אוֹצָרוֹת
1938 24 במאי

בנימין חי בווילנה ערב מלחמת העולם השנייה וכותב משם לאחיו שבחיפה על הקושי להחליט כיצד לנהוג – אם לחכות עד לגיוסו לצבא או לעשות מעשה כלשהו קודם

בנימין פרנציק וילנה פורסם על ידי שירי וידן
בנימין פרנציק במדי הצבא האדום

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתב מרגש מאוד מצעיר יהודי בשם בנימין פרנציק הכותב מווילנה בשנת 1938 לאחיו הנמצא בארץ. המכתב מתאר את מצבם הקשה של היהודים ערב מלחמת העולם השנייה, את התגברות האנטישמיות והחקיקה נגד היהודים ואת החשש שלו מהגיוס לצבא. הוא מבקש מאחיו שלא יספר על מצבו המייאש להוריו כדי שלא ידאגו לו. עם תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות בקיץ 1941, גויס בנימין לצבא האדום ונעלם בקרב. המכתב הועלה במסגרת פרויקט אוצרות בבית ספר תיכון ליאו באק, חיפה.

מכתב מרגש מאוד מצעיר יהודי בשם בנימין פרנציק הכותב מווילנה בשנת 1938 לאחיו הנמצא בארץ. המכתב מתאר את מצבם הקשה של היהודים ערב מלחמת העולם השנייה, את התגברות האנטישמיות והחקיקה נגד היהודים ואת החשש שלו מהגיוס לצבא. הוא מבקש מאחיו שלא יספר על מצבו המייאש להוריו כדי שלא ידאגו לו. עם תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות בקיץ 1941, גויס בנימין לצבא האדום ונעלם בקרב. המכתב הועלה במסגרת פרויקט אוצרות בבית ספר תיכון ליאו באק, חיפה.

כתב היד

עמוד 1/4

ווילנא 24.5.38

[עמוד 1]
שרה ושאול יקרים
שלום רב לכם!
מבלי לחכות לתשובה על מכתבי מאווניץ
הנני היום כבר עם מכתב שני, ואתם תתמהו
מה שנעשה אתי שפתאום התחלתי כה תקופות [תכופות]
לכתוב, אבל נשאיר כבר את הוכוח מי האשם
שעד היום לא עמדנו בקשר תמידי, וחפץ
הנני שלהבא יהיה הקשר תמידי.
במכתב הקודם בקשתיכם שתכתבו לי
מהמתרחש אצלכם, מה שלומכם ומה "עסקכם" ואת בקשתי
זו הנני משנה [שונה] עוד הפעם, ועכשיו מה ששיך עלי
אני עובד באותה בית חרושת של מלציך בווילנה
ומרויח לי על חיי, את הזמן החפשי אפשר
לבלות די טוב, אבל המצב הרוחני אינו נותן
עכשיו מרגוע והרגע החפשי הוא רגע של כאב
לב ויסורי הנפש עבור הצעיר החפץ לחשב [לחשוב] מעט
[עמוד 2]
על עתידו, ובחפצך הכי טוב אינך יכול לא לחשוב על
המחרת בה בשעה שהוא כל כך מעיק, אינני יודע
עם [אם] ידוע לך כבר על החוק החדש שבמקום 18 חֹדש
צריך עכשיו לעבוד בצבא 25 חדש ועד שנת
1939 אפשר שעוד יאריכו את הזמן. ושם בצבא צריך
הנך לעמוד בשורה ולשמוע את הפקיד מדבר על
המלחמה ביהודים שצריכים לנהל (מקודם זה בצבא לא הייה) 30 מיליון
נפש חושבים וחולמים אך ורק במלחמה עם 3 המליונים יהודים,
נתקבלה כבר החלטה ממפלגת הממשלה על נומרוס קלאוזוס,
על הגירה יהודית מפולין וכו… בקיצור אין מוצא.
המצב גרוע מיום ליום, הנך מטיל בחוץ ומתבונן מסביבך
עם אבן או מקל אינה פוגעת בראשך, והרבה חיים
מקנאים למות. יקרים אינני חפץ במכתבי זה להעציב
אתכם על מצבנו, וזהוא הקצור ממצבנו הנוכחי, ואיך
ומה יכול לחשוב, לעשות צעיר כמוני בשעה שיש לי עוד
[עמוד 3]
פחות משנה לעבודת הצבא, ומה יש לי לעשות, האם לשבת
ולחקות [לחכות] עד שיקחו אותי לצבא, ללכת לשנתים וחצי
ואחר כך לבא, למה? אל מי? מה לעשות? לאן לפנות?
בסביבה מורעלה בשעה שפרורות לחם גדולות בעיניהם
כשהן בפי היהודי, ומאין עוד לקחת את אותן הפרורות?
האמינו לי שקשה לי לכתוב את מכתבי, אבל קשה גם לשתוק
בשעה שהכל מעיק על הלב, ואין לפני מי לספר לדבר מהלב
הכועב, והרי הנני בחור ובכל זאת כשאני כותב לכם
את מכתבי זה בשעה ה-10 בלילה, הדמעות נוזלות מעיני
ואינני יודע מדוע? בשביל מה? אבל נוזלות הן,
נוזלות מעצמן, וחושב הנך אולי יקל לך מעט, חודש
מקודם לזה לא הייתי יכול לכתוב לכם מכתב כזה,
לא הייתי בוכה, ולא הייתי מתלונן, אבל היום הנני
מודה לאל שיש באפשרותי אפילו את זאת לעשות.
והנני בא אליכם בבקשה, פעלו מה שיש באל [לאל] ידכם
[עמוד 4]
אולי תהיא בידכם אפשרות להציל אותי מרגע היאוש המתקרב,
והיאוש הזה עם יבא זהוא ודאי יהיה היאוש האחרון
של צעיר שלא יכול יותר לנשא את סבל החיים, אבקשכם
ענו לי תכף אחרי קבלכם מכתבי זה, ויקל לי מעט, ואדע
שנמצאים כאלו המתענינים בגורלי, ועוד בקשה, על
תכתבו אל[על] יאושי להורים מפני שלהם אינני כותב כלום
על זה, אינני חפץ לצער יותר את אמא, שדי הצתערה
כבר בהיותי בחג בבית על גורלי, ועל מנת חלקי עם
אלך לעבוד בצבא, הנני תקווה שאחרי קבלכם את
מכתבי תענו לי תכף. דרשו בשלום אבא, האחיות,
וכל היקרים, הווי בריאים בנימין
במכתב השני אשלח לכם תמונה שהצתלמתי בשבוע זה.
הכתובת שלי היא
ב. פרנציק
וילנא
הוויקה 40m1
פולין
B. Parenezyk
Wilno
hwowyka 40m1
Polskee

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: בנימין פרנציק
מיקום: וילנה
תאריך: 24.05.1938

מקבל/ת המכתב

שם: שרה ושאול פרנציק
מיקום: חיפה

כתב היד

עמוד 1/4

ווילנא 24.5.38

[עמוד 1]
שרה ושאול יקרים
שלום רב לכם!
מבלי לחכות לתשובה על מכתבי מאווניץ
הנני היום כבר עם מכתב שני, ואתם תתמהו
מה שנעשה אתי שפתאום התחלתי כה תקופות [תכופות]
לכתוב, אבל נשאיר כבר את הוכוח מי האשם
שעד היום לא עמדנו בקשר תמידי, וחפץ
הנני שלהבא יהיה הקשר תמידי.
במכתב הקודם בקשתיכם שתכתבו לי
מהמתרחש אצלכם, מה שלומכם ומה "עסקכם" ואת בקשתי
זו הנני משנה [שונה] עוד הפעם, ועכשיו מה ששיך עלי
אני עובד באותה בית חרושת של מלציך בווילנה
ומרויח לי על חיי, את הזמן החפשי אפשר
לבלות די טוב, אבל המצב הרוחני אינו נותן
עכשיו מרגוע והרגע החפשי הוא רגע של כאב
לב ויסורי הנפש עבור הצעיר החפץ לחשב [לחשוב] מעט
[עמוד 2]
על עתידו, ובחפצך הכי טוב אינך יכול לא לחשוב על
המחרת בה בשעה שהוא כל כך מעיק, אינני יודע
עם [אם] ידוע לך כבר על החוק החדש שבמקום 18 חֹדש
צריך עכשיו לעבוד בצבא 25 חדש ועד שנת
1939 אפשר שעוד יאריכו את הזמן. ושם בצבא צריך
הנך לעמוד בשורה ולשמוע את הפקיד מדבר על
המלחמה ביהודים שצריכים לנהל (מקודם זה בצבא לא הייה) 30 מיליון
נפש חושבים וחולמים אך ורק במלחמה עם 3 המליונים יהודים,
נתקבלה כבר החלטה ממפלגת הממשלה על נומרוס קלאוזוס,
על הגירה יהודית מפולין וכו… בקיצור אין מוצא.
המצב גרוע מיום ליום, הנך מטיל בחוץ ומתבונן מסביבך
עם אבן או מקל אינה פוגעת בראשך, והרבה חיים
מקנאים למות. יקרים אינני חפץ במכתבי זה להעציב
אתכם על מצבנו, וזהוא הקצור ממצבנו הנוכחי, ואיך
ומה יכול לחשוב, לעשות צעיר כמוני בשעה שיש לי עוד
[עמוד 3]
פחות משנה לעבודת הצבא, ומה יש לי לעשות, האם לשבת
ולחקות [לחכות] עד שיקחו אותי לצבא, ללכת לשנתים וחצי
ואחר כך לבא, למה? אל מי? מה לעשות? לאן לפנות?
בסביבה מורעלה בשעה שפרורות לחם גדולות בעיניהם
כשהן בפי היהודי, ומאין עוד לקחת את אותן הפרורות?
האמינו לי שקשה לי לכתוב את מכתבי, אבל קשה גם לשתוק
בשעה שהכל מעיק על הלב, ואין לפני מי לספר לדבר מהלב
הכועב, והרי הנני בחור ובכל זאת כשאני כותב לכם
את מכתבי זה בשעה ה-10 בלילה, הדמעות נוזלות מעיני
ואינני יודע מדוע? בשביל מה? אבל נוזלות הן,
נוזלות מעצמן, וחושב הנך אולי יקל לך מעט, חודש
מקודם לזה לא הייתי יכול לכתוב לכם מכתב כזה,
לא הייתי בוכה, ולא הייתי מתלונן, אבל היום הנני
מודה לאל שיש באפשרותי אפילו את זאת לעשות.
והנני בא אליכם בבקשה, פעלו מה שיש באל [לאל] ידכם
[עמוד 4]
אולי תהיא בידכם אפשרות להציל אותי מרגע היאוש המתקרב,
והיאוש הזה עם יבא זהוא ודאי יהיה היאוש האחרון
של צעיר שלא יכול יותר לנשא את סבל החיים, אבקשכם
ענו לי תכף אחרי קבלכם מכתבי זה, ויקל לי מעט, ואדע
שנמצאים כאלו המתענינים בגורלי, ועוד בקשה, על
תכתבו אל[על] יאושי להורים מפני שלהם אינני כותב כלום
על זה, אינני חפץ לצער יותר את אמא, שדי הצתערה
כבר בהיותי בחג בבית על גורלי, ועל מנת חלקי עם
אלך לעבוד בצבא, הנני תקווה שאחרי קבלכם את
מכתבי תענו לי תכף. דרשו בשלום אבא, האחיות,
וכל היקרים, הווי בריאים בנימין
במכתב השני אשלח לכם תמונה שהצתלמתי בשבוע זה.
הכתובת שלי היא
ב. פרנציק
וילנא
הוויקה 40m1
פולין
B. Parenezyk
Wilno
hwowyka 40m1
Polskee

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יצחק פדרמן
מיקום: גבול מצרים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: שרה ושאול פרנציק
מיקום: חיפה
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות