אוֹצָרוֹת
1975 10 בפברואר

במכתב שמתמצת את חייה כותבת שושנה הן על החיים כתיכוניסטית הן על התמודדות משפחתה עם מות אחיה

שושנה פיינגולד אשקלון פורסם על ידי אורלי אילני
שושנה ויעקב מחזיקים כתבה שפורסמה ב"ישראל היום" בשנת 2013

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

המכתב כתבו על נייר מיוחד ומקושט ובתחילתו תיאור חוויות רגילות של תלמידות תיכון, מבחנים ומורה שמרשה לענות רק תשובות קצרות. אבל בהמשך המכתב שושנה משתפת את יעקב באבל על אחיה, כאב שמורגש בבית עד שהיא מרגישה כי אפילו הקירות בוכים. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

המכתב כתבו על נייר מיוחד ומקושט ובתחילתו תיאור חוויות רגילות של תלמידות תיכון, מבחנים ומורה שמרשה לענות רק תשובות קצרות. אבל בהמשך המכתב שושנה משתפת את יעקב באבל על אחיה, כאב שמורגש בבית עד שהיא מרגישה כי אפילו הקירות בוכים. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

כתב היד

עמוד 1/4

75210

[עמוד 1]
שלום לך!
תודה על המעטפה הנחמדה ששלחת לי.
תודה. תודה על המתנה ובכלל תודה שכתבת.
בכלל תודה שאתה כותב. תודה.
אתה ודאי שם לב למעטפה ולניר, ואומר בלבך:
מה שעושים החברות לניר מכתבים. מנסים למשוך קונים
בציורים מפוצצים והנה הם כבר "הצליחו" גם אצלה. אז שתדע
שהציור סתם ציור נחמד. החשוב הוא הניר שעליו כותבים ומה שכותבים עליו נכון!
ובכלל זה מובן -כשאני כותבת בפרט אליך. המילים שלפעמים הם נראות כל כך
לא חשובות הם בעצם חשובות כמו: יקר, ויקרה. ואין צורך יותר להמשיך כי ודאי
כבר הבנת למה התכונתי אז שתדע שגם זה יפה. יעקב – יקר.
הלימודים קשים מאוד. היום היה לנו מבחן באזרחות. המורה היא משהו
מיוחד. אצלה צריכים לקצר בתשובות 2 שורות והכי הרבה 4 שורות לתשובות.
אבל אני הסתדרתי עמה למזלי. ומה טוב שהיא מחבבת אותי- שתמיד תחבב- !
סיפרתי לך שאמורים "היינו" להפגש עם השר (לשעבר) יריב- שר ההסברה.
ובכן נפגשנו וחלק מ"אתנו" – כיתתי , התאכזבו ממנו, אני דוקא לא. התאכזבתי
דוקא כשהוא התפטר. אבל כנראה שהוא ידע מה שהוא עשה. אולי לא?
(כתבתי ברבים במרכאות מכיוון שמי אני שאכליל את כל הכתה…)
שמחתי לשמוע את החדשות "מבסיס האם" רק חבל שהן מעורבות,
אם לטוב ואם לרע. אבל כמו שאמרת בל נתפס במכנסינו המופשלות…
הפעם אני עונה לך מהר, פשוט אחרי מבחן שכזה צריך לכתוב מָשהו ולמִשהו-
קרוב. אתמול המרתי על מספר פרקים שנראו לי חשובים ורק אותם למדתי.
זה פשוט היה קשה ללמוד 2 ספרים. ואחרי המבחן אני לא מצטערת.
ויש דברים שאפשר לזכור!
הזמן עובר כל כך מהר. חצי שנה שאחי איננו. אני לא יודעת אבל
אני מוכרחה לציין. גם כשכתבתי לבן-דודה שלי מכתב. שגם הוא בצבא.
כתבתי לו את זה. חצי שנה, ולך תאמין. לך תאמין שזה באמת כך.
לך תאמין שהבגדים יונחו כך בשקט. פתאום חצי שנה זה בכלל המון זמן.
[עמוד 2]
לך תאמין שהיה לי פעם אח. אבל אני בטוחה שהוא היה. אי אפשר לשכוח.
בחצי השנה צחקנו. ניסינו לשכוח. אבל תמיד זה נשאר. אי אפשר לברוח מן המציאות
ביחוד כשחוזרים הביתה הכל מחכה לו והכל מחכה לנו. לפעמים בגלל השקט
אני כאילו מרגישה שהכתלים בוכים. הכתלים בוכים ומחפשים את טוביה.
גם אני כמוהם מחפשת אותו. מחפשת אותו בכל אדם. אבל קשה למצא
אדם כזה. כידוע לכל אדם תבנית משלו באופי וביופי. כל אדם הוא משהו
מיוחד בפני עצמו. אז נצטרך לחכות עוד חצי שנה ותעבור שנה. ואז יעברו
עוד הרבה שנים. רק אז נרגיש באמת את הכאב. רק אז. כשיהיה טוב-
יחסר הטוב באמת. הטוב שהוא טוביה.
קבלתי מתנה ממר בלום, ידיד של ההורים שלי, הוא נתן לי זכוכית
מגדלת מיוחדת להגדלת צמחים. והיא נורא ישנה. ביחוד שהוא אדם מבוגר.
שמחתי. שמחתי כי בלום הוא מנהל הסיפריה הצבורית הפדגוגית באשקלון
והמתנה היא ממש נכס אף על פי שהיא קטנה ביותר.
פה אסיים א. מפני שהדיו הולך ואוזל
ב. נתראה במכתב הבאה. בקרוב. אמן!
ג. אעפ"י שהחלפתי עט- ז"א דיו. עדיף לסיים
ולהמתין עד למכתב הבא ואז להוסיף לפטפט
על דף או שתיים. שלך בידידות כנה. שוש.
(תשובה מהירה).

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שושנה פיינגולד
מיקום: אשקלון
תאריך: 10.02.1975

מקבל/ת המכתב

שם: יעקב וייס
מיקום: פתח תקווה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

75210

[עמוד 1]
שלום לך!
תודה על המעטפה הנחמדה ששלחת לי.
תודה. תודה על המתנה ובכלל תודה שכתבת.
בכלל תודה שאתה כותב. תודה.
אתה ודאי שם לב למעטפה ולניר, ואומר בלבך:
מה שעושים החברות לניר מכתבים. מנסים למשוך קונים
בציורים מפוצצים והנה הם כבר "הצליחו" גם אצלה. אז שתדע
שהציור סתם ציור נחמד. החשוב הוא הניר שעליו כותבים ומה שכותבים עליו נכון!
ובכלל זה מובן -כשאני כותבת בפרט אליך. המילים שלפעמים הם נראות כל כך
לא חשובות הם בעצם חשובות כמו: יקר, ויקרה. ואין צורך יותר להמשיך כי ודאי
כבר הבנת למה התכונתי אז שתדע שגם זה יפה. יעקב – יקר.
הלימודים קשים מאוד. היום היה לנו מבחן באזרחות. המורה היא משהו
מיוחד. אצלה צריכים לקצר בתשובות 2 שורות והכי הרבה 4 שורות לתשובות.
אבל אני הסתדרתי עמה למזלי. ומה טוב שהיא מחבבת אותי- שתמיד תחבב- !
סיפרתי לך שאמורים "היינו" להפגש עם השר (לשעבר) יריב- שר ההסברה.
ובכן נפגשנו וחלק מ"אתנו" – כיתתי , התאכזבו ממנו, אני דוקא לא. התאכזבתי
דוקא כשהוא התפטר. אבל כנראה שהוא ידע מה שהוא עשה. אולי לא?
(כתבתי ברבים במרכאות מכיוון שמי אני שאכליל את כל הכתה…)
שמחתי לשמוע את החדשות "מבסיס האם" רק חבל שהן מעורבות,
אם לטוב ואם לרע. אבל כמו שאמרת בל נתפס במכנסינו המופשלות…
הפעם אני עונה לך מהר, פשוט אחרי מבחן שכזה צריך לכתוב מָשהו ולמִשהו-
קרוב. אתמול המרתי על מספר פרקים שנראו לי חשובים ורק אותם למדתי.
זה פשוט היה קשה ללמוד 2 ספרים. ואחרי המבחן אני לא מצטערת.
ויש דברים שאפשר לזכור!
הזמן עובר כל כך מהר. חצי שנה שאחי איננו. אני לא יודעת אבל
אני מוכרחה לציין. גם כשכתבתי לבן-דודה שלי מכתב. שגם הוא בצבא.
כתבתי לו את זה. חצי שנה, ולך תאמין. לך תאמין שזה באמת כך.
לך תאמין שהבגדים יונחו כך בשקט. פתאום חצי שנה זה בכלל המון זמן.
[עמוד 2]
לך תאמין שהיה לי פעם אח. אבל אני בטוחה שהוא היה. אי אפשר לשכוח.
בחצי השנה צחקנו. ניסינו לשכוח. אבל תמיד זה נשאר. אי אפשר לברוח מן המציאות
ביחוד כשחוזרים הביתה הכל מחכה לו והכל מחכה לנו. לפעמים בגלל השקט
אני כאילו מרגישה שהכתלים בוכים. הכתלים בוכים ומחפשים את טוביה.
גם אני כמוהם מחפשת אותו. מחפשת אותו בכל אדם. אבל קשה למצא
אדם כזה. כידוע לכל אדם תבנית משלו באופי וביופי. כל אדם הוא משהו
מיוחד בפני עצמו. אז נצטרך לחכות עוד חצי שנה ותעבור שנה. ואז יעברו
עוד הרבה שנים. רק אז נרגיש באמת את הכאב. רק אז. כשיהיה טוב-
יחסר הטוב באמת. הטוב שהוא טוביה.
קבלתי מתנה ממר בלום, ידיד של ההורים שלי, הוא נתן לי זכוכית
מגדלת מיוחדת להגדלת צמחים. והיא נורא ישנה. ביחוד שהוא אדם מבוגר.
שמחתי. שמחתי כי בלום הוא מנהל הסיפריה הצבורית הפדגוגית באשקלון
והמתנה היא ממש נכס אף על פי שהיא קטנה ביותר.
פה אסיים א. מפני שהדיו הולך ואוזל
ב. נתראה במכתב הבאה. בקרוב. אמן!
ג. אעפ"י שהחלפתי עט- ז"א דיו. עדיף לסיים
ולהמתין עד למכתב הבא ואז להוסיף לפטפט
על דף או שתיים. שלך בידידות כנה. שוש.
(תשובה מהירה).

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שושנה פיינגולד
מיקום: אשקלון
תאריך: 1973-11-27

מקבל/ת המכתב

שם: יעקב וייס
מיקום: פתח תקווה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות