אוֹצָרוֹת
1973 29 באוקטובר

בפרוץ המלחמה היו נפתלי ואיריס בטירונות נח"ל, נפתלי נשלח לסייע בלחימה באזור תעלת סואץ ועבר לשרת בחיל השריון

בני הדודים גדי בן נתן ז"ל ואיריס לוין (נותקין)

כתב היד

5 דפי המכתב

סיפור רקע

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים היו נפתלי לוין ואיריס נותקין בטירונות נח"ל במחנה 80, ליד פרדס חנה־כרכור. נפתלי נשלח לסייע בלחימה באזור תעלת סואץ ועבר הסבה לשריון, ואילו איריס סיימה את הטירונות ונשלחה לקורס מ"כיות. איריס כותבת לנפתלי (תלי), אז חבר ולימים בעלה מכתב ארוך ומטלטל. היא מספרת לו על דאגת המשפחה לבן דודה גדי בן נתן, שנחשב נעדר. במכתב פזורים רמזים עבים לכך שגדי נהרג, אך איריס ממשיכה להאמין ולקוות כי יעלה בידי המשפחה לסתור זאת. גדי השתתף בקרבות הבלימה הקשים באזור גשר פירדאן, בתפקיד סגן מפקד פלוגת טנקים. בעת הלחימה על מוצב "הברגה" נפגע הטנק שלו, והוא נפצע בעינו והועבר לעורף. ואולם, לאחר ששמע שמפקד יחידתו נהרג, הוא התחמק מבית החולים ושב לשדה הקרב. בי"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע הטנק של גדי, והוא נהרג. לאחר מותו הועלה גדי לדרגת סרן, ועל פועלו

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים היו נפתלי לוין ואיריס נותקין בטירונות נח"ל במחנה 80, ליד פרדס חנה־כרכור. נפתלי נשלח לסייע בלחימה באזור תעלת סואץ ועבר הסבה לשריון, ואילו איריס סיימה את הטירונות ונשלחה לקורס מ"כיות. איריס כותבת לנפתלי (תלי), אז חבר ולימים בעלה מכתב ארוך ומטלטל. היא מספרת לו על דאגת המשפחה לבן דודה גדי בן נתן, שנחשב נעדר. במכתב פזורים רמזים עבים לכך שגדי נהרג, אך איריס ממשיכה להאמין ולקוות כי יעלה בידי המשפחה לסתור זאת. גדי השתתף בקרבות הבלימה הקשים באזור גשר פירדאן, בתפקיד סגן מפקד פלוגת טנקים. בעת הלחימה על מוצב "הברגה" נפגע הטנק שלו, והוא נפצע בעינו והועבר לעורף. ואולם, לאחר ששמע שמפקד יחידתו נהרג, הוא התחמק מבית החולים ושב לשדה הקרב. בי"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע הטנק של גדי, והוא נהרג. לאחר מותו הועלה גדי לדרגת סרן, ועל פועלו במלחמה זכה לציון לשבח ממפקד החטיבה.

כתב היד

עמוד 1/5

יום ב' 29.10.73

[עמוד 1]
תלי,
גדי נעדר.
אני נמצאת עכשיו בבית, לפני שיצאתי למטווח דברתי עם
שלומית שהיא תלך לצלצל הביתה לשאול מה הענינים.
כשחזרתי מהמטווח ראיתי אותה ואת אורית אשאל מחכות
לי, מיד ידעתי שקרה משהו עד שאורית אמרה לי שהוא
נעדר. בהתחלה הייתי מאוד מעוצבנת אבל לאט
לאט נרגעתי. נסעתי בטרמפים עד הבית יחד עם שלומית.
אח"כ הייתי קצת בבית ולפני כמה דקות הייתי במשק
אצל סימה ושבתאי ואצל יעקב והדסה ורותי. יש עוד
תקוה קלושה. מחר הם יסעו לכל מיני מקומות לשאול
חיילים או פצועים שהיו אתו ולשמוע עדויות. אני לא יודעת
מי יסע בדיוק אבל יסעו. רותי בסדר גמור בינתים
כמה שאפשר, היא בהריון ועוד בשמירת הריון, בימים
רגילים היא צריכה לנוח אז עכשיו ודאי, אבל עכשיו זה יהיה
הרבה יותר קשה לשמר. יעקב והדסה גם הם די
בסדר יחסית. עוד מקוים למצוא משהו לפחות סימנים.
בקשר למה שידוע: בבית חולים בבאר שבע שוכב
[עמוד 2]
פצוע שהיה הנהג בטנק של גדי, עפרה דברה אתו והיא
אומרת שהוא די מבולבל. הוא ברח מהטנק ברגע שקרה
משהו, אני לא יודעת מה, ואינו יודע מה עם שאר האנשים.
עפרה (אחות של מיכל שהיא אחות בבית החולים) שמעה את
זה ממנו כבר מזמן וצילצלה הנה יום יום כדי לדעת אם
יש ידיעה כלשהי , היא לא רצתה לומר כלום לפני כן אבל
אתמול, עוד לפני שהודיעו משהו היא לא התאפקה ואמרה
לנתן שהיא חוששת שמשהו לא בסדר עם גדי, והיום
אחר הצהרים, בערך ב 4:00 הודיעו שהוא נעדר. שלומית
צילצלה בערך בחמש. ועוד משהו, אבל זה קצת מסובך
להסביר, נסה להבין. בחורה אחת מנהלל קיבלה ידיעה
מחברה שלה שבעלה של החברה כתב לה מכתב ואמר לה
שאם הוא יבוא בריא ושלם הביתה הם ילכו שלושתם יחד
לבקר את אשתו של גדי. אם מישהו מקבל מכתב כזה,
אף כי זה לא כתוב ישיר, אפשר להבין שאין הרבה סיכוי.
בקשר לסמדר, הבת של גדי, כל אחר הצהרים היא
שחקה אצל חברה שלה ורק עכשו ראיתי אותה בדרך הביתה.
מירה, אמא של רונן, ספרה שאתמול בצהרים היא אכלה
אצלם והם ישבו כולם לאכול אז סמדר אמרה: "לכם
יש אבא ולי אין". לשמוע דבר כזה מילדה עוד לפני שהיא
[עמוד 3]
יודעת משהו זה צורם ומעב[יר]ר צמרמורת. אבל מה לעשות?!
אני עצמי , בתחילה כששמעתי העצבים עלו לי למעלה, לא
יכולתי להבין ולעשות משהו, אחכ' כשהלכתי לכוון ה-ש.ג.
חשבתי שאני לא בוכה אבל אני רוצה לצרוח. אבל לבסוף
נרגעתי והגעתי הביתה רגועה. אולי זה היה יותר קל
מאשר כששמעתי על עמוס ומוש'לה אבל רק משום שהפעם
לא הייתי במתח נפשי קודם לכן. ואולי בפעם שעברה זה
היה גם הצטברות של מתח נפשי.
תלי, רק אתמול כתבתי לך שאני לא דואגת לך
רק מתגעגעת נורא. אבל מאז ולמען האמת גם קצת
קודם , אני מתחילה להרגיש שצד אחד אצלי כן דואג לך
ואילו צד שני עומד בסתירה ובטוח שדבר לא יקרה לך. בכל
אופן אני מתה לרגע שתבוא כבר ושנהיה יחד.
בשבוע הבא אני יוצאת לסדרה לכשמונה ימים ובשבוע
שאח"כ, כלומר, עוד שבועיים וחצי אצא לרגילה. הלוואי שגם
אתה תקבל רגילה באותו זמן משום שאני ממש מרגישה בכל
מקום בגוף שלי כמה שאני רוצה לראות אותך ולהרגיש
אותך לידי. ויחד עם כל הודעה איומה שמתקבלת אני עוד
יותר רוצה אותך ובעיקר עם כל יום שעובר. נכון שלהיות
בבית זה די מרגיע ודי טוב. אבל הרבה הרבה יותר
[עמוד 4]
טוב אם תבוא הביתה ואם תהיה אתה כאן ואתה שתעודד
אותי ותחזיק אותי. אני צועקת לאלוהים יום יום אבל הוא
אינו עוזר לי, אתה לא חוזר. אבל זה יגיע ואני מחכה לאותו
רגע ושאותו זמן שתהיה איתי.
תלי, אל תשכח שאני אוהבת אותך ושאתה חשוב לי כמו שאף
אחד אינו חשוב לי. (אם תבוא באחד הימים כשאהיה בצבא או
בסידרה בוא אלי) ונצל בבקשה כל רגע פנוי כדי לחש[ו]ב עלי.
אומרים שכל הבחורים משתנים במלחמה, וזה בעצם ברור
לגמרי. מספיק למצוא ולראות רק חלק אחד של המלחמה וכבר יש
כל הסיבות הטובות כדי להתבגר ולהשתנות, אני מצפה כבר
לראות אותך ואת השינויים הקלים אף כי ברור לי שבעצם
ת[י]שאר תלי בדיוק כמו שהיית, אותו תלי שאני מכירה אפילו
דרך המכתבים.
נורא אוהבת אותך ומאוד מאוד מתגעגעת
הרבה נשיקות וחיבוקים
שלך
איריס
[עמוד 5]
נ.ב.
תלי, שכחתי לכתוב לך קודם אבל יש לי ידיעה מאוד
לא טובה, אח של יורם קירשנר (קשת) מבית נהרג.
מלבד זה יאיר קרן צור וזו ידיעה טובה, בסדר גמור.
הוא שמע שדואגים לו אז הוא צלצל גם הנה וגם להורים
שלך ומסר למס[ו]ר לך שהוא בסדר גמור ושתמס[ו]ר גם לשאר
החבר'ה. נדמה לי שאמרו לי שהוא בבקו"ם.
אני אוהבת אותך, כמה שרק אפשר לאהוב.
איריס,

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: איריס (נותקין) לוין
מיקום: נהלל
תאריך: 29.10.1973

מקבל/ת המכתב

שם: נפתלי לוין
מיקום: מחנה 80

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/5

יום ב' 29.10.73

[עמוד 1]
תלי,
גדי נעדר.
אני נמצאת עכשיו בבית, לפני שיצאתי למטווח דברתי עם
שלומית שהיא תלך לצלצל הביתה לשאול מה הענינים.
כשחזרתי מהמטווח ראיתי אותה ואת אורית אשאל מחכות
לי, מיד ידעתי שקרה משהו עד שאורית אמרה לי שהוא
נעדר. בהתחלה הייתי מאוד מעוצבנת אבל לאט
לאט נרגעתי. נסעתי בטרמפים עד הבית יחד עם שלומית.
אח"כ הייתי קצת בבית ולפני כמה דקות הייתי במשק
אצל סימה ושבתאי ואצל יעקב והדסה ורותי. יש עוד
תקוה קלושה. מחר הם יסעו לכל מיני מקומות לשאול
חיילים או פצועים שהיו אתו ולשמוע עדויות. אני לא יודעת
מי יסע בדיוק אבל יסעו. רותי בסדר גמור בינתים
כמה שאפשר, היא בהריון ועוד בשמירת הריון, בימים
רגילים היא צריכה לנוח אז עכשיו ודאי, אבל עכשיו זה יהיה
הרבה יותר קשה לשמר. יעקב והדסה גם הם די
בסדר יחסית. עוד מקוים למצוא משהו לפחות סימנים.
בקשר למה שידוע: בבית חולים בבאר שבע שוכב
[עמוד 2]
פצוע שהיה הנהג בטנק של גדי, עפרה דברה אתו והיא
אומרת שהוא די מבולבל. הוא ברח מהטנק ברגע שקרה
משהו, אני לא יודעת מה, ואינו יודע מה עם שאר האנשים.
עפרה (אחות של מיכל שהיא אחות בבית החולים) שמעה את
זה ממנו כבר מזמן וצילצלה הנה יום יום כדי לדעת אם
יש ידיעה כלשהי , היא לא רצתה לומר כלום לפני כן אבל
אתמול, עוד לפני שהודיעו משהו היא לא התאפקה ואמרה
לנתן שהיא חוששת שמשהו לא בסדר עם גדי, והיום
אחר הצהרים, בערך ב 4:00 הודיעו שהוא נעדר. שלומית
צילצלה בערך בחמש. ועוד משהו, אבל זה קצת מסובך
להסביר, נסה להבין. בחורה אחת מנהלל קיבלה ידיעה
מחברה שלה שבעלה של החברה כתב לה מכתב ואמר לה
שאם הוא יבוא בריא ושלם הביתה הם ילכו שלושתם יחד
לבקר את אשתו של גדי. אם מישהו מקבל מכתב כזה,
אף כי זה לא כתוב ישיר, אפשר להבין שאין הרבה סיכוי.
בקשר לסמדר, הבת של גדי, כל אחר הצהרים היא
שחקה אצל חברה שלה ורק עכשו ראיתי אותה בדרך הביתה.
מירה, אמא של רונן, ספרה שאתמול בצהרים היא אכלה
אצלם והם ישבו כולם לאכול אז סמדר אמרה: "לכם
יש אבא ולי אין". לשמוע דבר כזה מילדה עוד לפני שהיא
[עמוד 3]
יודעת משהו זה צורם ומעב[יר]ר צמרמורת. אבל מה לעשות?!
אני עצמי , בתחילה כששמעתי העצבים עלו לי למעלה, לא
יכולתי להבין ולעשות משהו, אחכ' כשהלכתי לכוון ה-ש.ג.
חשבתי שאני לא בוכה אבל אני רוצה לצרוח. אבל לבסוף
נרגעתי והגעתי הביתה רגועה. אולי זה היה יותר קל
מאשר כששמעתי על עמוס ומוש'לה אבל רק משום שהפעם
לא הייתי במתח נפשי קודם לכן. ואולי בפעם שעברה זה
היה גם הצטברות של מתח נפשי.
תלי, רק אתמול כתבתי לך שאני לא דואגת לך
רק מתגעגעת נורא. אבל מאז ולמען האמת גם קצת
קודם , אני מתחילה להרגיש שצד אחד אצלי כן דואג לך
ואילו צד שני עומד בסתירה ובטוח שדבר לא יקרה לך. בכל
אופן אני מתה לרגע שתבוא כבר ושנהיה יחד.
בשבוע הבא אני יוצאת לסדרה לכשמונה ימים ובשבוע
שאח"כ, כלומר, עוד שבועיים וחצי אצא לרגילה. הלוואי שגם
אתה תקבל רגילה באותו זמן משום שאני ממש מרגישה בכל
מקום בגוף שלי כמה שאני רוצה לראות אותך ולהרגיש
אותך לידי. ויחד עם כל הודעה איומה שמתקבלת אני עוד
יותר רוצה אותך ובעיקר עם כל יום שעובר. נכון שלהיות
בבית זה די מרגיע ודי טוב. אבל הרבה הרבה יותר
[עמוד 4]
טוב אם תבוא הביתה ואם תהיה אתה כאן ואתה שתעודד
אותי ותחזיק אותי. אני צועקת לאלוהים יום יום אבל הוא
אינו עוזר לי, אתה לא חוזר. אבל זה יגיע ואני מחכה לאותו
רגע ושאותו זמן שתהיה איתי.
תלי, אל תשכח שאני אוהבת אותך ושאתה חשוב לי כמו שאף
אחד אינו חשוב לי. (אם תבוא באחד הימים כשאהיה בצבא או
בסידרה בוא אלי) ונצל בבקשה כל רגע פנוי כדי לחש[ו]ב עלי.
אומרים שכל הבחורים משתנים במלחמה, וזה בעצם ברור
לגמרי. מספיק למצוא ולראות רק חלק אחד של המלחמה וכבר יש
כל הסיבות הטובות כדי להתבגר ולהשתנות, אני מצפה כבר
לראות אותך ואת השינויים הקלים אף כי ברור לי שבעצם
ת[י]שאר תלי בדיוק כמו שהיית, אותו תלי שאני מכירה אפילו
דרך המכתבים.
נורא אוהבת אותך ומאוד מאוד מתגעגעת
הרבה נשיקות וחיבוקים
שלך
איריס
[עמוד 5]
נ.ב.
תלי, שכחתי לכתוב לך קודם אבל יש לי ידיעה מאוד
לא טובה, אח של יורם קירשנר (קשת) מבית נהרג.
מלבד זה יאיר קרן צור וזו ידיעה טובה, בסדר גמור.
הוא שמע שדואגים לו אז הוא צלצל גם הנה וגם להורים
שלך ומסר למס[ו]ר לך שהוא בסדר גמור ושתמס[ו]ר גם לשאר
החבר'ה. נדמה לי שאמרו לי שהוא בבקו"ם.
אני אוהבת אותך, כמה שרק אפשר לאהוב.
איריס,

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: סיני
תאריך: 1973-10-27

מקבל/ת המכתב

שם: נפתלי לוין
מיקום: מחנה 80

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות