בעיצומה של מלחמת העולם השנייהכותב פריץ כהן מברלין לבתו מרים שבהולנד על גירושה של אסתר, האחות האמצעית, ועל הצורך להצטמצם במקום ובחפצים
סיפור רקע
פריץ (שלמה) וארנה כהן נשארו לבדם בביתם בברלין לאחר שבתם אסתר נשלחה למקום לא ידוע עם קבוצת יהודים. פריץ כותב לבתו מרים, שנמצאת בהולנד, כי המצב בבית מדכא ועצוב, ועדיין לא נשמעו חדשות מאסתר. האב כותב על סידור מחודש של הבית ועל שעות העבודה שהתארכו, וגם תוהה איך מרים וחבריה מסתדרים בהולנד בזמן המלחמה ואם הם כפופים למועצה היהודית .
פריץ (שלמה) כהן וארנה כהן לבית ויישמן התגוררו עם שלוש בנותיהם, אסתר, חנה ומרים, בברלין. המשפחה חיה חיים נוחים ושקטים עד עליית הנאצים לשלטון. עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה עזבה מרים את ברלין והגיעה להולנד. בהולנד הסתתרה אך המשיכה בהתכתבות רצופה בינה ובין ההורים שנותרו בברלין. חנה הבת הצעירה, נשלחה בקינדרטרנספורט לאנגליה, וגם היא המשיכה להתכתב עם הוריה. במשך שנות המלחמה עברו מאות מכתבים מארץ אחת לשנייה, נלקחו למקום המסתור כאשר נאלצו להסתתר, או
פריץ (שלמה) כהן וארנה כהן לבית ויישמן התגוררו עם שלוש בנותיהם, אסתר, חנה ומרים, בברלין. המשפחה חיה חיים נוחים ושקטים עד עליית הנאצים לשלטון. עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה עזבה מרים את ברלין והגיעה להולנד. בהולנד הסתתרה אך המשיכה בהתכתבות רצופה בינה ובין ההורים שנותרו בברלין. חנה הבת הצעירה, נשלחה בקינדרטרנספורט לאנגליה, וגם היא המשיכה להתכתב עם הוריה. במשך שנות המלחמה עברו מאות מכתבים מארץ אחת לשנייה, נלקחו למקום המסתור כאשר נאלצו להסתתר, או נארזו עם חפצים מעטים נוספים.
באוקטובר 1942 קיבלה אסתר מכתב המורה לה לעזוב את בית ההורים ולנסוע למקום לא ידוע עם משפחות יהודיות נוספות. בתחילה ההורים חשבו שהם צריכים להצטרף אליה, אך התברר כי הם אינם נמצאים ברשימה. אסתר עזבה את הבית ונספתה. מעט אחריה נשלחו גם פריץ כהן וארנה כהן לאושוויץ, שם נספו.
לאחר המלחמה הגיעה מרים כהן לארץ ישראל. עוד בהולנד פגשה ביוסף (יוסטין) זליגמן, בהכשרה יהודית. בעת המלחמה נפרדו והסתתרו אצל משפחות שקיבלו את אות חסידי אומות העולם. בתום המלחמה עלו לארץ והתחתנו. גם חנה עלתה לארץ לאחר המלחמה ונישאה. בביתה של מרים לא דיברו על המשפחה ועל מאורעות השואה. בעקבות פרויקט של יד ושם לאיסוף חפצים ומידע פנו אל מרים צאצאיה וגילו שקית ישנה בארון הבגדים ובה מאות מכתבים בגרמנית, מכתבים דהויים ומצהיבים.
במכתבים הם מצאו אמונה ותקווה להגיע ליום שבו תזכה המשפחה להתאחד. המכתבים היו למקור המידע האחרון, ואפשרו לבני המשפחה להציץ לאחר שנים רבות לנימי הנפש של היקרים להם, שאותם לא זכו לפגוש.
רונית ברסלאור, בתה של מרים כהן, כתבה לקראת ביקורה בברלין לצורך קביעת שלט המציין כי המשפחה גרה בבניין זה לפני מאורעות השואה: "אסתר, הדודה שלנו, תישאר לנצח יושבת על ספסל כשלראשה כובע ברט, לבושה מעיל אופנתי ועל פניה חיוך של נערה צעירה, ביישנית מעט, שכל החיים עוד לפניה. קבר מעולם לא נמצא לכם, ואין אבן ששמכם חקוק עליה... במרפסת מעל ישבה פעם משפחה; המשפחה שלי. ועוד אספר לך סבא, שבמקום שאליו כיוונת את תפילותיך, לציון, נולדו לך נכדים, נינים ובני נינים לרוב".
כתב היד
תרגום שהתקבל מהמשפחה:
ברלין, 1 בנובמבר 1942.
מיריליין היקרה שלי!
עבר עלינו שבוע קשה. ברור שהרבה פעמים אסתר לא הייתה בבית, אבל זאת בוודאי הרגשה אחרת לגמרי במקרה של פרדה כזאת. מאז נסיעתה לא שמענו עליה באופן אישי, רק דרך אחרים. היא נשארה יחד עם בני משפחת קופפשטיין (Kopfstein), היא גם התחילה את הנסיעה אתם. גם עמית שלה מהסמינר היה אתם. אבל אנחנו לא יודעים אם הם יישארו ביחד.
בדירה שלנו אנחנו צריכים לעשות סידורים אחרים. על חדר אחד נוותר, בוודאי יהיה לנו צפוף, נצטרך להיפטר מחלק מהרהיטים. אין לי הרבה זמן בשביל זה, כי אני עובד יותר שעות במשרה שלי, בדרך כלל משבע בבוקר עד שבע בערב.
אני יכול לתאר לעצמי טוב מאוד את הגזרות בהכשרה שלכם. כבר קשה לדבר על "משפחה גדולה". כנראה אתם עכשיו כפופים למועצה היהודית, האם הם דואגים שם לבסיס הכספי שלכם?
אולי אכתוב שוב השבוע.
ד"ש באהבה,
אבא
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
תרגום שהתקבל מהמשפחה:
ברלין, 1 בנובמבר 1942.
מיריליין היקרה שלי!
עבר עלינו שבוע קשה. ברור שהרבה פעמים אסתר לא הייתה בבית, אבל זאת בוודאי הרגשה אחרת לגמרי במקרה של פרדה כזאת. מאז נסיעתה לא שמענו עליה באופן אישי, רק דרך אחרים. היא נשארה יחד עם בני משפחת קופפשטיין (Kopfstein), היא גם התחילה את הנסיעה אתם. גם עמית שלה מהסמינר היה אתם. אבל אנחנו לא יודעים אם הם יישארו ביחד.
בדירה שלנו אנחנו צריכים לעשות סידורים אחרים. על חדר אחד נוותר, בוודאי יהיה לנו צפוף, נצטרך להיפטר מחלק מהרהיטים. אין לי הרבה זמן בשביל זה, כי אני עובד יותר שעות במשרה שלי, בדרך כלל משבע בבוקר עד שבע בערב.
אני יכול לתאר לעצמי טוב מאוד את הגזרות בהכשרה שלכם. כבר קשה לדבר על "משפחה גדולה". כנראה אתם עכשיו כפופים למועצה היהודית, האם הם דואגים שם לבסיס הכספי שלכם?
אולי אכתוב שוב השבוע.
ד"ש באהבה,
אבא
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?