אוֹצָרוֹת
1952 05 במאי

במכתב מפרט יהודה את רעיונותיו בנוגע לשיפור הצבא והכלכלה בישראל, בייחוד בעזרת ביקורת עצמית של הארגונים

יהודה מידב לא ידוע
יהודה וריקה מידב ביום חתונתם, 1951

כתב היד

4 עמודי מכתב

סיפור רקע

יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות. אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים. במכתב זה כותב יהודה לאשתו ריקה על רעיונותיו לשיפור הצבא והכלכלה בישראל. הוא כותב כי חבל

יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות. אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים. במכתב זה כותב יהודה לאשתו ריקה על רעיונותיו לשיפור הצבא והכלכלה בישראל. הוא כותב כי חבל שאינו נושא עמו פנקס לרישום כל רעיונותיו או יותר מכך אפילו מכשיר הקלטה. הצעותיו של יהודה נוגעות לביקורת עצמית של הארגונים הנדונים לטובת ייעול תפקודם ושיפורם תוך חיסכון משאבים. בהגותו הוא מתייחס אל הצבא כגוף שמצריך ביקורת פנימית וועדה המרכזת זאת. לגבי התעשייה והכלכלה הוא מתייחס לאיגוד התעשיינים, ההסתדרות ועוד.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

[עמ' 1]
יום ב' 5/5/52
לריקתי היקרה!
את מכתבי הקודם סיימתי באמרי לך "למרות הכל".
חושבני שאין זה מספיק להגיד "מפני ש", "בגלל" וכו' מלות
אלה מביעות ומראות רק על תכונות טובות נוחות העלולות
פעם לחלוף ובו בזמן שאומרים למרות "because" "against" "in spite"
הדבר לדעתי מודגש, הדבר מראה את ידיעת הדרך שהולכים בה,
את הקשיים העלולים להתקל והמכשולים שנמצאים בה ובקצור
אע"פ שאת רעה ובכל זאת הנני אוהב אותך!
באתי לידי מסקנה שאדם צריך מאוד איזה טעם אשר
כבר כתבתי לך שנחוץ לי להחזיק פנקס לידי ולרשום
רעיונות, במקרה של עצלנות אפשר ואין רצון לכתוב ולרשום
בפנקס. המציאה הטכניקה המודרנית את הדיקטפון. מרים האדם
את השפופרת, מקריא לתוכה וקולו נרשם. אך הטכניקה עוד
לא התקדמה מספיק, כל המכשירים האלה הם מכשירים 
משועבדים (slave units) הם רק מופעלים כשאדם פותח את 
הפנקס או לוחץ שוב פעם על הכפתור ושומע את אשר הקריא.
המכשירים האלה יש להם לקוי יסודי אחד, אין להם מח!
אין להם יוזמה ואין בהם המרצה. ודבר זה דרוש לי. למשל
אמש בלילה כשלא ישנתי עלו במוחי רעיונות שונים. ובכן
חשבתי לא לתת לך לישון, לספרם לך ואולי למחרת היום
היית את מעודדת אותי, מזכירה לי זאת ומפעילה אותי כי
בלילה הכל נראה ברור וביום נראים ספקות בבצוע ומכיון
שהדבר נמצא בשיווי משקל נחוצה רק דחיפתך הקטנה בכדי
להוציאני משווי משקל ולהפעילנו. הרעיונות היו שניים. האחד: הצבא
ויעילותו. מכיון שמבוזבז זמן רב בצבא ובעתודות, יש להנהיג טופס
ביקורת למען שיפור וייעול הצבא. הטופס יחולק בין חיילי יחידה
כעבור שבועיים של גיוסם לעתודות, בעזרת הסברה בתורת הקדמה
אשר מטרתה לעודד את הכנות בענות על השאלות אשר
מטרתן לחסוך חיים ביום מבחן וייעולו הכללי של הצבא. השאלות
תהיינה מוסבות מנקודות אישיות, פיקודיות, לאומיות וכו' למשל
האם זומנת כראוי? האם שכרך מספיק? החושב אתה כי המדינה (שזה 
אתה) יכולים לשלם לך יותר? האם רואה אתה תועלת באמון? באם לא
מדוע? מה לדעתך היה בזבוז הזמן? מה לדעתך יש לעשות לשיפור?
מי ממפקדיך אינו ראוי להיות מפקד? עם מי ממפקדיך לא היית

[עמוד 2]
יוצא לקרב? את השאלונים יש לאסוף בידי מוסד שבמחוץ שבא
מהמטה הכללי ובגמר תקופת האמונים יבוא מפקד החטיבה ואיש
ממוסד לביקורת ויודיעו על תוצאות השאלונים שמולאו, ההצעות
שנתקבלו והתיקונים שיוכנסו. הננו עם עני ואין לנו את
האפשרות לנהוג במותרות של זמן וכסף על כן חייבים
אנו לנקוט באמצעים הרדיקליים לשיפור המצב. אין לנו הזכות
והזמן לחכות עד שהחייל יבוא יגיש את תלונתו או הצעתו
ביוזמתו האישית וגם בעת הגישו אין הוא בטוח באם הצעתו 
או תלונתו לא יזרקו על ידי האיש הנוגע בדבר לסל 
ולא יזכו לטיפול. שיטה זו לדעתי תאפשר לחייל לבקר את מפקדיו
והם מצדם יוכלו לדרוש יותר ממנו ומעצמם ואולי בצורה זו יגמר
האי סדר.
הצעתי השניה היא בשדה הכלכלי. ידוע כי לנו היהודים
יש מוחות בריאים, יש לנו כלים בתעשיה ובחקלאות אשר אין
לנו במה להתבייש בהם בפני האומות המתוקנות בעולם ויש
באפשרותנו לייצר את הכל באם נתגבר על בעיית חמרי
הגלם. אך ישנה מחלה בנו, הננו שטים בסירה נקובה בלב
ים שואבים ממנה את המים בפחיות קטנות שאמנם
משמש הדבר להקלה פורתא ומאריך את קיומנו, אך הסירה 
בכל זאת הולכת ומתמלאת, הולכת וטובעת. עלינו יחד
לחפש את החור, קודם לסתום אותו ולתת למים להתייבש בתוך
הסירה לבד מחום השמש. על כן צריך לפנות במצע זה
לכל החוגים ביישוב, לבקשם שיהיו אובייקטיבים, שיתרוממו לרגע
מעל לענייני המפלגה והאינטרס שלהם וירצו למצוא פתרון כנה
לכל הבעיות. יש לגשת להתאחדות בעלי התעשייה לבקש מהם
שיתנו את דעתם ויספרו גלויות על בעיותיהם, על הלקויים שהם
מוצאים ביחסי העבודה, על הליקויים של הפועלים, על הליקויים שלדעתם
הם עושים ועל הדברים הבלתי בריאים שהם עושים, שיענו בכנות
מה יש לעשות להבראת המצב ולעידוד תעשייתם, לא בכיוון של
רווחים נוספים להם, אשר ישקיעו אותו בבתים, אלא בתעשייה עצמה.
אח"כ יש לגשת למוסדות ההסתדרות לשאלם על הלקויים שהם רואים
בהנהלת התעשייה, על השגיאה שעושים בהגדלת שכר הפועל,
על השגיאה שנותנים לפועל פרמיה על ייצור מוגבר בו בזמן
שאין הפועל נוקף אצבע, לשאול אותם מה הם רוצים לעשות

[עמוד 3]
למען הבראת המצב ושיפורו או באם לא, כיצד הם רואים
את המשך המצב בעוד העגלה מתגלגלת במורד. אחר זאת
יש לגשת למפעלים השונים הן בסקטור הפרטי, להסתכל
על הפועלים בעבודתם ועל המנהלים בתכנונים ובשעת המנוחה
לגשת ל point blank ישר לעניין ולשאול הן את הפועלים והן 
את הבעלים מה לדעתם הם השיפורים שיש לעשות בהנהלת 
העבודה והגדלת פריונה, דברים שהם לדעתם הם צריכים
לתקן לבד ודברים שההנהלה חייבת לתקן. יש לתקפם אישית
גם כן ולהראות להם אגב הסברה, כי פריונם המוגבר,
אי התבטלות בזמן העבודה יביא לשיקום המדינה ובלי
שיתופם המדינה תתגלגל במדרון ותאבד עצמאותה שכה
קשה נלחמה לה. בתום תקופת המחקר יש לגשת לממשלה
להראות לה על השיפורים שיש לעשות הן באופן תחוקתי והן
באופן הסברתי וכשאנו נשפר בעצמנו את הלקויים שלנו אזי
יקל עלינו בתור משק בריא לבוא ולגייס הון בחו"ל לקניית
ציוד חדש וחמר גלם. באם אז יבואו תעשיינים מישראל
ויתנו מודעה בעיתון בחו"ל שהם מוכנים להכניס שותף
למפעלם או לייסד מפעל עם בעל הון מחו"ל, הדבר אז יהא
קל והכסף לדעתי יזרום לארץ.
את הדבר הזה אפשר לבצע בשלוש דרכים 1.
להיות משוגע לדבר, להתחיל לפעול לבד ולראיין לבד
את האנשים, להדפיס שאלונים ולהפיצם ולעשות את כל העבודה
השחורה ואח"כ לסכמה ולמסרה למוסדות המתאימים. 2. לעניין
עיתון שיעשה עבודה זו ו – 3. לפנות למשרד ראש הממשלה 
למדור של המועצה המדעית ולבקשם ליזום מחקר על סיבת
המשבר, יחסי העבודה וכו' בתעשייתנו לאור הקווים שבניתי למעלה.
איני יודע באם כל 3 הדרכים יעזרו. כי כל התכנית 
תלויה ברצונו. הכנה של האיש לענות על השאלות, בשאלת
ההתנשאות של המשיב מעל לרמה המפלגתית שלו. כי כל
המפעל צריך להתחיל במסע לציונות מחודש, מסע שמתפקודו
לאחד מסביבו את כל העם לשם הבראת המשק והכלכלה
שלנו, כי מלחמתנו הכלכלית היא אינה נופלת בערכה
מהמערכה הקרבית אף על פי שהיא מתנהלת בצורה
שקטה וללא תרועות קרב וללא שאגות ניצחון.

[עמוד 4]
בשבת בבית הכנסת קראתי בספר ויקרא פרק י"ט.
בפרק זה, קצר כמה שהוא כמה חוקים יש בו, כמה צווים
יש לו. צווים בעלי אופי אישי ידידותי וסוציאלי. לדעתי
אין לזהות את התנ"ך, כפי שרבים מתוך ריאקציה
עושים זאת כיום והם בורים גמורים, עם היהדות הדתית
והמוגבלת. יש לקרוא את התנך כמות שהוא, יש להבינו
ויש לראותו בצורה אוביקטיבית אזי יתגלה שהוא בכל
הדרו לפנינו.
בעייה קטנה וחדשה נולדה אצלי. רוב האנשים המעסיקים 
עובדים אינם רושמים את מלוא הכנסות עובדיהם בספרים
וע"י זה העובדים אינם משלמים את דרגת המס המלאה
המגיעה למדינה. דבר זה מביא לזלזול בשטח המיסים ולדעתי
השפעתו שלילית על הרגשת האזרחות. נכון יש מגרעות
בשיטת המיסים בישראל, הפועל משלם המון מיסים אך
האם יש לשנות את הדבר בדרך תחוקתית או כל אחד
יעשה שבת לעצמו וישקר קצת את הממשלה ולא ישלם
מס אמת אלא רק אחוז ממה שמגיע ממנו. לדעתי דבר זה 
מוריד מהמוראל החברתי והנו תופעה שלילית שמופיע
בארצות הלבנט והמזרח התיכון, בו בזמן שבארצות בצפון
אין נתקלים בעובדה זו. באם אעשה כפי שמצפוני מורני
לא אשיג פועלים, כי כולם עושים זאת ואין הפועל רוצה
להיות ציוני באופן מיוחד כשהדבר נוגע בכיס ואם כן אעשה 
אז מצפני ייסרני. בקיצור אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי.
תגידי לי שאהבה נפשי (שוב פעם אותו פסוק משיר
השירים) כיצד את מרגישה ומה שלומך, לעת עתה אני עוד
דואג לך קצת ואיני יודע דבר על שלומך. האם הבנת את
מכתבי הקודמים והאם פעלת משהוא בבית למען הקדם הענינים
והבטחת התמיכה לאחר שתעזבי? לדעתי עליך לעשות הכל היום.
הנני מסיים מכתבי זה בעוד אי אלו נשיקות שנשארו
עוד בסטוק אצלי ההולך ואזל 
שלך יהודה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יהודה מידב
מיקום: לא ידוע
תאריך: 05.05.1952

מקבל/ת המכתב

שם: ריקה מנשה מידב
מיקום: לא ידוע

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

[עמ' 1]
יום ב' 5/5/52
לריקתי היקרה!
את מכתבי הקודם סיימתי באמרי לך "למרות הכל".
חושבני שאין זה מספיק להגיד "מפני ש", "בגלל" וכו' מלות
אלה מביעות ומראות רק על תכונות טובות נוחות העלולות
פעם לחלוף ובו בזמן שאומרים למרות "because" "against" "in spite"
הדבר לדעתי מודגש, הדבר מראה את ידיעת הדרך שהולכים בה,
את הקשיים העלולים להתקל והמכשולים שנמצאים בה ובקצור
אע"פ שאת רעה ובכל זאת הנני אוהב אותך!
באתי לידי מסקנה שאדם צריך מאוד איזה טעם אשר
כבר כתבתי לך שנחוץ לי להחזיק פנקס לידי ולרשום
רעיונות, במקרה של עצלנות אפשר ואין רצון לכתוב ולרשום
בפנקס. המציאה הטכניקה המודרנית את הדיקטפון. מרים האדם
את השפופרת, מקריא לתוכה וקולו נרשם. אך הטכניקה עוד
לא התקדמה מספיק, כל המכשירים האלה הם מכשירים 
משועבדים (slave units) הם רק מופעלים כשאדם פותח את 
הפנקס או לוחץ שוב פעם על הכפתור ושומע את אשר הקריא.
המכשירים האלה יש להם לקוי יסודי אחד, אין להם מח!
אין להם יוזמה ואין בהם המרצה. ודבר זה דרוש לי. למשל
אמש בלילה כשלא ישנתי עלו במוחי רעיונות שונים. ובכן
חשבתי לא לתת לך לישון, לספרם לך ואולי למחרת היום
היית את מעודדת אותי, מזכירה לי זאת ומפעילה אותי כי
בלילה הכל נראה ברור וביום נראים ספקות בבצוע ומכיון
שהדבר נמצא בשיווי משקל נחוצה רק דחיפתך הקטנה בכדי
להוציאני משווי משקל ולהפעילנו. הרעיונות היו שניים. האחד: הצבא
ויעילותו. מכיון שמבוזבז זמן רב בצבא ובעתודות, יש להנהיג טופס
ביקורת למען שיפור וייעול הצבא. הטופס יחולק בין חיילי יחידה
כעבור שבועיים של גיוסם לעתודות, בעזרת הסברה בתורת הקדמה
אשר מטרתה לעודד את הכנות בענות על השאלות אשר
מטרתן לחסוך חיים ביום מבחן וייעולו הכללי של הצבא. השאלות
תהיינה מוסבות מנקודות אישיות, פיקודיות, לאומיות וכו' למשל
האם זומנת כראוי? האם שכרך מספיק? החושב אתה כי המדינה (שזה 
אתה) יכולים לשלם לך יותר? האם רואה אתה תועלת באמון? באם לא
מדוע? מה לדעתך היה בזבוז הזמן? מה לדעתך יש לעשות לשיפור?
מי ממפקדיך אינו ראוי להיות מפקד? עם מי ממפקדיך לא היית

[עמוד 2]
יוצא לקרב? את השאלונים יש לאסוף בידי מוסד שבמחוץ שבא
מהמטה הכללי ובגמר תקופת האמונים יבוא מפקד החטיבה ואיש
ממוסד לביקורת ויודיעו על תוצאות השאלונים שמולאו, ההצעות
שנתקבלו והתיקונים שיוכנסו. הננו עם עני ואין לנו את
האפשרות לנהוג במותרות של זמן וכסף על כן חייבים
אנו לנקוט באמצעים הרדיקליים לשיפור המצב. אין לנו הזכות
והזמן לחכות עד שהחייל יבוא יגיש את תלונתו או הצעתו
ביוזמתו האישית וגם בעת הגישו אין הוא בטוח באם הצעתו 
או תלונתו לא יזרקו על ידי האיש הנוגע בדבר לסל 
ולא יזכו לטיפול. שיטה זו לדעתי תאפשר לחייל לבקר את מפקדיו
והם מצדם יוכלו לדרוש יותר ממנו ומעצמם ואולי בצורה זו יגמר
האי סדר.
הצעתי השניה היא בשדה הכלכלי. ידוע כי לנו היהודים
יש מוחות בריאים, יש לנו כלים בתעשיה ובחקלאות אשר אין
לנו במה להתבייש בהם בפני האומות המתוקנות בעולם ויש
באפשרותנו לייצר את הכל באם נתגבר על בעיית חמרי
הגלם. אך ישנה מחלה בנו, הננו שטים בסירה נקובה בלב
ים שואבים ממנה את המים בפחיות קטנות שאמנם
משמש הדבר להקלה פורתא ומאריך את קיומנו, אך הסירה 
בכל זאת הולכת ומתמלאת, הולכת וטובעת. עלינו יחד
לחפש את החור, קודם לסתום אותו ולתת למים להתייבש בתוך
הסירה לבד מחום השמש. על כן צריך לפנות במצע זה
לכל החוגים ביישוב, לבקשם שיהיו אובייקטיבים, שיתרוממו לרגע
מעל לענייני המפלגה והאינטרס שלהם וירצו למצוא פתרון כנה
לכל הבעיות. יש לגשת להתאחדות בעלי התעשייה לבקש מהם
שיתנו את דעתם ויספרו גלויות על בעיותיהם, על הלקויים שהם
מוצאים ביחסי העבודה, על הליקויים של הפועלים, על הליקויים שלדעתם
הם עושים ועל הדברים הבלתי בריאים שהם עושים, שיענו בכנות
מה יש לעשות להבראת המצב ולעידוד תעשייתם, לא בכיוון של
רווחים נוספים להם, אשר ישקיעו אותו בבתים, אלא בתעשייה עצמה.
אח"כ יש לגשת למוסדות ההסתדרות לשאלם על הלקויים שהם רואים
בהנהלת התעשייה, על השגיאה שעושים בהגדלת שכר הפועל,
על השגיאה שנותנים לפועל פרמיה על ייצור מוגבר בו בזמן
שאין הפועל נוקף אצבע, לשאול אותם מה הם רוצים לעשות

[עמוד 3]
למען הבראת המצב ושיפורו או באם לא, כיצד הם רואים
את המשך המצב בעוד העגלה מתגלגלת במורד. אחר זאת
יש לגשת למפעלים השונים הן בסקטור הפרטי, להסתכל
על הפועלים בעבודתם ועל המנהלים בתכנונים ובשעת המנוחה
לגשת ל point blank ישר לעניין ולשאול הן את הפועלים והן 
את הבעלים מה לדעתם הם השיפורים שיש לעשות בהנהלת 
העבודה והגדלת פריונה, דברים שהם לדעתם הם צריכים
לתקן לבד ודברים שההנהלה חייבת לתקן. יש לתקפם אישית
גם כן ולהראות להם אגב הסברה, כי פריונם המוגבר,
אי התבטלות בזמן העבודה יביא לשיקום המדינה ובלי
שיתופם המדינה תתגלגל במדרון ותאבד עצמאותה שכה
קשה נלחמה לה. בתום תקופת המחקר יש לגשת לממשלה
להראות לה על השיפורים שיש לעשות הן באופן תחוקתי והן
באופן הסברתי וכשאנו נשפר בעצמנו את הלקויים שלנו אזי
יקל עלינו בתור משק בריא לבוא ולגייס הון בחו"ל לקניית
ציוד חדש וחמר גלם. באם אז יבואו תעשיינים מישראל
ויתנו מודעה בעיתון בחו"ל שהם מוכנים להכניס שותף
למפעלם או לייסד מפעל עם בעל הון מחו"ל, הדבר אז יהא
קל והכסף לדעתי יזרום לארץ.
את הדבר הזה אפשר לבצע בשלוש דרכים 1.
להיות משוגע לדבר, להתחיל לפעול לבד ולראיין לבד
את האנשים, להדפיס שאלונים ולהפיצם ולעשות את כל העבודה
השחורה ואח"כ לסכמה ולמסרה למוסדות המתאימים. 2. לעניין
עיתון שיעשה עבודה זו ו – 3. לפנות למשרד ראש הממשלה 
למדור של המועצה המדעית ולבקשם ליזום מחקר על סיבת
המשבר, יחסי העבודה וכו' בתעשייתנו לאור הקווים שבניתי למעלה.
איני יודע באם כל 3 הדרכים יעזרו. כי כל התכנית 
תלויה ברצונו. הכנה של האיש לענות על השאלות, בשאלת
ההתנשאות של המשיב מעל לרמה המפלגתית שלו. כי כל
המפעל צריך להתחיל במסע לציונות מחודש, מסע שמתפקודו
לאחד מסביבו את כל העם לשם הבראת המשק והכלכלה
שלנו, כי מלחמתנו הכלכלית היא אינה נופלת בערכה
מהמערכה הקרבית אף על פי שהיא מתנהלת בצורה
שקטה וללא תרועות קרב וללא שאגות ניצחון.

[עמוד 4]
בשבת בבית הכנסת קראתי בספר ויקרא פרק י"ט.
בפרק זה, קצר כמה שהוא כמה חוקים יש בו, כמה צווים
יש לו. צווים בעלי אופי אישי ידידותי וסוציאלי. לדעתי
אין לזהות את התנ"ך, כפי שרבים מתוך ריאקציה
עושים זאת כיום והם בורים גמורים, עם היהדות הדתית
והמוגבלת. יש לקרוא את התנך כמות שהוא, יש להבינו
ויש לראותו בצורה אוביקטיבית אזי יתגלה שהוא בכל
הדרו לפנינו.
בעייה קטנה וחדשה נולדה אצלי. רוב האנשים המעסיקים 
עובדים אינם רושמים את מלוא הכנסות עובדיהם בספרים
וע"י זה העובדים אינם משלמים את דרגת המס המלאה
המגיעה למדינה. דבר זה מביא לזלזול בשטח המיסים ולדעתי
השפעתו שלילית על הרגשת האזרחות. נכון יש מגרעות
בשיטת המיסים בישראל, הפועל משלם המון מיסים אך
האם יש לשנות את הדבר בדרך תחוקתית או כל אחד
יעשה שבת לעצמו וישקר קצת את הממשלה ולא ישלם
מס אמת אלא רק אחוז ממה שמגיע ממנו. לדעתי דבר זה 
מוריד מהמוראל החברתי והנו תופעה שלילית שמופיע
בארצות הלבנט והמזרח התיכון, בו בזמן שבארצות בצפון
אין נתקלים בעובדה זו. באם אעשה כפי שמצפוני מורני
לא אשיג פועלים, כי כולם עושים זאת ואין הפועל רוצה
להיות ציוני באופן מיוחד כשהדבר נוגע בכיס ואם כן אעשה 
אז מצפני ייסרני. בקיצור אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי.
תגידי לי שאהבה נפשי (שוב פעם אותו פסוק משיר
השירים) כיצד את מרגישה ומה שלומך, לעת עתה אני עוד
דואג לך קצת ואיני יודע דבר על שלומך. האם הבנת את
מכתבי הקודמים והאם פעלת משהוא בבית למען הקדם הענינים
והבטחת התמיכה לאחר שתעזבי? לדעתי עליך לעשות הכל היום.
הנני מסיים מכתבי זה בעוד אי אלו נשיקות שנשארו
עוד בסטוק אצלי ההולך ואזל 
שלך יהודה.

עמוד 1/4
עמוד 1/4
עמוד 1/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: ריקה מנשה מידב
מיקום: לא ידוע

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות