אוֹצָרוֹת
1939 04 באפריל

בשנת 1939 מתארת מריאנה להוריה שבגרמניה את ההכנות לפסח בקיבוץ עין חרוד, את הטקס החקלאי ואת ליל הסדר

מריאנה הנשל עין חרוד, ישראל פורסם על ידי deganit goldblat
מריאנה יושבת על ברכי אימה הילדגרד, ואביה מוריס מחזיק את אחותה לילי

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

מריאנה מתארת למשפחתה שבגרמניה כיצד חוגגים את חג הפסח בקיבוץ עין חרוד. היא כותבת על ההכנות בקיבוץ – הניקיון היסודי, הכנת הלבוש והכנת האוכל. היא מצרפת תרשים של סידור חדר האוכל והתפאורה שהוצבה בו. בתיאור אירועי הפסח עצמו מתעכבת מריאנה על טקס קצירת השיבולים שהתקיים בשדה ועל ליל הסדר. היא מספרת על ההגדה המשלבת קטעי אקטואליה, על האוכל ועל השירה והריקודים. היא מספרת גם על הבחורים הצעירים שהשתכרו ועל כך שברוב ימי הפסח אוכלים בקיבוץ לחם ולא מצות. מריאנה משתפת את הוריה בהבנה שהחגים נחגגים בארץ בדרך שונה מזו שנהגו בה בבית, בגרמניה. מריאנה הנשל נולדה וגדלה בברלין. בתם של מוריס והילדגרד ואחותה של לילי. בשנת 1939, אחרי ליל הבדולח, הצליחו הוריה לשלוח אותה בעליית הנוער לישראל. מריאנה הגיעה לקיבוץ עין חרוד ומשם כתבה להוריה כל שבוע מכתב המתאר את חייה החדשים. בשנת

מריאנה מתארת למשפחתה שבגרמניה כיצד חוגגים את חג הפסח בקיבוץ עין חרוד. היא כותבת על ההכנות בקיבוץ – הניקיון היסודי, הכנת הלבוש והכנת האוכל. היא מצרפת תרשים של סידור חדר האוכל והתפאורה שהוצבה בו. בתיאור אירועי הפסח עצמו מתעכבת מריאנה על טקס קצירת השיבולים שהתקיים בשדה ועל ליל הסדר. היא מספרת על ההגדה המשלבת קטעי אקטואליה, על האוכל ועל השירה והריקודים. היא מספרת גם על הבחורים הצעירים שהשתכרו ועל כך שברוב ימי הפסח אוכלים בקיבוץ לחם ולא מצות. מריאנה משתפת את הוריה בהבנה שהחגים נחגגים בארץ בדרך שונה מזו שנהגו בה בבית, בגרמניה. מריאנה הנשל נולדה וגדלה בברלין. בתם של מוריס והילדגרד ואחותה של לילי. בשנת 1939, אחרי ליל הבדולח, הצליחו הוריה לשלוח אותה בעליית הנוער לישראל. מריאנה הגיעה לקיבוץ עין חרוד ומשם כתבה להוריה כל שבוע מכתב המתאר את חייה החדשים. בשנת 1944 נשלחו הוריה למחנה טרזינשטט. מריאנה לא ידעה מה עלה בגורלם של הוריה, ורק בשנת 1946 הם התאחדו בישראל. הילדגרד העידה במשפט אייכמן. לאחר מות ההורים נמצאה בדירתם מזוודה עם מסמכים מטרזינשטט, ובהם מכתביה של מריאנה. מריאנה כתבה בגרמנית והמכתב תורגם לעברית בידי המשפחה.

כתב היד

עמוד 1/3

תורגם מגרמנית:

עין חרוד
4.IV.1939

יקיריי,
היום תהיו ככל הנראה בברסלאו, ואולי תיהנו מהחורף שהסתיים או מיום אביב בכפר. אני לעומת זאת לאחר שהעתקתי את מושבי מקו הרוחב 52 לקו רוחב 31 , עכשיו לקראת השעה 18:00 נעשה קריר יותר ועכשיו אנסה להעלות על הכתב את תיאור הפסח שביקשתם ממני במכתב ובגלויה מן ה-30. III אמא כותבת כתבי, תארי, גם אם אין זו תמונה ברורה, אולם הפעם זו טעות. זה שבועות אחדים שהדבר בא לידי ביטוי בענפים השונים, למשל בגן הירק צריך להכפיל את מצבת העובדים כדי לספק את הסחורה לערים בזמן, מקצצים בכמויות האוכל כדי שלפסח יהיה יותר כסף, הסנדלרייה עמוסה לעייפה עד פסח, המחסן יספק חולצות לבנות, גרביים ומכנסיים רק לקראת פסח, את חדר האוכל מסיידים מבפנים ומבחוץ, ובכלל בכל מקום מנקים וצובעים ולמעשה אתה לא מסתכן להתלכלך, שכן בכל מקום זורקים אותך החוצה, כי מנקים לפסח. פעם אחת אפילו נאלצנו לאכול בחוץ, משום שקישטו וסידרו את חדר האוכל. אתמול אחה"צ בערך לקראת 3 כל העובדים לבשו בגדי חג. הבנים בלבן מראש ועד כף רגל, הבנות לעומת זאת בשמלות צבעוניות. ילדי בית הספר, בנים ובנות, לבשו מכנסי חקי וחולצות בהירות אחידות. המטפלות ועובדי בית הילדים בחליפות בצבע תכלת. הבנות שסיימו את בית הספר בשנה שעברה בסרפנים שחורים וחולצות רוסיות. כולם התכנסו והסתדרו לצאת בתהלוכה. ילדי בית הספר, נוער, ואחרים שהובלו על ידי ששה זוגות נושאי חרמשים וקלשונים. התהלוכה התקדמה לעבר השדה – האנשים הסתדרו בריבוע מסביב לשיבולים. בלוויית שירה קצרו שישה בחורים ביניהם גם שניים מקבוצה גימל את החיטה בעזרת החרמשים, שש הצעירות צעדו בעקבותיהם וערמו את השיבולים לאלומות. כל כיתה – למעט הכיתה העליונה, הצטופפה סביב אלומה, וכל אחד לקח לעצמו אגד מן הקציר הראשון. השמש שקעה מאחורי הכרמל וירח מלא עמד במרום הרקיע.
עין חרוד .1939
אתמול בערב פתאום שקעה השמש, ובחושך מעדתי על מדרגה. כנראה נפצעתי בברך ולכן קיבלתי חופש לכל היום. ביום שני חזרנו לקראת 7 וב-9 הציבו את האוכל על השולחנות. במהלך השעתיים האנשים הסתובבו ומבחוץ, התבוננו בהתפעלות בחדר האוכל המקושט לתפארת, והתבטלו ממעש.

אולי בעזרת התרשים אתם יכולים לדמיין לעצמכם את התמונה. העמודים קושטו בזרים, על כל עמוד פסוק מן ההגדה כתוב על בד, מסביב פסוק משיר השירים, מעל לדלת אלומת שיבולים וגם פסוק. השולחנות – לוחות עץ ארוכים מונחים על תמוכות, מכוסים במפות לבנות ושפע פרחים, מנה על ידי מנה, לפני כל צלחת שתי כוסות נייר בצבע צהוב בוהק, בנגינת פסנתר ושירה נפתחה החגיגה. אז נכנסו ילדי בית הספר 8 ילדות בבגדי קוצרים רקדו במרכז האולם, שם הציבו לאחר מכן את השולחנות בשביל ילדי בית הספר. אחר כך קראו אנשים שונים פרקים מן ההגדה. אבל לא ההגדה שלנו אלא הגדה שבה כינסו חלקים מן ההגדה שבה אנו מורגלים, שירים וקטעים אקטואליים. ה'מה נשתנה' הורכב מארבע קושיות שעניינן מצב היהודיים היום, והשיבה לפלשתינה. הקושיות נענו והחלה הארוחה. עוף קר, ירקות פרוסת עוגה, רפרפת פירות ויין. ועכשיו הגיעה הטרגדיה. רבים מחברי הנוער הגרמני השתכרו באופן נורא, נסו לדמיין לעצמכם את הקירות שלכם זה לצד זה וממול מצטופפים נערים שיכורים, ומאחוריהם אנגלים שיכורים. וזה חייב לקרות דווקא לי. אחרי הארוחה שוב שרו משירי ההגדה, אחר כך האנשים קמו וחלק מן השולחנות הוצאו. דרך אגב שכחתי לציין שהיו מצות, אבל רק באותו ערב וביום שלישי. המצות מרובעות ולא כל כך טעימות כמו בבית. היום שוב חייבים לאכול לחם, בשביל רבים מאתנו החלטה איומה. החגים כאן שונים מאוד מאלה בבית. מחפשים מתכונת אחרת. לא רוצים לשמר את הנוסח הגלותי, רוצים חגים לאומיים וחגים חקלאיים. אט אט החל הריקוד, גם השיכורים הצטרפו לריקוד, נורא ואיום בשבילי. אט אט החלו השיכורים לפרוש, האנשים רקדו לקול נגינת הפסנתר, ב-2 הלכתי לישון, לקראת 4 וחצי התפזרו האחרונים. אתמול היה חג. לקראת הצהריים שוב היו שיכורים, בערב מעגל ריקוד רגוע, היום יום עבודה. זה היה פסח בארץ המובטחת. ואיך היה הפסח בגן העדן של נעוריי, איך היה הסדר? אך יקיריי, דרשו בשמי בשלומו של הינזה, מחבקת אתכם בחום
שלכם
מריאנה

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מריאנה הנשל
מיקום: עין חרוד, ישראל
תאריך: 04.04.1939

מקבל/ת המכתב

שם: מוריס והילדגרד הנשל
מיקום: ברלין, גרמניה

כתב היד

עמוד 1/3

תורגם מגרמנית:

עין חרוד
4.IV.1939

יקיריי,
היום תהיו ככל הנראה בברסלאו, ואולי תיהנו מהחורף שהסתיים או מיום אביב בכפר. אני לעומת זאת לאחר שהעתקתי את מושבי מקו הרוחב 52 לקו רוחב 31 , עכשיו לקראת השעה 18:00 נעשה קריר יותר ועכשיו אנסה להעלות על הכתב את תיאור הפסח שביקשתם ממני במכתב ובגלויה מן ה-30. III אמא כותבת כתבי, תארי, גם אם אין זו תמונה ברורה, אולם הפעם זו טעות. זה שבועות אחדים שהדבר בא לידי ביטוי בענפים השונים, למשל בגן הירק צריך להכפיל את מצבת העובדים כדי לספק את הסחורה לערים בזמן, מקצצים בכמויות האוכל כדי שלפסח יהיה יותר כסף, הסנדלרייה עמוסה לעייפה עד פסח, המחסן יספק חולצות לבנות, גרביים ומכנסיים רק לקראת פסח, את חדר האוכל מסיידים מבפנים ומבחוץ, ובכלל בכל מקום מנקים וצובעים ולמעשה אתה לא מסתכן להתלכלך, שכן בכל מקום זורקים אותך החוצה, כי מנקים לפסח. פעם אחת אפילו נאלצנו לאכול בחוץ, משום שקישטו וסידרו את חדר האוכל. אתמול אחה"צ בערך לקראת 3 כל העובדים לבשו בגדי חג. הבנים בלבן מראש ועד כף רגל, הבנות לעומת זאת בשמלות צבעוניות. ילדי בית הספר, בנים ובנות, לבשו מכנסי חקי וחולצות בהירות אחידות. המטפלות ועובדי בית הילדים בחליפות בצבע תכלת. הבנות שסיימו את בית הספר בשנה שעברה בסרפנים שחורים וחולצות רוסיות. כולם התכנסו והסתדרו לצאת בתהלוכה. ילדי בית הספר, נוער, ואחרים שהובלו על ידי ששה זוגות נושאי חרמשים וקלשונים. התהלוכה התקדמה לעבר השדה – האנשים הסתדרו בריבוע מסביב לשיבולים. בלוויית שירה קצרו שישה בחורים ביניהם גם שניים מקבוצה גימל את החיטה בעזרת החרמשים, שש הצעירות צעדו בעקבותיהם וערמו את השיבולים לאלומות. כל כיתה – למעט הכיתה העליונה, הצטופפה סביב אלומה, וכל אחד לקח לעצמו אגד מן הקציר הראשון. השמש שקעה מאחורי הכרמל וירח מלא עמד במרום הרקיע.
עין חרוד .1939
אתמול בערב פתאום שקעה השמש, ובחושך מעדתי על מדרגה. כנראה נפצעתי בברך ולכן קיבלתי חופש לכל היום. ביום שני חזרנו לקראת 7 וב-9 הציבו את האוכל על השולחנות. במהלך השעתיים האנשים הסתובבו ומבחוץ, התבוננו בהתפעלות בחדר האוכל המקושט לתפארת, והתבטלו ממעש.

אולי בעזרת התרשים אתם יכולים לדמיין לעצמכם את התמונה. העמודים קושטו בזרים, על כל עמוד פסוק מן ההגדה כתוב על בד, מסביב פסוק משיר השירים, מעל לדלת אלומת שיבולים וגם פסוק. השולחנות – לוחות עץ ארוכים מונחים על תמוכות, מכוסים במפות לבנות ושפע פרחים, מנה על ידי מנה, לפני כל צלחת שתי כוסות נייר בצבע צהוב בוהק, בנגינת פסנתר ושירה נפתחה החגיגה. אז נכנסו ילדי בית הספר 8 ילדות בבגדי קוצרים רקדו במרכז האולם, שם הציבו לאחר מכן את השולחנות בשביל ילדי בית הספר. אחר כך קראו אנשים שונים פרקים מן ההגדה. אבל לא ההגדה שלנו אלא הגדה שבה כינסו חלקים מן ההגדה שבה אנו מורגלים, שירים וקטעים אקטואליים. ה'מה נשתנה' הורכב מארבע קושיות שעניינן מצב היהודיים היום, והשיבה לפלשתינה. הקושיות נענו והחלה הארוחה. עוף קר, ירקות פרוסת עוגה, רפרפת פירות ויין. ועכשיו הגיעה הטרגדיה. רבים מחברי הנוער הגרמני השתכרו באופן נורא, נסו לדמיין לעצמכם את הקירות שלכם זה לצד זה וממול מצטופפים נערים שיכורים, ומאחוריהם אנגלים שיכורים. וזה חייב לקרות דווקא לי. אחרי הארוחה שוב שרו משירי ההגדה, אחר כך האנשים קמו וחלק מן השולחנות הוצאו. דרך אגב שכחתי לציין שהיו מצות, אבל רק באותו ערב וביום שלישי. המצות מרובעות ולא כל כך טעימות כמו בבית. היום שוב חייבים לאכול לחם, בשביל רבים מאתנו החלטה איומה. החגים כאן שונים מאוד מאלה בבית. מחפשים מתכונת אחרת. לא רוצים לשמר את הנוסח הגלותי, רוצים חגים לאומיים וחגים חקלאיים. אט אט החל הריקוד, גם השיכורים הצטרפו לריקוד, נורא ואיום בשבילי. אט אט החלו השיכורים לפרוש, האנשים רקדו לקול נגינת הפסנתר, ב-2 הלכתי לישון, לקראת 4 וחצי התפזרו האחרונים. אתמול היה חג. לקראת הצהריים שוב היו שיכורים, בערב מעגל ריקוד רגוע, היום יום עבודה. זה היה פסח בארץ המובטחת. ואיך היה הפסח בגן העדן של נעוריי, איך היה הסדר? אך יקיריי, דרשו בשמי בשלומו של הינזה, מחבקת אתכם בחום
שלכם
מריאנה

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: תל אביב
תאריך: 1949-03-10

מקבל/ת המכתב

שם: מוריס והילדגרד הנשל
מיקום: ברלין, גרמניה
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות