אוֹצָרוֹת
1960 26 בינואר

במסגרת הלימודים בסמינר "אורנים" מאירה מבקרת במוסד לילדים עם צרכים מיוחדים ונחשפת למקרים קשים

מאירה שמיר טבעון פורסם על ידי אורלי אילני
מאירה שמיר, סוף שנות החמישים

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

במסגרת הלימודים בסמינר "אורנים" מאירה מבקרת במוסד לילדים עם צרכים מיוחדים. היא נחשפת למקרים קשים, והתיאורים שלה משקפים הן את מצבם של הילדים במוסד והן את היחס האופייני לילדים כאלה בעשורים הראשונים. אף על פי כן מאירה מתרשמת לטובה מן המוסד ומן הטיפול המסור של העובדים בילדים, ולדבריה אפשר להתרגל לאווירה שם. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים

במסגרת הלימודים בסמינר "אורנים" מאירה מבקרת במוסד לילדים עם צרכים מיוחדים. היא נחשפת למקרים קשים, והתיאורים שלה משקפים הן את מצבם של הילדים במוסד והן את היחס האופייני לילדים כאלה בעשורים הראשונים. אף על פי כן מאירה מתרשמת לטובה מן המוסד ומן הטיפול המסור של העובדים בילדים, ולדבריה אפשר להתרגל לאווירה שם. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.

כתב היד

עמוד 1/2

יום חמישי בערב
בבית של ההורים
ערב שאין לו סוף…
26.1.1960

[עמוד 1]
לעודדי שלומות!
ערב עצוב שאין דוגמתו, בהזדמנות זו שאני
בבית אני רוצה לכתוב. דוקא חשבתי עוד על
אתמול, אבל הייתי כל כך הרוגה ועיפה שלא
יכולתי לכתוב. אומנם הייתי עוד בהרצאה
אתמול בערב אבל חזרתי ב 10:00 לחדר וישר
נשכבתי לישון. היום התחלתי מוקדם אבל
דוקא היה טוב. מזל בכלל לא חזרה לאורנים כך
שאני דוקא הפעם לבד, לא הייתי אומרת שזה
כל כך טוב אבל מילא.
ביום רביעי הגעתי מוקדם להרצליה, באוטו
פגשתי את כל הבנות שנסעו מאורנים ברכבת
כך שכבר הרגשתי שאין אני לבד.
הביקור השאיר רשמים פחות חזקים לכל מה
שהתכוננתי, כי חושבת אני מאחר והתכוננתי
נפשות יכולתי לקבל הכל כמות שהיה שם,
אפילו כרגע יכולה אני להזכר ואיני מתחלחלת
כי באמת ראיתי שזה דברים שצריך להכיר
בעובדת קיומם, ולקבלם כך כמות שהם, ולדעת
לאהבם. המוסד הזה עשה עלי רושם נפלא
בטיפול המסור והיפה לילדים. זה מוסד פרטי
שקיים כ 20 שנה. (ראיתי שם את חוה מנען)
יש שם כיתות לימוד, גן ובתי תינוקות. החלוקה
של הילדים אינה לפי גילים אלא לפי
שכל, (דבר שאצל רובם לא קים). היו בבית התינוקות
[עמוד 2]
מקרים מזעזעים של ילדים גדולים עד 20 שנה
ששכבו במיטה כמו תינוקות. אגף זה למעשה הוא
[הנורא] ביותר. מקרים מזעזעים עד כאב, או עד
גבול של דבר שאי אפשר להרגיש ולדעת מהם,
כי זה משהו מסתורי שהדחף הפנימי רוצה
להגיד ואינו יודע איך. היו מקרים נוראים. גם
בשאר האגפים אבל פחות. המקרים שם הם ללא
כל סכויים להתפתחות. לא גופנית ולא שכלית.
יש שם ילדים יפים אבל הם אלה שממש כלום
לא מבינים. נורא מוזר אבל לא מבינים. לא
מדברים לא קוראים וכלום, כלום לא יודעים.
יש מספר רב מאד של מונגולואידים, הם
בדרך כלל חיים עד גיל 25-30 שנה ועד אז הם
במוסד זה. (המדובר גם לבת הזו מנען.) הם עוסקים
בכל מיני עסוקים מלבד לימוד, עבודת מלאכה
שונות ובזה המפותחים יותר מצטיינים.
אבל יש גם דרגות שאין יודעים אפילו לגזור
רבוע מצויר, ממש כך. דברים מזעזעים, התפרצויות,
צחוק ועוותי פנים זה מרעיד ממש, אבל כשנכנסים
לאוירה זו אפשר להתרגל.
קוקי שלי, איני רוצה להתחיל ברגש שלי, כי בכל
אופן אני צריכה להחזיק מעמד מהיום עוד שבוע שלם.
כך שלא אתחיל להיות סנטימנטלית. אני מאמינה
רק שאתה מרגיש לכל מה שהתכונתי בדברי כך
שאסתפק בכך. אסים הפעם, לגבי שבת אני
נוסעת למעגן מיכאל כך יעבור הזמן לפחות
קוקי יקר שלי
באהבת רעיה מאירקה.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: טבעון
תאריך: 26.01.1960

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

יום חמישי בערב
בבית של ההורים
ערב שאין לו סוף…
26.1.1960

[עמוד 1]
לעודדי שלומות!
ערב עצוב שאין דוגמתו, בהזדמנות זו שאני
בבית אני רוצה לכתוב. דוקא חשבתי עוד על
אתמול, אבל הייתי כל כך הרוגה ועיפה שלא
יכולתי לכתוב. אומנם הייתי עוד בהרצאה
אתמול בערב אבל חזרתי ב 10:00 לחדר וישר
נשכבתי לישון. היום התחלתי מוקדם אבל
דוקא היה טוב. מזל בכלל לא חזרה לאורנים כך
שאני דוקא הפעם לבד, לא הייתי אומרת שזה
כל כך טוב אבל מילא.
ביום רביעי הגעתי מוקדם להרצליה, באוטו
פגשתי את כל הבנות שנסעו מאורנים ברכבת
כך שכבר הרגשתי שאין אני לבד.
הביקור השאיר רשמים פחות חזקים לכל מה
שהתכוננתי, כי חושבת אני מאחר והתכוננתי
נפשות יכולתי לקבל הכל כמות שהיה שם,
אפילו כרגע יכולה אני להזכר ואיני מתחלחלת
כי באמת ראיתי שזה דברים שצריך להכיר
בעובדת קיומם, ולקבלם כך כמות שהם, ולדעת
לאהבם. המוסד הזה עשה עלי רושם נפלא
בטיפול המסור והיפה לילדים. זה מוסד פרטי
שקיים כ 20 שנה. (ראיתי שם את חוה מנען)
יש שם כיתות לימוד, גן ובתי תינוקות. החלוקה
של הילדים אינה לפי גילים אלא לפי
שכל, (דבר שאצל רובם לא קים). היו בבית התינוקות
[עמוד 2]
מקרים מזעזעים של ילדים גדולים עד 20 שנה
ששכבו במיטה כמו תינוקות. אגף זה למעשה הוא
[הנורא] ביותר. מקרים מזעזעים עד כאב, או עד
גבול של דבר שאי אפשר להרגיש ולדעת מהם,
כי זה משהו מסתורי שהדחף הפנימי רוצה
להגיד ואינו יודע איך. היו מקרים נוראים. גם
בשאר האגפים אבל פחות. המקרים שם הם ללא
כל סכויים להתפתחות. לא גופנית ולא שכלית.
יש שם ילדים יפים אבל הם אלה שממש כלום
לא מבינים. נורא מוזר אבל לא מבינים. לא
מדברים לא קוראים וכלום, כלום לא יודעים.
יש מספר רב מאד של מונגולואידים, הם
בדרך כלל חיים עד גיל 25-30 שנה ועד אז הם
במוסד זה. (המדובר גם לבת הזו מנען.) הם עוסקים
בכל מיני עסוקים מלבד לימוד, עבודת מלאכה
שונות ובזה המפותחים יותר מצטיינים.
אבל יש גם דרגות שאין יודעים אפילו לגזור
רבוע מצויר, ממש כך. דברים מזעזעים, התפרצויות,
צחוק ועוותי פנים זה מרעיד ממש, אבל כשנכנסים
לאוירה זו אפשר להתרגל.
קוקי שלי, איני רוצה להתחיל ברגש שלי, כי בכל
אופן אני צריכה להחזיק מעמד מהיום עוד שבוע שלם.
כך שלא אתחיל להיות סנטימנטלית. אני מאמינה
רק שאתה מרגיש לכל מה שהתכונתי בדברי כך
שאסתפק בכך. אסים הפעם, לגבי שבת אני
נוסעת למעגן מיכאל כך יעבור הזמן לפחות
קוקי יקר שלי
באהבת רעיה מאירקה.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: טבעון
תאריך: 1960-03-01

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות