מכתב בחרוזים בשם התקווה ששלח אלגם שבתאי לשלומית חברתו ולימים אשתו.
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס אלגם שבתאי לפלוגת הגישור בחיל ההנדסה, שהייתה אחראית על הצליחה של תעלת סואץ. כשהוא נזכר באירועי המלחמה אלגם מספר כי כוחות הגישור התקדמו מסיני עם כוחות השריון. כוחות הצנחנים והקומנדו השתלטו מבעוד מועד גם על הגדה המערבית והמתינו להם. ואולם, בהגיעם לראש הגשר בחמש לפנות בוקר פרצה דלקה בעקבות דוברה שהחלה לבעור. תוך רגעים ספורים ספגו הכוחות ארטילריה, קטיושות ומסוקים. הכוחות החלו להרחיק את הדוברה ולהוריד את כלי הגישור בעיקר את ה"תמסחים" ולהעביר את הכוחות. כל זמן ההפגזות הם עסקו בטיהור הגדה המערבית ומשהשתררה רגיעה פעלו להשמדת עמדות הטילים במקביל לפעילות חיל האוויר. פלוגתו של שבתאי חצתה את התעלה והתמקמה באחד מבתי הספר בפאיד. שם כתב אלגם מכתבים בצורת שירים לחברתו, ששמרה אותם עד היום.
אלגם השתחרר מהמילואים בסביבות חודש אפריל וכעבור כחודש הוא ושלומית נישאו. כיום בני הזוג הם פנסיונרים ולהם שלושה ילדים ושבעה נכדים, אשר מלווים אותו ואת זיכרונותיו.