ברוך רובינשטיין כותב לחברו נפתלי שפרש לא מזמן מן הנוטרות, הוא מספר לו על גיוס נוטרים ערבים ומתעניין במעשיו לאחר שעזב את הנוטרות
סיפור רקע
ברוך ונפתלי פרשו לאחרונה מן השירות בנוטרות, כוח העזר למשטרה הבריטית. ברוך מחדש את הקשר ומעלה זיכרונות וחוויות.
ארועי התקופה
כתב היד
תל אביב 10.7.46
ידידי ורעי הטוב נפתלי המכונה ג'רוס!
סלח נא לי, ידידי, שעד עתה לא היה הסִפק בידי לכתוב לך מכתבון כל שהוא ולגלגל בשיחת מכתבים עם ידיד ותיק וטוב – אך סבורני שגם בך קצת אשם: יתכן שהיית צריך אתה – עם שחרורך ממחנה הנוטרים לכתב לי ולגלות את אזני על כך.
למחנה לא רציתי לכתוב. ובכן, מה שלומך, מה מעשיך, כיצד השתחררת ועל מי נטשת, על מי, ג'רוס את "החבילה השחורה" של בני עדת התימנים מיודעינו?
על דבר התפטרותך והתפטרותו של יהודה לייב ידידינו (אגב, זרז בו שיכתוב לי גם הוא עמך ביחד! –ואענה לשניכם תשובה ארוכה!) נודע לי מסעדיה עמרם, שפגשתיו בתל אביב. הוא שמח לקראתי, אותו נחמד שחרחר, ואמר לי בקול גדול שג'רוס הלך פידורים! (=פיטורים), וגם, להבדיל, סרג'נט כ"כ המנובל! – להראותך עד היכן הדברים מגיעים – ואיזה מהפכה מתחוללת במחנה – ציין לפני שהובאו 8 נוטרים ערבים למחנה (חוצפה מאין כמותה) וזהו כנראה תחילת "שחרורם" של האנגלים מהנוטרים העלובים היהודים.
אך נעזב נא את המחנה הקלוקל ואורחותיו המזהמות ונחזור לענינינו. מה מעשיך ומה מעשה הגלותי – יידל הנחמד. כיצד שניו החסרות וקרחתו המתרחבת בצנעה? ומה מעשיך אתה ידידי? – כיצד העבודה ואיך הסתדרת בחיים הציויליים. מה שלומן של בנות החוה החמודות מפתח תקוה, וכיצד בני האיכרים… וכיצד הצלחותיך שלך ב"מסכת נשים"? הזוכר אתה… אותן שמירות בודדות משותפות שהיו לנו בשער, במחסנים, במ.ט.ר.יו. ובבית החולים? (אגב נייר זה שאני כותב עליו מצאנו פעם, בפנקס כמעט שלם, באחד הארגזים שליד בית החולים – זוכר?) הרבה יש לזכור – ועוד נזכיר.
אני מגיע, לצערי, לסיומם של דברי. מטרתי במכתב זה היא לפתח קשר של מכתבים בינינו – אני מחכה בקוצר רוח למכתבך, ידידי, ומבקשך בכל לשון של בקשה לא לשכוח להכנס אלי, לביתי, כשתהיה בתל אביב. למען השם, אל תשכח!
בברכת שלום להוריך ולידידינו המשותפים (ביחוד ליהודה ליב)
שלך בידידות
כתֹבתי: תל אביב רח' דב הוז 30
ברוך רובינשטיין
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
תל אביב 10.7.46
ידידי ורעי הטוב נפתלי המכונה ג'רוס!
סלח נא לי, ידידי, שעד עתה לא היה הסִפק בידי לכתוב לך מכתבון כל שהוא ולגלגל בשיחת מכתבים עם ידיד ותיק וטוב – אך סבורני שגם בך קצת אשם: יתכן שהיית צריך אתה – עם שחרורך ממחנה הנוטרים לכתב לי ולגלות את אזני על כך.
למחנה לא רציתי לכתוב. ובכן, מה שלומך, מה מעשיך, כיצד השתחררת ועל מי נטשת, על מי, ג'רוס את "החבילה השחורה" של בני עדת התימנים מיודעינו?
על דבר התפטרותך והתפטרותו של יהודה לייב ידידינו (אגב, זרז בו שיכתוב לי גם הוא עמך ביחד! –ואענה לשניכם תשובה ארוכה!) נודע לי מסעדיה עמרם, שפגשתיו בתל אביב. הוא שמח לקראתי, אותו נחמד שחרחר, ואמר לי בקול גדול שג'רוס הלך פידורים! (=פיטורים), וגם, להבדיל, סרג'נט כ"כ המנובל! – להראותך עד היכן הדברים מגיעים – ואיזה מהפכה מתחוללת במחנה – ציין לפני שהובאו 8 נוטרים ערבים למחנה (חוצפה מאין כמותה) וזהו כנראה תחילת "שחרורם" של האנגלים מהנוטרים העלובים היהודים.
אך נעזב נא את המחנה הקלוקל ואורחותיו המזהמות ונחזור לענינינו. מה מעשיך ומה מעשה הגלותי – יידל הנחמד. כיצד שניו החסרות וקרחתו המתרחבת בצנעה? ומה מעשיך אתה ידידי? – כיצד העבודה ואיך הסתדרת בחיים הציויליים. מה שלומן של בנות החוה החמודות מפתח תקוה, וכיצד בני האיכרים… וכיצד הצלחותיך שלך ב"מסכת נשים"? הזוכר אתה… אותן שמירות בודדות משותפות שהיו לנו בשער, במחסנים, במ.ט.ר.יו. ובבית החולים? (אגב נייר זה שאני כותב עליו מצאנו פעם, בפנקס כמעט שלם, באחד הארגזים שליד בית החולים – זוכר?) הרבה יש לזכור – ועוד נזכיר.
אני מגיע, לצערי, לסיומם של דברי. מטרתי במכתב זה היא לפתח קשר של מכתבים בינינו – אני מחכה בקוצר רוח למכתבך, ידידי, ומבקשך בכל לשון של בקשה לא לשכוח להכנס אלי, לביתי, כשתהיה בתל אביב. למען השם, אל תשכח!
בברכת שלום להוריך ולידידינו המשותפים (ביחוד ליהודה ליב)
שלך בידידות
כתֹבתי: תל אביב רח' דב הוז 30
ברוך רובינשטיין
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?