[עמ' 1]
יום רביעי 11 בפברואר 1953
בני היקר,
ראשית כל: חן חן לך מקרב לב על האיחולים ששלחת לי במברקך. המעשה נאה
וגם סגנון הדברים נאה. חשדתי באמא, כי היא שהו(ר)תה אותך לעשות זאת. אך
אמא אומרת שלא כן הדבר. ובכן, הנך נהנה מן הספק. משתדגל ותתבגר,
יקירי, תבין כי בסופו של דבר אין לו לאדם שרשים עמוקים אלא בהוריו, באשתו,
בבני ביתו. ואין זה מעט. אשרי שזוכה לכך. אלא שדברים אלה אין אדם
מקבל במתנה. עליו להילחם על כך, להיות מוכן לסבל. אינני יודע, אם ספרתי
לך. אך גם אני גרמתי, בשעתו, צער רב לאמא, ואולי דוקא משום כך
אנו קשורים כל כך זה לזו. ובאמת, אמא שלנו – אשת חיל בכל המובנים. עמדה לימיני
בשעות הקשות ביותר. ואת סגולותיה בתורת אמא – מי כמוכם חייב לדעתי להעריך.
זהו, בני. ואני מאחל לך כי במצאך חברה, תהיה היא לך את אשר היתה
לי והווה אמא שלכם.
מורילי קיבלה היום תעודת בריאות מאת הרופא ומחר היא חוזרת לבית
הספר. אך מאושרת היא ביותר בגלל סיבה אחרת: מרים המורה הזמינה אותה
אליה הביתה למחר אחר הצהרים. יכול אתה לשער, עד מה היא משגעת
אותנו בגלל כך. היום באו סבלי "זריז" ולקחו את המקרר. מחיר ההובלה
עד למרכז 4 ל"י. מזג האויר נשתפר ונראה כי צפויים לנו ימים נאים.
הפצצה בצירות הסובייטית וניפוץ חלונות הראוה בבתי המסחר של המיסיון
עשויים להמיט עלינו אסון. אם לא יושם קץ לדבר מיד, הרי אנו
כורים בעצם ידינו את הקבר לתקוותינו והישגינו. לפעמים תוקף אותי
ייאוש למראה המעשים המתרחשים בארץ. חוג ידידינו בעולם מצטמצם בעולם.
הטבעונים אומרים שקיים סוג עקרב, שתוקע את שיניו בזנבו ואוכל את גופו.
כך עושים אנחנו. הקטנים הולכים בדרך הגדולים. מעגל ארור וללא מוצא.
הרפד סיים את עבודתו. הספה והכסאות שהיו כחולים קודם – הם יפים מאד.
[עמוד 2]
כעת הגיעה פרשת הוילונות. משאקבל את משכורת ינואר, נדע אם יישאר כסף
לטיפול בענין זה עוד החודש. ואם אין – נדחה לחודש הבא.
אלה הן כל החדשות להיום. ושוב תודה לך על המברק. שמוע על עצמך אהובי.
שלך תמיד אבא

מונילי תיראה איזה חיים אנחנו עושים,
שוב אנחנו היינו בסינמה. הפעם במוריה
וגם זה היה סרט טוב. מורילי היתה היום
אצל הרופא ומחר היא הולכת לבית הספר.
אבל להתעמל עוד אסור לה חודש שלם.
וגם לאכול עוד לא מותר לה דברים שמנים.
מה אתה אומר על הפרג'ידר שלנו? אבל
אני מקוה שאחרי התקיון הכל יהיה בסדר.
אהובי, איך אתה מרגיש?
[הוים] לילה טוב וחלומות נעימים
מאמא