יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם בשנת 1977 מטייל אליהו בדרום אמריקה; הוא מתכתב עם אחיו הצעיר, אשר לא מרוצה ממסלולו בצבא
סיפור רקע
השנה היא 1977, אליהו נמצא בדרום אמריקה מזה כחמישה חודשים, כחלק מהטיול הגדול אליו יצא. את המכתב הוא כותב לאחיו הצעיר, צבי, אשר משרת בצבא באותם ימים. אליהו מנסה לעודד את צבי, המתוסכל מן המסלול אליו יועד בצבא. כמו כן, הוא משתף את אחיו בהחלטתו להאריך את הטיול ולחרוג מ"שנת החופש" אשר הוקצתה לו מהקיבוץ. אליהו מבקש מצבי לברר עבורו האם החלטה זו תיאלץ אותו להודיע על עזיבתו את המשק.
מכתב זה הינו חלק מסדרת המכתבים שכתב אליהו לבני משפחתו בזמן שהותו בטיול הגדול.
אליהו נולד ב-11 ביוני 1953 בקיבוץ נען, בן לאהרון ופרידה רייך, אח לבתיה הבכורה ולצבי הצעיר ממנו.
בהתאם לאותה תקופה, אליהו גדל והתחנך במסגרת הלינה המשותפת בקיבוץ. את שנות ילדותו חלק יחד עם בני-כיתתו מקבוצת "נרקיס". כך למשל, את בר המצווה חגג יחד עם כל הקבוצה במתכונת מיוחדת שהייתה נהוגה באותם ימים
מכתב זה הינו חלק מסדרת המכתבים שכתב אליהו לבני משפחתו בזמן שהותו בטיול הגדול.
אליהו נולד ב-11 ביוני 1953 בקיבוץ נען, בן לאהרון ופרידה רייך, אח לבתיה הבכורה ולצבי הצעיר ממנו.
בהתאם לאותה תקופה, אליהו גדל והתחנך במסגרת הלינה המשותפת בקיבוץ. את שנות ילדותו חלק יחד עם בני-כיתתו מקבוצת "נרקיס". כך למשל, את בר המצווה חגג יחד עם כל הקבוצה במתכונת מיוחדת שהייתה נהוגה באותם ימים בנען וכללה תכנים רבים שממשיכים בהם עד היום.
עם סיום התיכון, בשנת 1971 התגייס אליהו לצבא ושימש לימים כקצין במסגרת מסלול בני משקים לפיקוד בנח"ל. במהלך שירותו, השתתף במלחמת יום כיפור כמפקד מחלקת טירונים שהוטסה במסוקים להחליף את חטיבת הצנחנים בתפיסת עמדות בראס-סודר שבסיני, על מנת לאפשר לחטיבת הצנחנים להשתתף בקרבות לחציית התעלה. אחרי המלחמה התמנה אליהו למ"פ במחנה 80 וסיים את השירות כמפקד היאחזות מצפה-שלם.
עם השחרור מהצבא חזר אליהו ל"שנת עבודה" בקיבוץ, כפי שהיה נהוג באותם ימים, וחזר לעבוד בפרדס כפי שנהג כאשר היה נער. באותה שנה הצטרף לוועדת בנים שתפקידה היה לדאוג לקשר שבין חיילים וחברים צעירים לבין הקיבוץ.
בשנת 1976, משהשלים את שנת העבודה לה היה מחויב בקיבוץ, יצא אליהו ל"שנת חופש". בחמשת החודשים הראשונים, עבד בחברת בנייה ברחבי בארץ. בתום חודשים אלו, משחסך די כסף, יצא אליהו לטיול גדול במרכז ודרום אמריקה.
סדרת מכתבים אלו נכתבו בין 1977-1978 על ידי אליהו, בני משפחתו וחבריו מהקיבוץ, בזמן שהותו בחו"ל. המכתבים מתארים את הלבטים עמם התמודד אליהו באותם הימים, כאשר היה נתון ללחץ מצד הקיבוץ לשוב למשק בתום שנת החופש שהוקצבה לו.
ארועי התקופה
כתב היד
ערב ראש – השנה
Coca – Ecudor 12.9.77
שלומות ושנה טובה צבי!
מאחר והמדור הלא קבוע ירד למחתרת וכבר זמן רב לא נראה אצלי החלטתי שכדאי לשלוח מכתב אישי;
משום מה ניסיתי לחשוב ונראה לי שאין זה מתוך חוסר עניין או התעניינות אלא פרי של גורם אשר איננו בי עצמי ואם אכן כזהו המצב אזי האפשרות הכמעט היחידה הנראית לי היא כי הדבר קשור בצבא.
לא עדכנת אותי מהנעשה אצלך ולכן אני משער כי הנך במדור הקשר בג'וליס, ומאד מתוסכל בשל כך.
קל לי להבין מצב שכזה שהרי גם אני לא עשיתי בצבא מסלול אשר בחרתי בו. פעמים רבות ואף ניתן לומר מרבית השירות גם לאחר שהתרגלתי לעובדה שאעשה אותו בנחל, עברה עלי בהדרכה או שנאתי מאד ובמיוחד את התקופה הארוכה של הדרכה במחנה 80. הדבר שתמיד חיזק אותי בעיתות שפל היה שתמיד ניסיתי להנות עד כמה שרק יכולתי בכל תחום, עם ע"י התעמקות בחומר ובמאמץ ללמד אותו בצורה האופטימלית, ואם ע"י כך שאת זמני החופשי השתדלתי למלא. קל היה לי יותר למלא אותו בחיים חברתיים בזמן שהייתי ב-80 או בטיולים בזמן שהייתי בהאחזות. אצלך נראה לי כי שני שתי אפשרויות אלו הן קשות או בלתי אפשריות ולכן הייתי חושב על דרך אחרת. נצל את הזמן החופשי לתועלת אישית שלך בכך שתלמד לבגרות, אם בצורה עצמאית או בעזרת מישלב, לימוד בהתכתבות אשר בצהל אפשר לעשותו ע"ח הצבא. כיום ברור לי לחלוטין שגם אם תעודת בגרות טובה או גרועה היא נחוצה לצורך לימודים ויש בידך הזדמנות פז כעת בשנה שנותרה לך לשבת לשפר ציונים ולהוסיף מקצועות.
נקודה מאד חשובה, אסור ופשוט מוטעה להתבייש במקום בו אתה משרת או בתפקיד אותו אתה ממלא, אומנם גאוה רבה לא היתה לי במקום בו שרתתי ולכן לא נופפתי בכך בראש חוצות אך לחלוטין לא ראיתי בכך בושה כלשהי שהרי מרביתו של צה"ל היא חיילים אשר גויסו ליחידות אלו או אחרות שלא לפי רצונם או בקשתם. אלו שלש שנות שרות חובה אשר בעיני הם גם זכות שהרי גם אלמלא היו חובה היינו אתה אני ואחרים מתגייסים. אלו שלש שנים ארוכות מאד במיוחד אם אינך מאושר ממקום השרות אך הן חולפות עוברות ונשארות כאפיזודה ותו לא. אל לך להצטער יותר מדי על שאין אתה יכול לספר סיפורי גבורה או לעטוף עצמך בהילה של מסתוריות, לא הם שעושים אדם למאושר.
חשוב מאד לדעתי שתעריך נכונה את תפקידך שתבין שהוא חייב להתבצע ובמקרה שלך זוהי נקודה שהתגלתה כרופפת מאד במלחמה האחרונה והרבה נכתב ואוזכר בנושא ליקויי הקשר שהיו, אל תרשה לעצמך לזלזל בשעת העברת השיעורים ולא גם בפרט הקטן ביותר, נסה ותשתדל להעביר את חומר הלימוד בין אם לחיילי הסדיר ובין למילואים בצורה המקסימלית ובאופן היותר מקצועי ולפחות בתחומך שלך תדע שתרמת לחיזוק של צהל, אני אומר זאת במלוא הרצינות ומאד מקוה שתראה את הדברים הללו באור הזה.
חשבתי לכתוב כל זאת בתקוה שיהיה בהם חומר מחשבה לך לראיה של הדברים בצורה יותר אובייקטיבית ופחות אישית.
לא אפרט ממהלכי הטיול שהרי אני כותב כל זאת בהרחבה במכתבי לכל המשפחה
אגב אני הענקתי לעצמי צל"ש על יכולתי להתמיד שבוע שבוע כמעט בכתיבה.
לקראת הטיול שאתה תעשה יהיו לי כבר שפע של הצעות והמלצות לך איך מה והיכן…
אגב איך אתה מסדר עם הדירה העומדת לרשותך ועם השכנות? אני כבר עתה בטוח כמעט לחלוטין שהטיול ימשך מעבר לשנת החופש שקיבלתי ובעוד כחודשיים אצטרך לשלוח מכתב בעניין. מי אחראי על ועדת בנים עתה?
האם עדיין אריה פרידברג, נסה לברר בצורה בלתי רשמית האם מחייב הדבר שאודיע על עזיבה, אך אל תעביר אינפורמציה כי בדעתי להמשיך מעבר לשנה, אני מעדיף שהדבר יודע ישירות ממני במכתב.
המכתב יגיע בודאי הרבה אחרי ראש השנה,
אבל היום ערב ראש-השנה ולכן אצרף ברכה:
שנה של אושר ובריאות
שירות נעים בצה"ל
והעיקר שלא תהיה מלחמה
שנה טובה
ושינה טובה
אליהו
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
