10.6.67

[עמ' 1]
בטי ואמא,
איל ויעל היקרים,
שעות הבוקר של שבת עתה, סיימתי ארוחת בוקר ולפני שעות
בטלה ארוכות בחום יוקד. המלאכה נעשתה וכעת יושבים ומצפים
אם לשחרור בכלל ואם לחופשה לפחות. זה יומיים שאנו ממש יושבים
באפס מעשה, ונראה שכבר לא יהיה יותר מה לעשות.
נעשתה כאן עבודה רבה וגדולה והכל עבר בשלום והמצב
רוח מרומם, וכעת עם הסיום המצב רוח כמובן, מרומם עוד יותר.
החבר'ה אשר איתי כולם בסדר מכל הבחינות, ועל מנת להקל
על עצמנו את החיים והתנאים כאן, אנו חיים חיי שיתוף כשהעבודה,
לפעמים רבה לפעמים מעטה, נעשית ע'י כולם או בתורנויות.
אתמול, ערב שבת, היו אצלנו שייקה אופיר, אורי זוהר ואריק
לביא. ארגנו שירה בציבור, והופעות והיה שמח. בקיצור, חזרנו
לחיים כמעט נורמליים ובלי ספק מיום ליום אנו מתקרבים יותר
ויותר לחיים אזרחיים.
אני מרגיש טוב, אוכל בתיאבון רב (בניגוד לרבים אחרים שמסיבות
שונות ומובנות אבדו את תיאבונם) מתרחץ ומתקלח בכל הזדמנות שיש,
כאילו לא ידעתי מעולם חיים אחרים מאלה.
לאיל אני אוסף כאן מזכרות שונות ובין היתר, בולים ומטבעות,
ובכל הזדמנות שמגיעות לידי גלויות מצוירות אני שולח לו.
אני מקוה שכולכם בקו הבריאות ואף מצב רוחכם טוב כשלי
ומסתדרים ומתרגלים, או בעצם כבר אין למה להתרגל כי הכל חלף
עבר.
עד עתה קבלתי מכם רק מכתב אחד ופתק בחבילה שהביא
לי ביום א' עמוסי, איני יודע אם לא כתבתם או שהדואר לא.
[עמ' 2]
מסרי נא ד'ש לכל החבר'ה הנמצאים או מגיעים הביתה.
וכן לנשים (אין צורך לפרט).
הרבה הרבה נשיקות ואהבה לאמא יעל ואיל,
שלכם
ישראל