בעקבות האסון במעלות כותבת שושנה ליעקב על היעדר תחושת הביטחון בעיר אשקלון ועל ההתנדבות לשמירות
סיפור רקע
ברקע המכתב האסון במעלות והשפעתו על חיי התושבים באשקלון. שושנה מתארת את היעדר תחושת הביטחון בעיר, את ההתנדבות לשמירה ורכישת אקדחים. היא מנסה להמשיך בשגרת הלימודים, להתכונן למבחנים ולשמור על אופטימיות.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
ארועי התקופה
כתב היד
יום א' 74519
[עמוד 1]
שלום רב ליעקב היקר!
זאת שוב שושי, שמחה לענות על המכתב, ההרגשה קצת יותר עגומה,
הרגשתי היא כאילו נכנסתי לתוך בוץ אשר ממנו קשה לחזור, כשאתה מציץ
מבעד לחלון, אתה רואה את הרחוב השומם, קצת קשה לעכל, הכל ישתנה פה באשקלון,
מאז המקרה במעלות, כאילו שמעתה והלאה יצלך האור האדום ויזהיר ויפחיד –
יש לי מחר מבחן במתמטיקה פתרתי קצת תרגילים, נסיתי להכניס את עצמי לתלם
אך לא, משהו מנחם אותי, שדף עם נוסחאות יהיה כעזר למבחן, מזלי שנולדתי
עם מוח קצת – מתמטי, ובלי הרבה התאמצויות מוציאה את ה-7 (רק חזרה ותירגול)
(אני מקווה שהמעבר מנושא לנושא הפיסקה הראשונה לא בלבל אותך!)
מארגנים איגודי שמירה באשקלון, ומחפשים מתנדבים מבין האבות שיביאו
לשמור בביה"ס היסודיים, ואתה לפעמים שואל את עצמיך, עד היכן עד מתי זה
ימשיך, מן מועקה מצטברת על הלב, קשה לדבר, קשה לדבר, קשה לחייך (כמובן שאני
מחייכת כי זו דרכו של העולם), אתה יודע יעקב עכשיו אני אומרת לעצמי
שושי, עשי את הכל אל תוותרי , כי המחר אינו ידוע, אולם אין מה לעשות ,
אני בתור תלמידה צריכה להמשיך בחיי התקינים, המסלול העגול , מן הבית לביה"ס
וחוזר חלילה. בלי הרף, כשאין מבחן אז הולכים לקרמיקה ושם באה ההתפרקות,
אני יושבת ובלי שום מחשבה ראשונית יוצרת את הצורה "הרצוייה" –
ז.א. זו הנוצרת וכך הכלי הבנה בלי שום מטרה, זה שהוא יוצא חמוד
ואהוב עלי זה משום אהבה שהשקעתי משום יציר כפיי.
אתה זוכר את המבחן בגאוגרפיה ואת העצה שיעצתי לי, אז המבחן
כבר עבר מזמן וקבלנו את התוצאות קבלתי… 7, כנראה ש – 7
הוא מספר המזל שלי, מספר נחמד לא, גם ביהדות לא כן?
דרך אגב אם מדברים על ציונים אז גם בתנ"ך קבלתי 7,
המורה חזר מן המילואים הארוכים שלוכמעט 200 יום ברציפות
[עמוד 2]
וכמובן "הרביץ" בחינה נחמדה, לומדים את ספר איוב, מה שמרגיז
שהמורה מכתיב הרבה והיד מתחילה לכאוב.
אתה יודע אבל זה מצחיק אנשים מתחילים לקנות אקדחים לנשק אישית
"הגנה עצמית", זה עצוב שכך זה צריך להיות, אף פעם לא חשבתי שנגיע לכך,
עוד מעט נהפוך לאמריקה קטנה, אני תקוה רק שלא ישתמשו בנשק האישי
גם למטרות אישיו., הבהלה הזו מפחידה.
האם גם בפתח תקוה האנשים נתפסים לאותה בהלה כפי שבאשקלון ?
דרך אגב איך חיה בכנס חטיבה? אקוה שהכל עבר על הצד הטוב ביותר.
אני מקוה שנושא הכתיבה בשבוע הבא יהיה יותר עליז
כמובן אצלי, וגם אצלךָ !!!
פה אסיים בציפיה לתשובה מהירה
ממני בידידות
שושי
בכל זאת יש לי עדיין לב לצייר פרחים,
אקוה שהלב הזה לא יאכזב.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת