מכת יתושים בבסיס שישראל נמצא בו ממררת את חייהם של החיילים. ישראל מבקש ממשפחתו לשלוח לו בדחיפות חבילה עם חומר ריסוס, כי " פשוט אי אפשר להימצא כאן".
ישראל מנדלסון, יליד 1948, למד בתיכון ליאו באק בחיפה, והיה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, שם פגש לראשונה את אשתו. הם התחתנו בשנת 1969, ובשנת 1970 נולד בנם הבכור.
ישראל התגייס לחטיבת הנח"ל בסיני לגדוד צנחנים "הנחל המוצנח", ולאחר תקופת שירות יצא לבה"ד 1 לקורס קציני חי"ר וסיים את הקורס בדרגת סג"ם. אחר כך המשיך לקורס קציני מודיעין, ובו למד לדבר ערבית שוטפת. הוא הצטרף לפעילויות מבצעיות של יחידות קרביות ועסק בתחקור אנשים בשטח. ישראל היה אדם חברותי מאוד ותמיד עזר לאנשים.
בשנת 1973 סיים ישראל את שירות הקבע שלו והתקבל ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. הלימודים היו אמורים להתחיל בחודש אוקטובר, והבית היה מלא בארגזים ומוכן למעבר למגורי הסטודנטים. ואולם בדיוק אז פרצה מלחמת יום הכיפורים. ישראל כבר היה משוחרר מן הצבא ואף לא קיבל צו 8, אך הוא החליט לסייע במאמץ המלחמתי. הוא הגיע לסיני ביום הרביעי למלחמה עם חברים אחרים מהיחידה וצוות לחטיבת שריון.
החטיבה השתתפה בקרבות לכיבוש העיר סואץ, ובעקבות כשל מודיעיני נכנס חלק מן החטיבה למארב של הצבא המצרי. ישראל לא היה בין הנפגעים, אך כשמע בקשר את כל המתרחש, החליט שאינו יכול לעמוד מנגד, ונכנס עם חבריו לנסות לחלץ פצועים. בפעם הראשונה הם הצליחו לחלץ חיילים פצועים, אך בפעם השנייה אבד איתם הקשר. תחילה נחשבו ישראל וחבריו נעדרים, אך בהמשך זוהו כחללים. ישראל הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בעיר הולדתו חיפה.
המכתב הועלה במסגרת מיזם אוצרות - תיכון ליאו באק, חיפה, תשפ"ב.