אל תשכחי רק
לאמר לנהגים שיעמדו לקחת אותי. נחמדת
אני כבר כל כך הרבה זמן לא ראיתיך, זה
ממש נורא. חבל שהאצבע שלך התרפא [התרפאה] כל
כך מהר, אולי יש לך כבר איזה אצבע
חדש [חדשה], אחרת כנראה שכבר לא נוכל כל כך
הרבה להתראות.
יחזקאל נסע, וכבר הכניסו לנו
בחדר איזו אורחת אמריקאית. אש להבה.
אינני יודע איך שאני אעמוד בנסיון, זה
ממש מסוכן. לו ראית איזו עלמה
ואיזו [ואיזה] בגדים יקרים של משי, זה ממש
עונג להביט. היא באה, ככה איך לאמר,
[עמוד 2]
לטעום טעם של חיי קבוץ [קיבוץ] ולנסות לעבוד
קצת, אם זה לא יהיה יותר מדי קשה
עבורה, היא רוצה להכנס לאיזה קבוץ.
היום היא עבדה כבר חצי יום, ולא יכלה
יותר. כמה חבל על הציפרנים היפות האלו.
כנראה יהודית, שאנחנו לא יודעים
בכלל כמה טובים החיים בקבוץ, בעיר
כנראה כולם מקנאים בנו וחושבים שאלו
הם חיים נהד[ר]ים, ואנחנו לא ידענו את
זה כלל.
מה נשמע אצלנו, יהודית, מה המצב
הכללי?, נדמה כאלו שנים שאני כבר שנים
מהבית. יש לי הרגשה כזאת. כתבי
לי יותר על המצב. שמעתי שיהודית
מפה שהיתה אצלנו, מספרת נפלאות
מהקבוץ שלנו. המסיבה לרמה [לינדהיים] מצאה
חן בעיניה, ביחוד השולחנות המסודרים
יפה.
נחמדת, אני אוהב אותך מאד, ורוצה כבר
קצת להיות אתך ולשוחח אתך קצת.
[עמוד 3]
מכתבים כבר קשה לי לכתב, יותר
טוב כבר לדבר פה לפה. וקצת לנשק אותך,
כבר נדמה לי שכבר שכחתי איך.
אבל אני חושב שכשאבוא הביתה אזכר
קצת.
למה את לא כותבת לי איך שאת
מרגישה בכלל, יש לי הרושם שכבר קצת
התרגלת בלעדי, ושאת לבטח כבר לגמרי
לא מתגעגעת. אני כבר אצטרך לבדוק
את זה כשאבוא.
ובכן, יהודית, נודה למשה רבינו שהוציא
את אבותינו ממצרים ושיש לנו בגלל זה
חג הפסח, חג החופש והדרור.
להתראות ונשיקות רבות
שלך אפרים.