אוֹצָרוֹת
1962 15 באוקטובר

במכתב שנכתב בזמן חופשה בספינת טיולים, מתוארים מקומות הנופש ומפגש עם נאצי לשעבר, שנוסע גם הוא בספינה

אליעזר לובראני ספינה בים האדריאטי פורסם על ידי מערכת אוצרות

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ.
למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון.
מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד.
היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בכפר גלים.
הוא ידע על בוריין תשע שפות.
אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940), הוא נפטר ב 1965.

את המכתב המרתק הזה כותב לובראני במהלך מסע בספינת טיולים באירופה, הוא מספר על חוויותיו מהמסע ועל מקומות שבהם טיילו הוא ואשתו

ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ.
למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון.
מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד.
היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בכפר גלים.
הוא ידע על בוריין תשע שפות.
אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940), הוא נפטר ב 1965.

את המכתב המרתק הזה כותב לובראני במהלך מסע בספינת טיולים באירופה, הוא מספר על חוויותיו מהמסע ועל מקומות שבהם טיילו הוא ואשתו עליזה.
בין השאר, לובראני מספר על מפגש שהיה לו עם נאצי לשעבר שהיה גם הוא נוסע בספינה.
הנאצי הרגיש צורך פנימי לגלות לאליעזר, שהיה הישראלי היחידי ששוחח עימו, כמה פרטים מחייו שמעיקים עליו. הוא הסביר על יסוד תולדות חייו שלו, כיצד נסחף גרמני ממוצע בזרם הנאציזם. נתברר, כי היה שטורמפיהרר, עשה מעשים איומים. נתמנה לשומר ראשם של היטלר ואחר כך של גבלס.

ארועי התקופה

1960
1969

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
יום שני, 15.10.62, בדרך מפיראוס לונציה

אהובתי, שלחתי לך היום גלויה מאתונא, ואקוה כי תגיעך
לפני מכתב זה, שעתיד להישלח מונציה. מאתונא נתרשמנו מאד,
עיר מטרופולין שוקקת מסחר ותנועה. תיירים מכל חלקי
העולם, ובני השכבה העליונה עשירים כקורח. אך לעומתם
מיליונים בני עוני. לא רק האיכרים שמצבם ירוד ורמת חייהם
נמוכה ביותר – אלא אותם למעלה ממליון וחצי נפשות שחיות
בערים פיראוס ואתונא – רמת חייהם עלובה הרבה יותר. פועל
משתכר כאן בתחומי 4 לירות ישראליות ליום – בעל מקצוע. ואלו
שאינם בעלי מקצוע? אין חוק האוסר עבודת ילדים. ראיתי ילדה
כבת 12 דוחפת מריצה במלאכת כבישים. אך הרי אין מתפקידנו
לפתור בעיות סוציאליות של זולתנו. נטשתי הבוקר את אמא, שיצאה שוכטלן,
עליתי בחשמלית ויצאתי לתחנה, שממנה והלאה נמשכים רובעי העוני. המדהים
הוא, שנסתגלו הללו למצבם, אף מחייכים הם ורוחם טובה עליהם כאילו
כך נגזר בששת ימי בראשית. אלא שבולעת אותם העיר המתפשטת […]
ואז ייאלצו להקים להם שיכונים אנושיים יותר. כאן קודש וחול (כנסיה לידי
קאזינו) משמשים בערבוביה. ראיתי בסמוך למרכז העיר מערה בה נהגו
ראשוני הנוצרים להסתתר מפני הרומאים שרדפו אותם. המערה בעינה עומדת.
כתלים עתיקים ומפוייחים, איקונין וים של נרות-נשמה. כורעות שם ישישות
על רגליהן כשהן מקשיבות להטפתם של כמרים. אך מעל למערה מקימים כעת
בנין ענק, כולו פלדה וזכוכית, המתרומם לכדי 28 קומות. משקניתי נר, הדלקתיו
ותקעתיו לתוך ארגז החול – לא שקלתי כלל לנשמת מי נועדה להבתו. אולי
לנשמת האנושות התועה בדרכי החיים. גם בנמל פיראוס מהלכות אימים
אניות נושאים מטוסים, אניות מרוץ וכו' – בחסד אמריקה. ברחוב הראשי
ראיתי אדמירל ותת-אדמירל שלהם. יש בו במראה זה משום ארגעה
ואימה כאחד. משל לאותו מוכר מדחומים בדרך העצמאות, שמכריז שעל מעלות
סחורתו ומסיים במילים: "מען זאל זי נישט דארפען האבען…."
כלומר, הלואי ולא תזדקקו להם…

[עמוד 2]
החברה באניה מעורבת מאד – הנשים מהוות כ-70% ממספר הנוסעים. הרבה קבוצות
בנות – מצרפת, גרמניה, שודיה, הולנד – ואליהן מתלווים בחורים מעטים. יש גם
כ-10 ילדים ישראלים, והם הנחמדים ביותר.
אתמול בדרך לאמפיתיאטרון העתיק עברנו דרך אחד הכפרים, בדיוק כשנערכה
בו חתונתם של שני בני המקום – החתן והכלה נסעו במכונית, אחריהם
כל אנשי הכפר לבושים חגיגית, ולבסוף – עגלה אליה רתומים שני פרדים,
ועליה הנדוניא שנתנה הכלה : ריהוט מלא, מכונת תפירה, לבנים, כלי
מטה, וילונות, קדרות וצלחות. הכל מתנהל בשירה וריקודים ובלבוש חגיגי.
בכלל, הם שומרי מסורת, הן מבחינה רגשית, והן בשל החוש המסחרי
המפותח בהם מימי קדם. יודעים הם, כי מנהגי פולקלור אלו מהוים גם הם
כוח מושך רב לתיירים מכל ארצות תבל.

יום שלישי 16.10.62
מאתמול בצהרים עד מחר, יום רביעי, בשעה 5 אחה"צ נמשך השייט על פני
שלושת הימים: התיכון, האגאי והאדריאטי. בשל הים הנוח ומזג האויר
הנעים מהוים שני ימים אלו חלק ניכר מן המרגוע וההנאה שבטיול.
אין רצים כעדר בהול לראות כל "גוט אודר שלכט ערהאלטענע
רואינה" [מגרמנית: עתיקות הרוסות טובות או רעות], אלא כדברי רבי יהודה הלוי: ים מתחת – ים מ[…]
ולבי בינותם ים שלישי…". אמש שכבנו אחרי חצות. לשם בטחון יתר
בלענו כל אחד מחצית טראואמין ונתעוררנו הבוקר ב7:30 רעננים
כצנוניות טלולות. לאמא וגם לי היה תיאבון – אך מיד בא זה על
ספוקו המלא. ביחוד מאחר שלא היתה אמא צריכה לשטוף את הכלים, וימנד
לא היה צריך להוריד את פח הזבל. אין להשוות כלל בין מסענו לקפריסין
בשנה שעברה לבין המסע הזה. היחס הוא 10 : 1 לטובת טיול זה, אף כי
הוא מעיף יותר. היחסים הדיפלומטים בין אמא לביני הם, בדרך כלל, תקינים –
וכיוצא בהם דברים שמרחיבים את דעתה. יש לה כאן כר פעולה נרחב,
וביחוד יולה, שיש למצוא בה רבות מתכונות אמא, אלא שחסר לה טוב הלב
הילדותי שנתברכה בו אמא שלנו, ובגללו אנו מוחלים לה הכל. ודאי עוד אוסיף
משהו למכתב זה, אך בינתיים אני משאיר מקום לאמא. היי שלום, נפש יקרה,
באהבה אבא

מורי שלום לכם!
עד עכשיו פשוט הכל נהדר. ראינו הרבה דברים מעניינים ויפים!
רק חבל שאתם לא אתנו. פעם הבאה! נשיקות חמות באהבה, מושי

[עמ' 3]
בים האדריאטי, בין חופי יוגוסלביה לאיטליה.
יום רביעי, 17 באוקטובר, 1962
אהובת נפשי,
כי כן הגענו לארופה, על כך מעיד גם מזג האויר.
אין לטייל עוד בביקיני על סיפון האניה. היפפיות גונזות
את חמודותיהן שהציגון לראווה כל הזמן, והגברים
מכורבלים בסוודרים – פשוט: קריר. זה 24 שעות אנו
שטים, ובשעה 2 אחה"צ נגיע לונציה. לטיול מאורגן
נצא מחר, ואילו היום יסייר איש איש כרצונו. אמא ואני
בסדר גמור, מדי פעם בפעם אני מקבל חופשה מן
ההנדכנהלטן! [מיידיש או גרמנית = אחיזת ידיים] את זו אני מנצל לשיחה עם כמה ילדים
חמודים, או לקריאת ספר או לכתיבת מכתב. לאמא
אין פנאי, כיון שליולה ולה יש נושאים לשיחה עד אין קץ. אין זה
מפריע לי. אולם בפקודת אמא עלי לתרגם להם כל מלה עברית, בין
אם היא נשמעת בע"פ או נמסרת בכתב בהודעות השונות על תכניות
היום. נוסף לכך הרי בעלה של יולה הוא כבד שמיעה. את המחזה הלזה
יכולה את לתאר לעצמך. משרואה אמא שהגעתי לקצה סבלנותי –
מקבלת היא על עצמה את מלאכת התרגום – והתוצאות ידועות לנו……
בונציה יעזבו אותנו התיירים מארצות למיניהן, כי בכך נסתיים סיורם.
יעלו נוסעים חדשים ויש לנו סיכויים לקבל תא עם חלון. אבל הועידה
אמא תנאי, שלא יהיה הצוהר גדול מדי – כדי שלא אוכל להטיל
אותה הימה.
אתמול זכיתי לחוייה מענינת. עברנו ליד איים לוטים סגול, אולם בגלל המרחק
ראינו אותם כצלליות. קבוצת גברים כיוונה משקפת גדולה לאותו עבר.
שמעתים דוברים גרמנית, והייתי בטוח ששייכים הם לקבוצת השוייצים. ביקשתי
מהם את המשקפת לרגע, ותוך כדי כך הבחנתי במבטאם שברלינאי טהור הוא.
נוצרה סיטואציה בלתי נעימה, אך מתוך נימוס הודיתי לבעל המשקפת על אדיבותו.
וכך נתפתחה שיחה. נתברר שהוא מו"ל ידוע בברלין וגם עתונאי. כותב באותם
עתונים בהם נהגתי אני לכתוב שם בשעתו. יש לנו מכירים משותפים ועוד.

[עמוד 4]
השיחה נמשכה כחצי שעה, הוא מספר ואני מקשיב. חשבתי, כי בכך
חוסל העניין. כעבור שעות אחדות לאחר ארוחת ארבע תפס אותי
בפינה שקטה, התנצל על שהוא מפריע, גמגם ואמר, כי הואיל והייתי
הישראלי היחידי ששוחח עימו, הוא מרגיש צורך פנימי לגלות לי כמה
פרטים מחייו, שמעיקים עליו. הוא מבקש להסביר, על יסוד תולדות
חייו שלו, כיצד נסחף גרמני ממוצע בזרם הנאציזם. נתברר, כי היה
שטורמפיהרר, עשה מעשים איומים. נתמנה לשומר ראשם של
היטלר ואח"כ של גבלס. סיפר אפיזודות מענינות ממגעו
עמהם. היה מפקד יחידה קרבית ברוסיה, נפל בשבי, הצליח
לברוח ונתפס שנית. כיום מעיק עליו מצפונו עד כדי כך,
שהחליף את שמו.
זה היה מגעי הראשון עם נאצי לשעבר, והדברים שאמר
לא היו דברים שבשיגרה. מובן כי לא נשתנה במאומה יחסי לנושאי
דגל היטלר, אולם היה בוידויו משום גילוי טפח אנושי מעניין.
אחת הידידות שלי, אורית בת 9, תרד בונציה עם אמה וסבתה,
ועלי עוד לספר לה סיפור אחד, כשי פרידה. לשמיעת הסיפור
יצטרפו גם הילדה חולת השיתוק ואחיה הקטן.
האניה מתנדנדת כעת כהלכה בים האדריאטי, אך אמא ואני בסדר
גמור. היא נצלית כעת בשמש, ואילו אני מעדיף אמת צל.
צפורת, את כל המכתבים העבירי מיד למוני היקר שלנו. מונציה
נוסיף לכתוב, ואולי גם מדוברובניק.
היו שלום יקירי, אנו מהרהרים בכם תכופות
באהבה
אבא

Venecia
הגענו בחלק הראשון שניסיעתנו,
הכל כל כך יפה!!! 'מגעגעים' קצת!
כל טוב, באהבה
אמא

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: ספינה בים האדריאטי
תאריך: 15.10.1962

מקבל/ת המכתב

שם: מוריה ורמון לובראני
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

ארועי התקופה